יום רביעי, 11 ביולי 2012

Now Playing

News Flash: הקדמנו את הטיסה שלנו לישראל!
היינו אמורים לנסוע ביום שישי עוד שבוע וחצי ובמקום זה אנחנו עוזבים ביום שבת הקרוב ובכך מרוויחים סופ"ש נוסף בארץ. איזה כיף!

הכל התחיל אתמול בצהריים. תפסתי אוטובוס לטארגט לעוד סיבוב מתנות, כשפתאום חשבתי לעצמי - למה אנחנו עדיין כאן בכלל? אלון מסיים ללמד השבוע ואני עובדת כרגע בחיפוש עבודה, משהו שאפשר לעשות גם מהארץ. אבל את כרטיס הטיסה שלנו הזמנו כבר בדצמבר ולכן אנחנו כבולים לתאריך הטיסה המקורי. אבל מה אם?

כשהגעתי לטארגט התקשרתי לחברת התעופה לברר האם יש מקומות פנויים על טיסה מוקדמת וכמה כל הסיפור צפוי לעלות. אחרי השיחה עם נציגת השירות של דלתא התקשרתי לאלון והפלתי את הפצצה. סיכמנו לדבר על זה שוב בערב. לפני ארוחת ערב שאלתי את אלון אם הוא כבר חשב על מה שהצעתי. פצחנו בשיחה רצינית על האפשרות להקדים את הטיסה, שוקלים היטב את היתרונות והחסרונות.

באחת עשרה בלילה החלטנו ללכת על זה. התקשרנו לדלתא וסגרנו את העסקה. אנחנו טסים עוד שלושה ימים!

בינתיים, קצת כותרות מהשבוע האחרון.

אמרנו טארגט, לא? הכי כיף לדפדף שם בבגדים, למדוד שמונה שמלות, חמישה זוגות מכנסיים, ארבע חולצות ובסוף לצאת בידיים ריקות. זה מאוד חסכוני וגם יופי של בילוי שמעביר את הזמן במזגן. הפעם דווקא מצאתי שתי פנינים, אפילו לא בקלירנס ובכל זאת ממש בזול.


עוד בטארגט - כבר הרבה זמן שאני רוצה תיק גב קצת יותר יפה מהג'אנספורט שלי, שליווה אותי בארבע שנות התואר. אני אוהבת אותו מאוד והוא משרת אותי נאמנה, אבל הוא תיק בצפר... אין שם הרבה סטייל. רציתי משהו נוח אבל גם קצת יותר יפה. אתמול בטארגט מצאתי את זה:


גודל טוב, עיצוב סולידי אבל חמוד וכתפיות נוחות על שתי הכתפיים. אני בטוחה שהוא ישרת אותנו מעולה בטיול בישראל ומיד לאחר מכן בשיטוטים ברחובות לונדון.

לפני שיצאתי לטארגט אלון שלח לי הודעה. כשהוא יצא מהבית הוא ראה חבילה על המרפסת - המסגרת שהזמנו הגיעה! אתם זוכרים שפעם, מזמן-מזמן, קניתי שני פוסטרים כדי לתלות בחדר העבודה? את מפת העולם העתיקה תלינו כמעט מיד. מידותיה סטנדרטיות ומצאנו בקלות רבה מסגרת זולה בטארגט. הרפרודוקציה של גוסטב קלימט, לעומת זאת... זה לקח זמן. המון זמן. מידותיו של הפוסטר 50*50 סנטימטר, מידה מאוד לא שגרתית. כבר לפני חודשים רבים מצאתי מסגרת מתאימה באמאזון, אבל. לפני כמה ימים אלון הזמין משהו אחר מאמאזון ושאל אם יש עוד משהו שאנחנו צריכים. קפצנו שנינו על ההזדמנות והזמנו מסגרת.

עד הבית
היו לי כמה דקות לפני שהייתי צריכה לצאת לאוטובוס. פתחתי את הארגז הענק, שלפתי את המברגה האהובה שלי, הרכבתי את המתלים והרי לכם.


סופכלסוף, הרפרודוקציה היפה מעטרת את הקיר שעד כה היה חשוף והתחנן לאיזה כתם צבע. הידד.

הצילום בזווית מוזרה כי אחרת רואים את ההשתקפות שלי.
עמכם הסליחה.
ביום שישי שעבר, הלוא הוא יום הבילוי במזגן, קניתי לי שני זוגות מכנסיים וחולצה באמריקן איגל. אחרי זוג המכנסיים הקצרים שנרכשו בבוסטון מתוך צורך חריף, החלטתי שאני צריכה עוד כמה זוגות כאלה, כדי שאוכל בכל זמן נתון ללבוש ביגוד מינימאלי ככל הניתן. מבחינת מכנסיים אני מכוסה לקיץ הקרוב.


נפל דבר (לא בישראל!)
זוכרים את העץ המופלא שעמד לו מחוץ לחלוני, ההוא שגר בוא סנאי, שצמחו עליו פטריות אחרי הגשם, שגדל עליו קיסוס לתפארת ובעזרתו חזיתי בחילופי העונות? ובכן.


לפני שבוע הייתה סערה גדולה בלילה. התעוררתי בחמש בבוקר לצליליה המבהילים של סופת ברקים ורעמים, הבית כולו רעד והברקים הבזיקו בכזה אור שהיה נראה כאילו יום בחוץ. התעוררנו לבוקר שטוף שמש, כמעט שום זכר למה שהתרחש בלילה. אחרי שהחזרתי את הרכב השכור לחברת ההשכרה, התחלנו לחשוב על ארוחת צהריים. בזמן שערבבתי בלילה לפאנקייקס (כן, ארוחת בוקר לצהריים, תנסו את זה פעם!) השמיים התחילו להתקדר. "אמור לרדת גשם?", שאלתי את אלון, שמיד פתח את המפה הסינופטית והראה לי גוש אדום כהה מעל אן ארבור. מעניין. רגע אחר כך התחילה רוח חזקה והגשם לא איחר לבוא בעקבותיה. עשר דקות של גשם זלעפות, מלווה בברקים ורעמים שטף את העיר. בפרק הזמן הקצר הזה היו 3 הפסקות חשמל. ואז הגשם נגמר והשמש יצאה שוב. ישבנו לאכול את הפנקייקים.
שעה מאוחר יותר, ואני יושבת מול המחשב שלי... פתאום שמעתי בום גדול. הסתכלתי בחלון - אין עץ.


שימו לב איך הוא שוכב - חוסם לנו את שביל הגישה. מזל שכבר החזרתי את הרכב השכור, אחרת היינו בבעיה. מעוצמת הנפילה הגזע התבקע לשניים. התקשרתי לצ'ארלס, איש התחזוקה שלנו, כבר באותו רגע. הוא אמר שהוא יבוא תוך כמה שעות אז אמרתי לו שאין מה למהר, אין לנו רכב. הוא בתגובה אמר שמה פתאום, צריך להזיז את העץ, אי-אפשר פשוט להשאיר אותו שוכב ככה. הוא בא יום למחרת, גרר הצידה חצי מהגזע - ומאז נעלמו עקבותיו. כל היודע דבר על מקום המצאו וכו'. לנו לא ממש אכפת ומאחר ולא מדובר במשהו שאני צריכה החלטתי שהפעם אני לא רודפת אחריו. אחריות שלו.


ובבסיס של העץ? אין שורשים. לעומת זאת, יש שם קן גדול ומשגשג של נמלים נגריות, או בשמן הישראלי "קמפניות". למדתי עליהן רק השנה, כשהן החלו ממלאות את הבית שלנו. הן לא אוכלות לנו את האוכל, הן לא באות לצנצנת הסוכר. הן רק אוכלות עץ רקוב. אבל הן אוהבות לטייל לנו בבית ולבדוק את הסבלנות שלי.


מסתבר שהעץ הזה היה בית גידול שלם - קן נמלים, כוורת דבורים, מחילה של סנאי ועוד מגוון מעולם החי והצומח. על מה אני אסתכל עכשיו, כשאני יושבת ליד המחשב והתריס פתוח, אם אין לי את הסנאי המטפס במרץ, את הפטריות? זה מוזר בלעדיו.

ולסיום, קצת אוכל.
החום, גם אם קצת הוקל בימים האחרונים, ממשיך להרחיק אותי מהמטבח. אבל אין ברירה, צריך לאכול. אתמול חשבתי על פתרון מהיר: במקפיא הייתה לי קופסא עם רוטב עגבניות שפעם התבשלו בו קציצות. כזה טעים וטוב ומושקע, עם בצל מטוגן וכל התיבול הנכון. הפשרתי אותו בסיר קטן עם מכסה, על אש נמוכה. בינתיים בישלתי פסטה "קרניים" וחתכתי חזה עוף לקוביות קטנות. טיגון-הקפצה קצר במחבת משומנת קלות (כפית שמנ"ז) והופ - זרקתי את קוביות העוף לתוך הרוטב החם.


אחרי סינון הפסטה החזרתי אותה לסיר ושפכתי מעל הכל את הרוטב. ערבבתי היטב ובישלתי יחד עוד דקה לאיחוד טעמים. קצת פרמז'ן מעל וקיבלנו ארוחת צהריים חמה ומספקת, במינימום עבודה. במקביל אפילו הצלחתי לשטוף קצת כלים.


לבריאות ובתאבון,

ולהתראות בישראל!

2 comments:

  1. יפים הפסים על הגופייה של היורש של הג'נספורט על הגזע שקרס עם הסנאים שהוקפצו ברוטב של הפסטה!
    והכל בלי צ'ארלס?!
    wow!
    ברוכה הבאה!

    השבמחק