ביומיים האחרונים הכנתי את המתכון השני מספר העוגיות שלי. מדוע אומרת "יומיים"? מפני שחלק מהקטע של העוגיות הללו הוא שיש לתת לבצק "להבשיל" במקרר יום או יומיים. את הבצק הכנתי ביום שישי בערב והיום פרסתי את נקניק הבצק ואפיתי.
 |
| fresh out of the oven |
אלה עוגיות קלות מאוד להכנה, למעט התענוג המפוקפק הקבוע - ניפוי היבשים. אני יודעת שהניפוי אמור להניב עוגיות נימוחות יותר אבל זה לא עוצר אותי מלקלל בכל פעם מחדש.
זאת הפעם הראשונה שאני משתמשת ב-Shortening, תחליף החמאה/מרגרינה שפגשתי לראשונה כאן בארה"ב. זה מוצר מאוד תעשייתי, מגיע בקופסת מתכת ויש לו גוון לבן בוהק שלא מזכיר שום דבר טבעי. אני חושבת שבפעם הבאה בהחלט אחליף את השורטנינג בחמאה, גם אם זה ישנה קצת את התוצאה.
אלה העוגיות מיוני 1942, סוף מלחמת העולם השנייה, תקופה בה היה מחסור בסוכר והייתה כמות מוקצבת ממנו לכל בית-אב. המתכון מנסה להשיב לדבש את תהילתו כתחליף ראוי ומעודן לסוכר המעובד. התוצאה מעודנת - עוגיות שהן משהו בין ביסקוויט לבין קרקר וכלשון ההמלצה בהסבר המלווה למתכון: אפשר לאכול את זה אפילו עם גבינה. חביבות, לא מעלפות, אבל לפעמים גם זה מספיק. בספר טוענים שהן משתפרות עוד ועוד עם כל יום שעובר.
 |
| על רשת הצינון |
שני מתכונים לתוך הספר (אם לא סופרים את השלושה שניסיתי מחוץ לפרוייקט) וכבר קצת לא נוח לי בתוך המשימה שגזרתי על עצמי. אם הייתי יכולה לוותר על הניפוי הכפול (ולפעמים אף משולש) בכל המתכונים אני בטוחה שלחץ הדם שלי כבר היה יורד בכמה נקודות. אבל זה לא רק זה. זאת הדקדקנות הזאת, שלא תמיד מוצאים במטבחים ביתיים והיא אולי מה שמפריד בין גורמה לבישול ביתי. הצורך לדייק במצרכים, בכמויות, בשיטות ההכנה - זה קצת מעייף אותי. המוטיבציה העיקרית שלי להמשיך ולבדוק את המתכונים בספר היא שאני אשמח מאוד למצוא איזה מתכון מנצח שמניב עוגיות חלומיות שיהיו מאוד טעימות לאלון וגם לי. בינתיים אנחנו ממשיכים לחפש. עד שאני אגמור את הספר או עד שימאס לי, מה שיבוא קודם... העוגיות של 1944 נראות מבטיחות. יש למה לחכות.
 |
| נחשו מה זה... חצי כוס סוכר חום דחוס, בתוך קערת המערבל שלי |
מתכון?
עוגיות דבש-מקרר
(כ-80 עוגיות)
מעבדים יחד 1/2 כוס דבש, 1/2 כוס סוכר חום וחצי כוס שורטנינג לקרם חלק ובהיר. מוסיפים ביצה אחת ומעבדים להטמעה מלאה ועוד קצת, עד שהתערובת תפוחה ובהירה. מוסיפים 2 ו-1/2 כוסות קמח איתן מנפים 1 כפית אבקת אפייה, 1/4 כפית סודה לשתייה, 1/2 כפית מלח ו-1/2 כוס אגוזי מלך קצוצים גס.
מעצבים את הבצק לנקניק (ניתן "לרבע" את פאותיו), מכניסים למקרר להבשלה על פני יום-יומיים, לאחריהם פורסים לעוגיות ואופים ב-200 מ"צ למשך 10-12 דקות עד הזהבה.
 |
| שחומות ונאות, כבר בתוך צנצנת העוגיות |
הערות:
1. לשלב הראשון של הכנת הבצק השתמשתי במיקסר. את היבשים ערבבתי פנימה באמצעות לקקן.
2. לעיצוב הנקניק ולאחסון במקרר השתמשתי בניילון נצמד.
3. אופים על נייר אפייה.
4. האגוזים צריכים להיות קצוצים לעובי פירורים. השתמשתי במעבד מזון עם להב מתכת והוספתי לאגוזים כפית קמח כדי שלא יהפכו לממרח.
5. ניתן להחליף את השורטנינג בחמאה. מרגרינה זה פיכסה אבל עדיין אין חוק נגד זה.
אתמול הלכנו לעיר אחה"צ. מזג האוויר השתפר קצת בימים האחרונים וסופסוף אפשר לישון בלי מזגן ולצאת מהבית בשעות שפויות. למרות חום הקיץ שמכה בנו, הגינות ברחבי העיר ממשיכות להתמלא בפריחה. זה משקף תכנון עירוני חכם מאוד, בעיני, לשתול כך שגלי הפריחה ירדפו זה את זה ולכל אורך חודשי האביב והקיץ אפשר יהיה ליהנות מהצבעוניות החיונית הזו. יוני וסמדר הזמינו אותנו להצטרף אליהם על השמיכה שפרשו באחת הגינות במרכז העיר ובדרך צילמתי הורטנזיה בתחילת פריחתה יחד עם הפרפר שעצר לבדוק מה קורה.
מסתבר שמאמצע יוני ועד אמצע יולי מתקיים בעיר פסטיבל, Ann Arbor Summer Festival. בכלל, האזור כולו שוקק פסטיבלים, חלקם מוקדשים למוזיקה. נראה שכל עיר קטנה מקימה לה פסטיבל שנתי מסורתי. זאת מסורת קיץ חביבה בהחלט. הפסטיבל מתנהל במספר מוקדים ברחבי העיר בכל ימות השבוע. יש פינות הפעלה לילדים, דוכני אוכל של מבחר בתי הקפה והמסעדות המקומיים ובמות עם הופעות חיות. אמנם לא מדובר בלהקות מוכרות או מוזיקה אדירה, אבל זה באמת לא משנה. זה כל מה שצריך בשביל פס-קול נעים לאחה"צ בחוץ, בחברה טובה. המדשאות היו עמוסות אנשים והייתה אווירה נהדרת של קיץ והתרחשות. זה כיף, להרגיש מדי פעם שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, מוקפים אנשים, לא לבד. היה מגניב.
מאחר וכבר היינו במרכז העיר החלטנו להפגין ספונטניות וללכת לראות סרט. Moonrise Kingdom, החדש של ווס אנדרסון. היה... מאוד ווס אנדרסוני. דמויות של הלוזרים המושלמים, לכודים בתוך גורל חתום. האסתטיקה, כתמיד, מופלאה. וזה גם סרט מצחיק.
בדרך חזרה הביתה הבחנו בכמה גחליליות שריחפו מעל המדשאות רחבות הידיים של הקמפוס. אני שמחה שיש לי עוד חודש שלם ליהנות מקסם הקיץ הזה, שלא מפסיק להלהיב אותי. אלון אתמול אמר לי שאני יכולה כבר להפסיק לנסות לצלם סרטון בכל פעם שאני רואה גחלילית. אני יכולה גם רק להסתכל וליהנות. צודק. הכנסתי את הפלאפון בחזרה לתוך התיק והמשכנו הביתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה