יום שבת, 7 ביולי 2012

החלומות הבורגניים שלי: Oh, shut up about it already!

אזהרה
הפוסט הזה עוסק בסטנדרטים המפוקפקים שלי (במקרה הטוב) בכל הנוגע לניקיון הבית. אמהות פולניות, הזהרנה!

לפני כמה ימים חבר אחד בפייסבוק שלי שיתף את התמונה הבאה על הקיר שלו

http://humortrain.com/
צחקתי והסכמתי עם האיור.
כאילו, יאללה, מה כבר קרה?! אז קצת חם. זה נשמע לי כמו אוי-אוי-אוי. אבל ידעתי שהאיור הזה פונה גם אליי; חלק בלתי מבוטל מהסטטוסים שאני כותבת בפייסבוק בימים האחרונים נוגע לסוגיות שונות הקשורות למזג האוויר ודרכי ההתמודדות שלי עם החום. גם בפוסטים האחרונים התעסקתי בגל החום שעובר על אזורנו ולא חסכתי תלונה או שתיים. כן, גם אני מתבכיינת, אבל אני עושה את זה במידה ומשתדלת לא לתת לזה להשתלט על כל קיומי. זאת אומרת, אני צבועה. אני מתלוננת על החום אבל כשאחרים מתלוננים אני אומרת להם, "נו, די כבר להתבכיין, בחיים שלכם לא עברתם קיץ?".

אתמול דילגתי ממזגן למזגן. הייתי צריכה לנסוע לבית החולים לבדיקות הדם השגרתיות שלי. לא נותרה לי ברירה, הייתי חייבת לצאת מהבית. לבשתי את המכנסיים הכי קצרים שלי, מרחתי מסנן קרינה, מילאתי את הבקבוק שלי בהמון קרח וקצת מים. חמושה בכובע ומשקפי שמש, לקחתי קרטיב מהפריזר ויצאתי החוצה להתעמת עם החום.

אלון ואני הלכנו יחד עד מרכז העיר, שם אני תפסתי את השאטל לביה"ח. חיכיתי עשר דקות בצל, מנגבת מדי פעם את אגלי-זיעה המזדמנים שנזלו במורד הפנים שלי. להזיע בפנים - זה משהו ששכחתי שהוא אופציה. זה לא נעים, זאת תחושה מוזרה. בראש רשימת התחושות המוזרות נמצאת ההזעה בעפעפיים - כשאתם ממצמצים והעיניים נדבקות לעצמן. לפני כמה ימים התכתבתי עם אחותי במייל ושאלתי אותה אם לפחות זה מרזה, כל ההזעה הזאת. פסקנו שלא ממש והתבאסנו.

בדרך לבית החולים הייתה לי הארה: אחרי בית החולים אסע לקניון וכך אאריך את רצף המזגן. צריך גם לקנות מתנות לאחיינים לקראת הביקור הקרוב שלנו ואני רוצה עוד כמה זוגות של מכנסיים קצרים ו... יש שם מזגן. בכניסה לבית החולים המיזוג המרכזי הקטלני שלהם היכה בפניי ובגופי המיוזע. שלחתי לאלון הודעת טקסט: "אולי כדאי לשקול לעבור לגור בבית החולים".

אחרי בית החולים הייתי צריכה לשרוף קצת זמן עד שיגיע האוטובוס שנוסע לקניון. קניתי לי כוס ענקית של שוקו קפוא על חלב סויה, משקה שאני ממציאה שוב ושוב בבתי קפה ברחבי העיר. אני נכנסת לבית הקפה, עוטה את החיוך הגדול שלי ושואלת, "Do you have, like, iced chocolate milk?". רוב הבריסטות משיבים לי במבט שואל ואז מנסחים את הבקשה שלי בפראפראזה הו-כה אמריקנית, כדי להבין אם הם הבינו מה ביקשתי. רובם ככולם מתעשתים די מהר ואומרים, "yeah, I guess we can pull that off" והדיון ממשיך משם לסוגיית התמחור של מוצר שאין להם בתפריט. ככה אני, משנה את העולם, One coffee place at a time.

ביליתי כמה שעות במיזוג של הקניון וחזרתי הביתה. אלון חזר מבית הקפה הממוזג שהוא עבד בו בסביבות שמונה בערב ודי מהר הוא הסתגר בחדר השינה שלנו, החדר היחיד בבית בו יש מזגן. אני הצטרפתי כעבור שעתיים.

הבוקר עמדתי שוב לכתוב איזה סטטוס על מזג האוויר, אבל היה נושא בוער יותר, אחרי שבימים האחרונים מאז שחזרנו הביתה אני אומרת לעצמי - הו, אילו רק היה מי שהיה בא לנקות לי את הבית. כמה כבר אפשר להסתובב ברחבי הבית בכפכפים כדי לא לדרוך על הרצפה במטבח לפני שנודה באמת - מלוכלך פה, צריך לנקות.

חשבתי לכתוב את זה בפייסבוק, אפילו לבקש ישירות, כי המטבח מלוכלך וחם ולמי יש כוח. אני מעדיפה לשבת מול המחשב עם מאוורר על הפרצוף ולהתלונן. אז כתבתי "החלומות הבורגניים שלי שבים לרדוף אותי: אילו רק היו לי מיזוג מרכזי ועוזרת בית". כי בחיי, כבר מזמן אמרתי - ביום שאני ארוויח מספיק כסף כדי לשלם למישהי שתבוא לנקות את הבית שלי, אני עושה את זה.

אבל אחרי שהחברה הראשונה עשתה לי "לייק" והגיבה ב"אמן", חשבתי לעצמי - באמת כל-כך חם?

זאת אומרת, כן. חם. חום הוא מדד אובייקטיבי, שניתן לכמת אותו באמצעים פשוטים מאוד (38 מעלות, מרגיש כמו 42, תודה). אבל האם זהו חום בלתי נסבל, שלא ניתן להתמודד איתו, שלא מאפשר לתפקד? או שאולי אני פשוט מפונקת? איפה הפרופורציות שלי? אח, פרופורציות. מילת הקסם. אז הלכתי ופשפשתי במאגר הפרופרוציות שלי ושלפתי את זה: אלון גדל בעמק בית שאן. ההורים של אלון גדלו בעמק בית שאן.

הסבים של אלון התיישבו בעמק בית שאן עוד לפני עידן המזגנים. מה הם עשו, איך הם הסתדרו? מיד כתבתי בתגובה לעצמי, "אנחנו דור מפונק. אני חושבת על הסבים של אלון שהיו צריכים לצאת לעבוד במשק בשיא הקיץ של עמק בית-שאן. תורנות כביסה, חדר אוכל, גד"ש... ב-50 מעלות, בלי מזגן ובלי שום עזרה. אני הולכת לשטוף את המטבח...".

"את באמת הולכת לנקות את המטבח?", אלון שאל אותי, ספק חושש-ספק תוהה.
"כן", עניתי. וקמתי מהכיסא.

הזעתי והזעתי. לא קיללתי.
דווקא בשלב מסוים קלטתי שזה לא משנה - אני מזיעה אם אני יושבת מול המחשב ואם אני זזה. אם כך, עדיף כבר לעשות משהו עם עצמי ולהיות מועילה.

באמת שתכננתי רק לשטוף את המטבח, אבל בילדותי לימדו אותי שרק חמור עושה חצי עבודה. חוצמזה, לנקיונות יש מן קסם כזה - אף פעם אין לי חשק להתחיל, אבל אחרי שהתחלתי דבר גורר דבר. פתאום אני רואה שגם השולחן קצת מבולגן, אז נסדר אותו. וכשהחזרתי את הסלוטייפ למקום ראיתי בזווית העין את הכורסא בחדר העבודה שסתם היו זרוקים עליה בגדים שיש להם מקום, אז סידרתי אותה ומצאתי עליה משהו שבכלל צריך להיות בארון הבגדים בחדר השינה. כשנכנסתי לחדר השינה ראיתי את השידה שליד המיטה ומפה לשם... עשיתי כביסת יד, ניקיתי את המיקרו לראשונה מאז שקנינו אותו לפני תשעה חודשים (ששש... לא שמעתם את זה ממני), שימנתי את האי במטבח, רוקנתי את סל המחזור שלנו, החזרתי את כל הנעליים לארון שלהן כדי שיוכלו לטייל שוב החוצה ממנו לאט-לאט, ניקיתי את הטוסטר, שטפתי כלים ובסוף-בסוף... שטפתי את הרצפה.

הזעתי. השיער שלי נרטב כל-כך שזה נראה כאילו התקלחתי. אבל בשלב מסוים זה הפסיק להטריד אותי. להיפך, זה היה לי נעים. בתוך התנועה הזיעה דווקא עזרה לי להתקרר (זה באמת עובד!). הבית הלך והסתדר, דבר שתמיד משרה עליי רוגע. נהניתי הרבה יותר לזוז ולפעול מאשר לשבת מול המחשב ולקרוא עוד כתבה בויינט או עוד סטטוס שמישהו כתב בפייסבוק. בעיקר נהניתי מכך שלא נתתי למזג האוויר להכתיב את סדר היום שלי או את מידת הפעילות שלי.

ועכשיו, בבית מסודר ונקי ונעים אני יכולה להתיישב בחזרה ליד המחשב ולהמשיך להתלונן, למרות שהצורך הכפייתי שלי לעשות את זה קצת נחלש, לפחות באופן זמני.

2 comments:

  1. הי דפנה, אני כל כך מבינה אותך בעיניין החום...לפני שהגענו לבולגריה היו לי סיוטים בלילה מ40 מעלות בלי מזגן. כן, זה המצב כאן. כל כך בכיתי וקיטרתי שנראה לי שהמשפחה כאן שמעה את הזעקות שלי, ויום לפני שהגענו הם קנו מזגן. זה פחות אישו כלכלי, כמו שזה פשוט לא בתרבות שלהם. נראה לי שהם המשפחה היחידה באזור עם מזגן בבית...לא רוצה לחשוב איך החופש שלי היה נראה בלעדיו.. תחזיקי מעמד!!

    השבמחק
    תשובות
    1. החום נשבר לפני כמה ימים לשמחתנו הרבה. ממש אחרי שכתבתי את הפוסט הזה :)

      בינתיים אנחנו מסתדרים עם המזגן הבודד בחדר השינה וחושבים על המזגנים המרובים בישראל אליה אנחנו מגיעים ממש בקרוב לביקור.

      וזה שקנו עבורך מזגן בבולגריה - זאת מסירות אמיתית! :)

      מחק