ג'בטינות שאור מאתר "הנחתום"

את הבצק המקדים הכנתי אתמול בערב - 200 גרם קמח, 200 מ"ל מים, 200 גרם שאור. עוד אחד מיתרונות החופשה, הוא שאפשר לתכנן אפייה של שש לחמניות איטלקיות שמתחילה בערב שלפני, נמשכת כל היום שלמחרת ונגמרת בערב.

הבצק המקדים בילה שעתיים על שולחן ההכנות ואת כל הלילה במקרר. הבוקר הוצאתי אותו שוב לשולחן ההכנות ואחרי שעתיים של התאוששות התחלתי בתהליך הארוך, עד שקצת לפני שבע בערב היו לנו ג'בטות מוכנות.

טריות, שחומות, ריחניות ואווריריות להפליא, אני מאושרת להציג אותן

ששת המופלאות, ההשקעה שהשתלמה.

על רשת הצינון

בזמן שהג'בטות היו בתנור והבית התחיל להתמלא בריח של מאפה טרי, הכנתי טחינה. אחרי שחיכינו בסבלנות עשר דקות שיצטננו קצת, התפנקנו בסנדביץ' טחינה, חרדל גרגירים, פסטרמה וכרוב כבוש. עכשיו אני קולטת שבכלל הייתי צריכה לעשות מיונז-חרדל-פסטרמה-חסה-עגבנייה, השילוב המועדף עליי מימי ילדותי.

נהניתי מאוד מהעבודה עם בצק ברמת לחות גבוהה כל-כך. זה בהחלט מאתגר. בדרך כלל אני לא מתמודדת טוב עם התסכול הרב שמביא איתו בצק שנוזל ונדבק, אבל הפעם התנהלתי בקור רוח. אולי כי היו דברים אחרים שהסיחו את דעתי ותבעו את כל המנעד הרגשי שלי, דווקא הפעם האפייה הייתה פחות רגשית עבורי. ומעבר לכך, זה בצק נעים ונוח לעבודה באופן מפתיע מאוד.

 

בזמן האחרון השאור שלי ואני עברנו משבר קל ביחסינו.

כמה לחמים שאפיתי יצאו לא אפויים, למרות שלא שיניתי את זמני האפייה. חלקם היו כבר בהחלט מוכנים מבחוץ וקיסם שננעץ בלבם העיד על מידת היובש הרצויה, אבל בכל פעם אחרי שנתתי להם את הזמן הדרוש להצטנן אחרי האפייה, הם פתאום חזרו והפכו לבצק. עם ההשקעה הגדולה שנדרשת כדי לאפות כיכר אחת של לחם שאור, השקעה של שעות רבות וחומרים, לא ידעתי לאן להפנות את התסכול. אפילו אמרתי לאלון שאולי השאור מקולקל ואני צריכה לזרוק אותו ולהתחיל מחדש. זאת, למרות שהוא נראה ומריח כרגיל והתסיסה בו ניכרת.

התייעצתי עם אבא שלי, רופא השאור שלי, גורו האפייה. סיפרתי שלאחרונה ניסיתי להפסיק להשתמש בשמרים החיצוניים כי חשבתי שהשאור שלי כבר חזק מספיק כדי להתפיח לחם בעצמו. בסופו של דבר אבא שלי העלה את ההשערה שהבצק יבש מדי, שהלחם נכנס לתנור לפני שהשמרים מיצו את התפיחה שלהם או דווקא מאוחר מדי אחרי שכבר אין להם "על מה לעבוד". ואז חשבתי שאולי הסיבה לתקלות המתמשכות היא שהחלפתי את הקמח איתו אני עובדת. עם המסקנות הללו ניגשתי לאפות לחם נוסף שיצא מוצלח יותר מהאחרונים, גם אם לא מושלם.

בגלל כל זה, למרות שהמתכון לא דרש תוספת של שמרים חיצוניים מלבד השאור, הוספתי לבצק כפית שמרים. אני עוד לא מוכנה לוותר על גלגלי העזר. אולי בפעם הבאה.

הבצק המקדים משתמש ב-60 גרם קמח מלא ו-140 גרם קמח לבן. השאור שלי שאכל בעבר מגוון קמחים, ביניהם לבן, מלא ושיפון, הוא שאור כהה יחסית. בזכות כך התקבלו ג'בטות עם צבע של "לחם שחור". מגניבות בהחלט. להבא, אשים פחות דבש בבצק. המתכון ביקש שתי כפות, התוצאה הסופית מעט מתוקה מדי לטעמי. היה יכול להיות מלוח יותר.

ההכנה ארוכה ודורשת השקעה. מדובר בשתי עריכות עם התפחה ארוכה ביניהן ולבסוף עריכה שלישית לפני האפייה. ועדיין, עם תוצאה באיכות כל כך גבוהה ומקצועית ועם מדד פינוק כזה גבוה, אני מנחשת שעוד אשוב ואכין את אלה, כי למרות אורך התהליך, ההכנה כולה די פשוטה.

בתיאבון :)