יום חמישי, 5 ביולי 2012

American Road Trip: The End

כבר ביום שני חשבנו בינינו לבינינו שאת יום שלישי ניקח קצת יותר לאט. למעשה, זהו היום הראשון בו לא חיכו לנו מארחים בקצה הדרך ויכולנו להגיע מאוחר ככל שנרצה הביתה, מבלי להחזיק אף אחד ער עד מאוחר או לגרום למישהו לחכות לנו עם ארוחת הערב. בנוסף, מאחר והאוטו השכור היה שלנו עד יום חמישי בצהריים הייתה גם האפשרות לישון עוד לילה בדרכים אם נתעכב כל-כך שגם בחצות לא נהיה אפילו קרובים הביתה.

פתחנו את היום בסיור בקמפוס של אוניברסיטת רוצ'סטר. רוצ'סטר שונה מאוניברסיטת מישיגן בכך שהיא קטנה הרבה יותר ובנוסף זוהי אוניברסיטה פרטית ולא ציבורית.

אולם תפילה רב-דתי (interfaith)
"Mine house shall be called a house of prayer for all people"
פסלו של ג'ורג' איסטמן - אחד התורמים הגדולים ביותר לאוניברסיטה 
בניין הספרייה ומגדל השעון - מרכז הקמפוס
אחת מדלתות הכניסה לספרייה
The figure of Industry
מינרווה, אלת החוכמה
אולם קריאה בספרייה
מבט על הקמפוס ממרפסת הספרייה לכיוון בית התפילה
אחרי הסיור באוניברסיטה חזרנו לאותו דיינר בו אכלנו עם מתן ארוחת בוקר ביום חמישי. הפעם אכלנו ארוחת צהריים. אחר כך הקפצנו את מתן בחזרה לאוניברסיטה ויצאנו לדרך. תחנה ראשונה - Lake Ontario. מרוצ'סטר נסענו אל Lake Ontario state parkway, כביש בן שני מסלולים לכל כיוון שנוסע בצמוד לאגם. אחרי שחלפנו על פני כמה מעגנים ושכונות מגורים הגענו ל-Hamlin Beach state park. שילמנו 7 דולר בכניסה ואחרי שחנינו הלכנו לטבול רגליים במים.

מה זה, אווזי בר?

"זה כמו הכנרת", אמרתי לאלון, "רק שכאן אין טבריה מהעבר השני". על הגדה הנגדית של האגם יש קנדה, אבל במרחק 50 מייל, קצת קשה לראות עד שם.



טובלים יחדיו
קרקעית-חלוקים
מזח
טביעת רגלה של הצלמת
צלה של הצלמת
אחרי טבילת רגליים קצרצרה השמש יצאה מבין העננים, ואני, בגופייה, אמרתי לאלון שאולי היינו צריכים למרוח מסנן קרינה. העדפנו פשוט לסגור את הבאסטה, לעלות לאוטו ולחזור בדרכים הצדדיות אל הכביש המהיר. עברנו דרך עיירות קטנות וציוריות, בין בתי חווה ששדות נפרשים מאחוריהם וטרקטור חונה בחצר. תיכננו להמשיך ולנסוע עד Lake Erie ושם לטבול במים ממש, עם בגדי ים ומסנן קרינה ומגבת, כל החגיגה. אילו רק ידענו...

אילו רק ידענו שככל שנתקרב לאירי הטפטוף המזדמן שליווה אותנו עד עכשיו יהפוך למבול של ממש, כזה שמפריע לראות את הרכב שלפנינו בכביש. שאחרי שנחפש Beach near lake Erie בגוגל מפות הג'יפיאסית הבוגדנית תביא אותנו לדרך עלומת שם שבפתחה מוצב שלט "עצור, דרך פרטית". שנעצור לפיפי ביקב אחד ונשאל שם על החוף הקרוב אבל בגלל שלא נרצה לחזור אחורה כמו שהם הציעו נמשיך לנסוע מערבה עד שבסוף נראה שלט לחוף ונפנה ונחנה, רק כדי להגיע למים ולגלות שהם מסריחים ושבכלל זהו חוף בו הרחצה מסוכנת ואסורה.


וכך נשארנו עם חצי תאוותנו בידינו, מגבת חוף, מסנן קרינה ושני בגדי ים יבשים. אבל הבטחנו לעצמנו שבקרוב ניקח זיפקאר וניסע לאגם אחר קרוב יותר הביתה. וגם שמחנו, כי בכל זאת ירדנו מהכביש ונסענו בדרכים צדדיות ונהנינו מהנוף הציורי, הירוק והמקסים. ומפה לשם - יצא לנו טיול שווה מאוד. רק בלי טבילה באגם. כל זה רק גם גרם לנו להתחיל לתכנן את הטיול הבא - אולי לייק מישיגן ב-Labor Day? אולי ה-Upper Peninsula, אחד מאזורי הבר הפראיים ביותר במישיגן ומהיפים ביותר בארה"ב בכלל?

חזרנו לכביש המהיר, מאטים בכל פעם שהגשם התחזק שוב. מדי פעם השמש יצאה והצלחנו לראות עוד קצת חיות ונוף. בסביבות שבע התחלנו להיות רעבים ובכל שלט שמספר על אפשרויות המזון ביציאה מהכביש חיפשנו מקום שאינו רק מקדונלדס או דומיו. אחרי חצי שעת נסיעה ראינו שלט - Redhawk Grille והחלטנו להמר. כמו בהרבה מקרים, עם מזלנו הטוב, הגענו למקום עם אוכל טוב ואווירה נעימה. בערך עשר דקות אחרי שהגענו קיבלנו אישור נוסף לכך שההחלטה לעצור עכשיו הייתה נכונה - השמיים התקדרו וכעבור עוד כמה דקות התחיל גשם סוחף שירד וירד במשך חצי שעה בערך.

רואים את הגשם?
לשמחתי, בזכות הגשם שכלא אותנו בפנים היה לנו זמן להעביר ואני בחרתי להשקיע אותו בקינוח, ספציפית בעוגת מוס שוקולד חמש שכבות שהייתה בדיוק כל מה שהיא הבטיחה להיות. פינוק.


אחרי שגמרנו את העוגה במאמץ רב ושתינו את כל התה, ניצלנו הפוגה קלה בגשם כדי לצאת לאוטו. רצנו בין הטיפות, שנינו בסנדלים. שבעים ומרוצים מאוד וקצת שיכורים מרוב סוכר בדם התחלנו את החלק האחרון של הנסיעה, עוד שלוש וחצי שעות עד הבית. רגע לפני הירידה לכביש המהיר אלון עוד הספיק לצלם את זה:


עכשיו תגידו לי, חסר עוד משהו כדי שהיום הזה ייחשב מושלם?
אם חשבנו שזה כבר לא יכול להשתפר, כשהתקרבנו לקליבלנד פתאום ראינו זיקוקים. בשלב מסוים ממש עברנו מתחתיהם ובהמשך ראינו עוד כמה פרחי-אש בשמיים שכבר החשיכו. "אתה רואה?", אמרתי לאלון, "צדקתי כשאמרתי שחלק מהמקומות חוגגים כבר בערב של ה-3 ביולי!"

ככה זה נראה כשמנסים לצלם בחושך, עם הפלאפון, תוך כדי נסיעה.
מגניב, לא?
עוד עצירה אחת לפיפי וזהו. הגענו הביתה בחצות וחצי עייפים ומרוצים בהחלט. הטיול הזה נתן לנו המון רעיונות לטיולים נוספים ברחבי ארה"ב, אותם אני בטוחה שעוד ניישם. כמו שאמרתי בהתחלה - היה אדיר. ועכשיו נותר רק לספור את הימים עד הטיסה לישראל - עוד שבועיים ויום אנחנו ממריאים, עוד שבועיים ויומיים נוחתים.

להתראות בקרוב!

2 comments:

  1. איזה יופי, אפשר להרגיש את האושר מתגבר ככל שממשיכים לקרוא. כיף לכם :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה כיף לדעת שהתחושות עוברות את מחסום הטקסט, תודה! :)

      זה היה ממש טיול נפלא.

      מחק