‏הצגת רשומות עם תוויות This & That. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות This & That. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 7 בדצמבר 2013

This & That

חנוכה היה ונגמר.

הדלקנו השנה נרות באופן ספורדי ובלתי מחייב; נר ראשון, נר שלישי ורביעי ונר שביעי, שהסתבר שבכלל היה אמור להיות שמיני (ותודה לגוגל קלנדר שלי וליכולתי הפגומה לספור מאחד עד שמונה), אבל הטעות תוקנה. נרות שלוש וארבע קרו הרבה בזכות תומר ואורלי, או הנסיעה שלנו לבוסטון.

בשישי בערב, הוא יום הגעתנו, המארחים שלנו הינדסו ארוחה מרובת מנות לרגל חג ההודיה וחנוכה ובעיקר, לציון שבת-אחים-גם-יחד. היו שם גם תומר (האחר) וטורי אשתו שעכשיו גרים גם הם בקיימברידג' וגם אבא של תומר. היה שמח.

לכבוד הנר הראשון של חנוכה הכנתי לביבות. השתמשתי ב-4 תפוחי אדמה, אכלתי ארבע לביבות ואלון אכל את כל היתר. אני אוהבת מאוד לביבות תפוחי-אדמה, במיוחד בסגנון שהיה נהוג בבית ילדותי - תפוחי אדמה מגוררים עם בצל, מלח ופלפל ומעל החגיגה המטוגנת שמנת חמוצה וסוכר. שילוב של מלוח, מתוק חמצמץ ומפולפל. מי אמר פולנים ולא קיבל?

"דיברתי" בפייסבוק עם אח שלי על כך שאנחנו משתייכים לשני חוגים שונים, אני מעולם לא הייתי אדם של סופגניות, בעוד הוא מוכן לאכול בכל יום את משקל גופו באלה. אני, תנו לי לביבה ושמחה אנוכי. על אף אהבתי האדירה ללביבות, אני יודעת שהן, או אוכל מטוגן באשר הוא, לא חברים של הבטן שלי ולכן הגבלתי את עצמי לארבע - ודי. כנראה שאפילו המשטר הזה לא היה שמרני מספיק ויום למחרת הבטן שלי קצת כאבה. לשמחתי, היה זה יום חג ההודו ורוב המטופלים בחרו להישאר בבית ולא לבוא לבקר אותי במיון. היה יום איטי מאוד. אפילו נבואות הזעם שלנו, שכולם יתחילו להגיע בסביבות שבע בערב, לא התגשמו. אכלנו הרבה, צחקנו ונהנינו מהיום הרגוע. היה כיף מסוג אחר באותו יום במיון.

בשישי בערב אכלנו אצל תומר ואורלי ארוחה שלעולם לא אוכל לכנות "דלה בשומן" ולמחרת בבוקר השבעתי את תיאבון הבוקר ההריוני שלי בכריך סלט ביצים ואבוקדו ב"דארווין". הבטן שלי התחילה להתמרמר כבר לפני ארוחת הבוקר, אבל אני לא שעיתי לאזהרותיה. וכך, חזרתי הביתה עם בטן דואבת ורגוזה.

אתמול הייתי אמורה ללכת לעבודה, אבל בצעד מאוד יוצא דופן ובלתי אופייני לי, ביטלתי. הרגשתי שיותר מדי דברים קורים לי בגוף בבת אחת - הבטן הגועשת, סינוסיטיס שהתחיל מיד עם חזרתנו מהסופ"ש, הרפס שליווה אותי לנסיעה ועוד לא חלף לגמרי ובנוסף על כל אלה, אהמ... אני גם בהריון. אז סידרתי לעצמי שלושה ימי חופשה רצופים ושלשום העליתי את עצמי על "דיאטת הדבק" הידועה שלי. הרבה עמילנים, פחמימות וחלבונים דלי-שומן. תוך פחות מיום החלו להיראות סימני שיפור ובינתיים אני מתמידה ולא מאתגרת את הבטן שלי. קודם נחזור לעבודה ואז נראה מה היא מסוגלת לסבול. בתור צ'ופר, יצא לי מזה פודינג אורז ומרק כתום נהדר שאכלתי בשיטת "הטבע את הלחם".

היינו אמורים לעבור דירה ביום חמישי הבא, אבל נראה שהמעבר ידחה לשבוע שלאחר מכן. כשחתמנו על החוזה שאלתי אם יש סיכוי שישפצו את רצפת העץ בדירה, מה שנקרא בשפה המקומית finishing. לא דיברנו בכך עוד, אבל היום הסוכנת התקשרה ואמרה שבעל הדירה הסכים וזה ייעשה בשבוע הבא ואנחנו לא יכולים לעבור בחמישי, כי הרצפה עוד לא תהיה יבשה.

מצד אחד, אני שמחה, מפני שאנחנו יורשים דירה שגרו בה כלב וחתול ועשו שמות ברצפת העץ. זאת ועוד, אני אשמח הרבה יותר שהתינוק שלי יזחל על רצפה משופצת ולא אחת עם פוליש מתקלף (שרק נהיה בריאים, טפוטפוטפו, בליעינרע). אבל... כבר קבענו עם המובילים ליום חמישי, כבר קבעתי עם חברת הניקיון שיגיעו לדירה הישנה בשישי למחרת, כבר התחלתי לארוז, סידור העבודה שלי חושב בזהירות סביב כל זה וגם - כבר ממש רציתי לעבור!

אז מיד אחרי סוף השבוע אני צריכה להתקשר למובילים ולחברת הניקיון ולנסות לדחות הכל לשבוע שלאחר מכן. אני מקווה שכולם יהיו פנויים ולא נצטרך לבטל את העסקה ולחפש לנו מובילים אחרים.

בינתיים, אני שמחה שלא ארזתי את המטבח, מפני שאחרת לא הייתי יכולה להכין היום עוגת שיש.
בכלל לא תכננתי לאפות היום, אבל כבר כמה ימים שאני מסתובבת את חשק לעוגת שיש שפשוט לא עובר. כן, אני לא בחורה עם טעם מתוחכם. רובכם כבר יודעים שאני אוהבת עוגות ביתיות בחושות. לא צריכה קרם ולא מיליון שכבות. רק טעם של בית.

ניסיתי להבין מאיפה הגיע החשק הספציפי הזה. אני בטוחה שמשהו גרם לו להופיע, כי חשקים אצלי לא נולדים מעצמם, יש להם טריגרים סביבתיים, רק שלא תמיד אני מצליחה לזהות אותם. בכלל לא רציתי לאפות בעצמי, אבל אני בכל זאת בנאדם ריאלי. אין לי חברים שאופים לפי בקשה ולא רציתי עוגה קנויה. המסקנה הבלתי נמנעת היא, שלא הייתה ברירה. נותרתי אני עם עצמי. נראה שכל עוגות השיש שלי נולדות מתוך "אם אין אני לי מי לי".

כשנסעתי לקרוגר כדי לקנות שוקולד וקמח לעוגה, קניתי גם עלי מרווה טריים. הסינוסים שלי כבר בסדר, אבל עכשיו הגרון מציק ומחר אני צריכה ללכת לעבודה, הפעם בלי תירוצים והיעדרויות. רק עם בקבוק ענק של תה צמחים עם לימון ודבש והמון-המון סוכריות מציצה. נקווה שגם עוגת השיש שהתאוויתי לה כל-כך תעזור להחלמתי המהירה.

ומה שלומכם?

יום שבת, 19 באוקטובר 2013

This & That

1.
נפל בחלקי אושר גדול וזכיתי לשלושה ימים חופשיים מהעבודה. לא מדובר במאורע יוצא דופן במיוחד, אבל הוא נוחת עליי אחרי איזה שינוי קטן בתפיסה, תזוזה זעירה שאינה חסרת כל משמעות. לפני שבוע, ביום שישי, היינו בביקורת במרפאת הריון בסיכון והתבאסתי לגלות שלא עליתי כלל במשקל. את הרופאה שראתה אותי באותו יום זה לא הדאיג מאוד. מבחינתה, כל עוד אני לא יורדת במשקל, אנחנו בסדר. אבל אותי זה ביאס.

כבר לפני כמה שבועות החלטתי לנסות ולחזור לעבוד שלוש משמרות בנות 12 שעות, במקום הסידור החלופי שאימצתי לי, 3 כפול שמונה ואחת של 12. מהניסיון שנמשך חודשיים ראיתי שהמשמרות שאורכות 12 שעות לא הורגות אותי מחד ומאידך, התגעגעתי ליותר ימים חופשיים. בין תורים לראומטולוגית וגסטרואנטרולוגית, מרפאת ההריון, שיעורי יוגה ושאיפה להגיע לבריכה יותר מאשר רק פעם בחודש, התחיל להרגיש לי חנוק. אז החלפתי. ועכשיו, כשסוגיית המשקל הצטרפה ועלתה על הפרק, אני מרגישה שזאת בכלל הייתה החלטה נכונה.

כשקיבלתי את סידור העבודה החדש שמחתי להיזכר ש-3 משמרות של 12 משמען רק 12 ימי עבודה בפרק זמן של ארבעה שבועות. זאת דרך מאוד נעימה להסתכל על זה. אני משתדלת לפזר את המשמרות באופן שווה על פני השבוע ולא לקבץ אותן יחדיו. אין סיבה ואין טעם להתיש את עצמי. אבל פה ושם מגיע איזה גוש של ימים חופשיים כמו עכשיו ואז השמחה גדולה.

אנשים בעבודה ששאלו אותי אם אני עובדת בסופ"ש זכו לתשובה מתלהבת משהו - לא, יש לי סופ"ש ארוך! שבת-שני. אז שאלו אותי על התוכניות לשלושת הימים החופשיים ואני השבתי שאני מתכננת לישון הרבה ולאכול הרבה. ואולי איפשהו באמצע גם אצליח להגיע לבריכה. מפני שאחת התקוות שלי, היא שחוץ מיישומן של העצות הטובות שנתנה לי הדיאטנית איתה נפגשנו לפני שבוע, אם אחזור לעבוד רק שלושה ימים בשבוע וארגיע קצת עם השעות הנוספות בעבודה (היו לא מעט שבועות לאחרונה בהם עבדתי 44 שעות, במקום רק 36), אשרוף פחות קלוריות ואולי אתחיל לגדול בקצב מספק קצת יותר. גם שינה טובה בין לבין תעזור.

בינתיים, כל חברותיי ההריוניות בעבר ובהווה מרגיעות ואומרות לי לא לדאוג. רוב מי שהיו רזות לפני ההריון, כמוני, מספרות שהעליה הגדולה במשקל התרחשה עבורן רק בטרימסטר האחרון. רק מתחיל קצת להימאס לי מהערות של אנשים סביבי שמאוד דחוף להם להגיד לי בפליאה ושמיטת לסת כמה קטנה אני. אמא שלי אמרה לי להגיד להם שגם היא הייתה ככה עד חודש שביעי, אז שישתקו.

בינתיים גם קניתי תיק אוכל מגונדר לעבודה ואני מקפידה להעמיס לתוכו בכל יום אוכל שקל לכרסם במהירות או תוך כדי תנועה - קרקרים נהדרים שהתאהבתי בהם לאחרונה - Wild riceworks, מקל גבינה ושתי ביצים קשות. מחוץ למקרר יש בננה וכמה בייגלים קטנים עם נוטלה. והחביבים עליי ביותר - משקאות קלוריים. לא, אני לא מתכוונת לתוספי תזונה כגון אנשור (שנמאס עליי לחלוטין, אחרי שנים של הסתייעות בו). ממש-ממש לא. אני מתכוונת למשקה יוגורט דל שומן ושני בקבוקי שוקו, בנפח כוס כל אחד. גם את המים בבקבוק שלי החלפתי במיץ פירות, לרוב תפוזים או מנגו.

הדיאטנית שלי הסבירה שאני אמורה לעלות בין חצי קילו לקילו בשבוע בשלב הזה. אני אסתפק גם בחצי קילו בשבועיים. אבל משהו!


2.
האמת היא שאני מתכננת קצת יותר משינה ואכילה לשלושת הימים הללו. מחר אני נוסעת לבייביז אר אס בחברתה של מייקו, כדי ליצור את הרג'יסטרי שלי, אותה רשימה של מה אני צריכה ורוצה לקראת הצטרפותו של החבוב למשפחתנו. ביום שני יש לי דייט לצהריים באחת, מסאז' בשלוש ויוגה בשבע וחצי. ולמרות כל זאת, הלילה ישנתי תשע שעות וחצי ובצהריים נחתי מנוחה נעימה ומתוקה, כשבחוץ הגשם דפק על גגון הפלסטיק ומיסך את רעשי הרחוב. גם הלילה אני מתכננת להקדים להיכנס למיטה ומחר אין לי כוונות לצאת ממנה עד שלא ביליתי לפחות תשע שעות בתוך חיבוקה החמים.


3.
החדשות המפתיעות והמשמחות של השבוע האחרון הן, שמצאנו דירה חדשה!
זה קרה קצת בלי שהתכוונו. זאת אומרת, אף אחד לא דחף לנו עט ליד והכריח אותנו לחתום על חוזה, אבל. אני רק מתכוונת שלא חיפשנו בקדחתנות ואפילו לא היינו בטוחים שאנחנו רוצים לעבור וחשבנו שגם אם היינו בטוחים לא בטוח שהיינו מוצאים ולא ידענו מתי אנחנו רוצים לעבור, לפני הגעתו של החבוב או אחריה.

אבל, מעשה שהיה כך היה. בליל שבת לפני שבועיים חזרתי הביתה מהעבודה ואלון ביקש להראות לי מודעה שהוא מצא בקרייגס ליסט, שנראתה כמעט טובה מכדי להיות אמיתית, אבל החלטנו לשלוח מייל, מפני שאין מה להפסיד. למחרת הדיירת הנוכחית ענתה וקבענו להגיע לראות את הדירה אחר-הצהריים. ראינו את הדירה בחמש, חזרנו הביתה וניהלנו דיון מרתוני קדחתני שבסופו החלטנו שאנחנו מעוניינים והולכים על זה. התקשרנו שוב לדיירת ואמרנו שאנחנו בעניין. ביום שני פקססנו טופס מועמדות לחברת ניהול הנכסים ובשישי שעבר חתמנו על חוזה (ויצאנו לחגוג בארוחת ערב בקפה זולה. אכלתי סטייק נהדר שאני עדיין חולמת עליו בלילה.). ככה, במהלכו של שבוע תמים הפכנו לדיירים העתידיים של הדירה הבאה שלנו, גדולה יותר מהנוכחית, מחולקת יותר בהגיון וגם, כן - יש בה מכונת כביסה, מייבש ומדיח כלים, שלושה מכשירי חשמל שיהפכו את החיים פוסט הצטרפותו של החבוב לקלים הרבה יותר וגם יאפשרו לנו להוציא את תוכניתנו הזדונית לפועל ולחתל בחיתולי בד.


4.
אחרי תקופת יובש ארוכה מאוד, אני מנסה לחזור לקרוא. שלפתי סופסוף מהמדף את "שתיים דובים" שנתנה לנו במתנה אסתר ממש טרם חזרתנו לארה"ב מהביקור האחרון בארץ ומאז הצהריים אני קוראת אותו בהנאה. בינתיים אין לי מושג לאן כל זה הולך, אבל אני לא יכולה לחכות ולגלות.

ולכן - עכשיו ספר ואחר-כך מיטה. ואולי, אפילו, ספר במיטה.

שיהיה שבוע נפלא.

יום שלישי, 22 במאי 2012

This & That

כמתוכנן, יום שישי היה יום העבודה האחרון שלי ומאז יום שבת אני מתרכזת בלימודים.
הנחתי קצת לשיטת פומודורו ועברתי לעבוד לפי הספק שאלות יומי, כי הרגשתי שאני לא זקוקה להפסקה כל 25 דקות. להיפך, הרגשתי שהטיימר תולש אותי החוצה מהרצף ולא מאפשר לי להיכנס לריכוז מקסימאלי. בינתיים אני מאוד מרוצה משיטת העבודה החדשה. בכל יום אני שואפת לפתור לפחות 200 שאלות תרגול. בעוד שבוע בערך, 10 ימים לפני המבחן, אתחיל גם לתרגל בחינות לדוגמא עם "חומר סגור".

אני מתעוררת כל בוקר עם שעון מעורר בשעה 10. זאת שעה שנוח לי איתה והשעון הפנימי שלי אוהב. בימים האחרונים הרגשתי איך אני משלימה שינה ומפצה קצת על העייפות שהצטברה בתקופה האחרונה שכללה עבודה די אינטנסיבית ושילוב של לימודים בסופ"ש. אתמול נשכבתי במיטה רק לרגע וישנתי שעה. אין לזלזל בערכה של המנוחה הטובה לקידום לימודים.

אז חשבתי שאכתוב פוסט קצר ומהיר בזמן ארוחת הצהריים שלי אבל הנה נגמר לי האוכל בקערית ואני רק בתחילתו של הפוסט. אז כמה דברים מהירים וקצרים לפני שאני חוזרת למקבץ השאלות הנוכחי.

כשהיינו אצל אלי ביום חמישי שעבר הוא שלח אותי הביתה עם שני ספרים מומלצים "לקריאת קיץ". שניהם ספרי בישול, כמובן, ושניהם מתמחים בקינוחים. יהיה פה שמח אחרי הבחינה.

עוד הוכחה לכך שאין תחליף לאור טבעי בצילום

בשבת בבוקר אפיתי מאפינס. רציתי לאפות מאפינס שוקולד צ'יפס, בסיסיים ובטוחים וגם פשוט משהו שמתבסס על חומרים שכבר יש בבית. להפתעתי, לא מצאתי הרבה מתכונים ברחבי הרשת (ואולי הייתי צריכה לחפש באנגלית, עכשיו כשאני חושבת על זה). שעשע אותי מתכון אחד באתר נענע10 שביקש 3/4 חמאה, אבל לא ציין 3/4 מה. בסופו של דבר מצאתי איזה מתכון. טמפרטורת האפייה נראתה לי קצת גבוהה אבל שיתפתי פעולה. בדקתי את המאפינס אחרי 10 דקות והם כבר נראו מוכנים (לפי מבחן הקיסם) אבל משום מה החלטתי לאפות אותם עוד חמש דקות, כפי שהמתכון מורה. בתמורה הם יצאו קצת יבשים. מגיע לי. בפעם הבאה? אולי להוסיף קצת גרידת תפוז או ליקר תפוז, בשביל העניין. וגם קצת יותר לחות. יש למישהו מתכון טוב למאפינס שוקולד צ'יפס?


נכון חמודים? הבלוריות החצופות של חלקם אומרות רק דבר אחד - הגיע הזמן לקנות כפית עוגיות כדי שאוכל לעצב בצקים קשים קצת יותר בקלות. טוב, אני מודה, רק חיכיתי לתירוץ.

אתמול הכנתי עוף, סידרתי וניקיתי את שולחן האוכל ואת המטבח. כשהבית נקי ומסודר יש גם (קצת יותר) סדר בראש וזה נעים לי.

אני מקווה שנתראה שוב בקרוב, למרות שהזמן קצר והמלאכה רבה ובכל יום שעובר המבחן מתקרב בעוד יום... כל התקופה הזאת היא בעצם שיעור שנועד ללמד אותי איך לכתוב פוסטים קצרים. אני לא חושבת שבאמת אצליח לשנות את הלכותיי.

ועכשיו אני הולכת להכין לי קפה ולחזור ללמוד כי כל החומר הזה לא ידחס לתוך הראש שלי מעצמו.
נו, הזורעים בדמעה ברינה יקצורו וזה...