יום חמישי, 5 ביולי 2012

Happy 4th of July!

ראשית, אפתח בהתנצלות. נועה, את קוראת את זה?
סליחה שעבר כל-כך הרבה זמן מאז הפוסט האחרון וסליחה שלמרות שרובכם יודעים שחזרתי כבר שלשום הביתה עוד לא העלתי כלום, אפילו לא הודעת "בקרוב אפרסם". אני מבטיחה שבנוסף לפוסט הזה שבעצם קצת מדלג קדימה, מתוכננים מספר פוסטים על הטיול האדיר שלנו.

את האוטו ששכרנו ביום רביעי שעבר אנחנו מחזירים רק היום, מפני שמשרדי החברה נסגרו ביום ג' בשש בערב ואתמול הם היו סגורים לרגל יום העצמאות האמריקני. מבחינתנו זה היה מעולה. הוספנו רק עוד 44 דולר על המחיר השבועי שקיבלנו וזכינו ברכב לסידורים. אחרי היעדרות בת שבוע מהבית היינו צריכים לעשות קניות וכביסה ובהתחשב בתנאי מזג האוויר הנוכחיים - 38 מעלות בצהריים, מ-12 ועד שבע בערב בערך - אוטו היה מחויב המציאות. העברתי את הבוקר בשליחת קורות חיים (גם על זה עוד יפורסם פוסט בקרוב) ואחרי שסיימתי התחלתי לכתוב את מיליון הפוסטים שמספרים על הטיול. בסביבות שש בערב ארגנתי את הכבסים ורשימת הקניות ויצאתי לדרך.

היה נראה שהחום הגדול קצת חנק את מסיבות ה-4 ביולי. אמנם במרכז העיר נערך המצעד המסורתי, אבל או שכולם הסתגרו במזגן כמונו, או שהם נסעו החוצה מהעיר לבקר משפחה או סתם לעשות מנגל באיזה פארק בחום אימים. אנחנו אפילו לא הרהרנו באפשרות לצאת מהמזגן וללכת לראות את המצעד, כשכבר בעשר בבוקר נרשמו באזורנו 30 מעלות. גם הניסיון למצוא מופעי זיקוקים בסביבה לא צלח. חיפשנו באינטרנט ושאלנו אנשים אבל לא מצאנו משהו שלא יצריך נסיעה של 30 דקות ויציאה מספיק מוקדמת מהבית כדי לתפוס מקום. חתמנו את העניין בכך שאולי בשנה הבאה...

אחה"צ אלון הלך ללמד (סיפרתי לכם שהוא מורה פרטי לעברית לשלוש בנות? לא? אז הוא כן!), ואחת הבנות סיפרה לו שב-Burns Park עושים כל שנה מופע זיקוקים. חברי השכונה מגייסים את הכסף מכיסם הפרטי ומביאים מישהו מקצועי שעושה זיקוקים. היא גם אמרה שמתחילים בשמונה, שעה שנראתה לנו קצת מוקדמת כי בשביל זיקוקים צריך חושך. אבל לא התווכחנו. בשמונה חזרתי מהכביסה-קניות, הצטיידנו בקרטיב ויצאנו לפארק, מרחק 5 דקות הליכה מהבית.

הגענו לפארק שומם. רק הגחליליות החליטו לצאת בהמוניהן. ראינו זוג אחד שנראה שהגיעו מאותה סיבה כמונו וניגשנו לשאול אותם. גם הם שמעו רק שמועות. פתאום התחילה רוח קרירה שהגיעה משולי הסערה שפגעה בדטרויט. המשכנו להסתובב באזור וליהנות מהירידה הקלה בטמפרטורות. ואז נזכרתי שאני צריכה משהו מהבית והחלטנו ללכת הביתה ולחזור שוב כדי לבדוק אם משהו השתנה. השעה הייתה כבר קרוב לתשע ועדיין לא היה נראה שמשהו זז. בדרך הביתה אלון הביע משאלה - להחזיק משקה קר ביד. אז כשהגענו הביתה לקחנו את האוטו ונסענו ל-Dairy Queen. אלון שתה ברד ואני הסתפקתי בגלידה אמריקאית, כי בפעם הקודמת הברד מילא לי את הפה בפצעים ולא רציתי לשחזר את החוויה המפוקפקת.

נסענו עם האוטו חזרה לפארק. עכשיו היה נראה שמשהו מתחיל להשתנות - כמה עשרות אנשים זרמו לכיוון הפארק, משפחות על טפיהן, אוחזים בסטיק-לייטים, זיקוקים קטנים ושמיכות פיקניק. בהתחלה ראינו רק זיקוקים קטנים שאנשים הביאו והדליקו בעצמם, אבל אז היה נראה שכולם מתיישבים כשפניהם אל מגרש הבייסבול.


קצת לפני עשר, כשהחשיך מספיק, שמענו צעקה, "ברוכים הבאים לחגיגות ה-4 ביולי של ברנס פארק!" ואז התחיל מופע זיקוקים שלא היה מבייש את מופע יום העצמאות של עיריית תל-אביב. והוא נמשך למעלה מחצי שעה, עם הפסקות קלות מאוד להיערכות מחדש. כל מטח נחתם במחיאות כפיים, צווחות עידוד ושריקות מהקהל. לא היה לי ספק - הגעתי לגן-עדן.

אז הנה קצת מתוך מה שהיה לנו אתמול בערב, בוידאו. כל הנסיונות לצלם סטילס עלו בתוהו בשל יכולותיה המוגבלות עד מאוד של מצלמת הטלפון שלי. יבוא יום ותהיה לי עבודה ומשכורת ואז, אולי, גם מצלמה על-אמת. הסרטון הראשון שוכב על הצד. אני מתנצלת. בכל פעם שניסיתי לסובב אותו הסאונד נעלם. הסרטון השני מאבד את הסאונד באמצע, אבל הוא עדיין מגניב. עמכם הסליחה.


הסרטים מלווים בצווחות, צחקוקים וקריאות התפעלות מטעם הצלמת. תהנו.

video

video


בקרוב מאוד - פוסטים נוספים. הציבור מתבקש להתאזר בסבלנות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה