יום חמישי, 7 ביוני 2012

ביום שלפני המבחן

החלטתי שאני לא לומדת. אומרים שזה הדבר הנכון לעשות. גם ככה בערך מאז יום שני הרגשתי שככל שאני לומדת הביטחון שלי רק הולך ומתערער (ואז בשביל לתקן את התחושה קיבלתי 92 במבחן לדוגמא האחרון שתרגלתי ביום שלישי). רציתי שזה ייגמר. מאז סוף השבוע ספרתי את הימים כפונקציה של מספר המבחנים שעוד נותרו לי לתרגל. חשבתי לעצמי שהמבחן האמיתי יהיה קלי-קלות אחרי כל זה...

אז אתמול בבוקר קמתי, שתיתי את התה שלי וקראתי קצת באינטרנט, אבל לא משנה מה עשיתי הרגשתי שאני כל הזמן רוצה לפתוח את ספר הלימוד - רק לבדוק שאני זוכרת מה קורה כש... ושאני יודעת מה התוויות הנגד לתרופה הזאת ועל מה צריך להסתכל כשנותנים תרופה אחרת. הבנתי שאין לי ברירה. אם אני רוצה להפסיק ללמוד לא מספיק לשים את הספר בחדר האחר. אני צריכה לצאת מהבית. מזל שכבר הרבה זמן תכננתי מה אעשה ביום שלפני המבחן.

ממש לפני שיצאתי מהבית בדקתי וגיליתי לשמחתי שקיבלתי את החבילה לה חיכיתי. איזה כיף זה לקבל הביתה ספרים שקניתי לעצמי במתנה.

אחד ספרות מקצועית ואחד הכנה לביקור בלונדון הקיץ בו נלך לראות את המחזמר "מתילדה"

נסעתי לביה"ח לבדיקות דם שגרתיות ומשם המשכתי לקניון. צעדתי היישר למכון המניקור-פדיקור. אחרי שבחרתי לק, התיישבתי על כורסת העיסוי שלמרגלותיה ג'קוזי לרגליים. בפעמים הספורות שעשיתי פדיקור בישראל זה היה אצל קוסמטיקאית. מעולם לא הייתי במכון שלם המוקדש כולו לעניין. האמת? אני מעדיפה את הגרסה הישראלית, האינטימית יותר, שפחות מרגישה כמו פס ייצור. אבל מה, זאת הפעם הראשונה בחיי שאני יושבת על כורסת עיסוי. אפילו אף פעם לא התיישבתי על הכורסאות שבקניונים או בתחנה המרכזית. בתור חובבת עיסויים מושבעת אני חייבת לפסוק שהתפקוד של הכורסאות האלה די מרשים. זה היה נעים. העניין היחיד שצריך להתגבר עליו הוא המודעות לכך שכל הנוכחים במכון רואים מה קורה לחלקים הפחות מהודקים בגוף שלכם כשהספה עוברת מתנועת "לישה" לתנועת "ניעור". לא נראה שזה הטריד את האישה עבת הבשר שישבה לידי. הגוף שלה רקד בשמונה מקצבים שונים והיא ישבה בעיניים עצומות ונתנה לו ללכת עם הקצב.

במכון המצ'וכלל עם הספות המצ'וכללות יש מאווררים מיוחדים עם מנורת UV שמייבשים את הלק ברגליים ובידיים. זה החלק הכי משעמם במני-פדי, כשצריך לשבת עשר דקות ולחכות שהלק יתייבש. אחרי שכפות הרגליים שלי קיבלו אמבטיה מבעבעת, שפשוף ועיסוי ממריץ ונזכרו שהן בעצם ורדרדות ומלאות חיוניות מתחת לכל מה שהצטבר בתשעת החודשים בהן הן בארה"ב ואחרי שגם הציפורניים בידיים כבר עטו אדום ישבתי עשר דקות מתחת למאווררים המיוחדים ובהיתי בטלוויזיה ששידרה זבל אמריקאי מצוי. למרות הייבוש הרציני, כשניסיתי לנעול את הסנדלים שלי, חירבתי את הלק בשלוש מתוך עשר הציפורניים בידיים. המניקוריסט הפרפקציוניסט לא הסתפק בתיקון הציפורניים המפוקששות בלבד והתעקש להסיר את הלק משש ציפורניים שלמות (!) ולמרוח אותן מחדש. אחרי כמעט חצי שעה של סיבוב חוזר במכונת הייבוש הגעתי למסקנה שכבודה של הטכנולוגיה במקומו מונח, אולי, אבל יש דברים שפשוט דורשים זמן.

העם הצביע אדום כשביקשתי צבע שמשדר "ביטחון והצלחה"

אחרי ההתגנדרות והפינוק הנובורישי שמתי פעמיי לתחנה הבאה בתוכנית - שוקו ועוגה בסטארבקס. אך אויה! הגעתי למתחם האוכל במרכז הקניון ולדאבוני במקום סניף סטארבקס עמדה לו חדרון בעל קירות לבנים אטומים. משפצים. השעה הייתה אחרי חמש אחה"צ וכל מה שאכלתי מאז הבוקר זה דייסה וקצת בייגלה. רעב לי. וכאן התגלתה פנינה אמיתית: בעברו השני של מתחם האוכל ניצב דוכן שבמבט ראשון סתם נראה כמו מקום של גלידה או יוגורט עם תוספות, אבל אחרי שהתקרבתי מספיק בשביל שהמוכרת תחייך אליי, היא סיפרה לי שזה דוכן smoothies ופרוזן יוגורט וכל גלידות היוגורט שלהם הן דלות שומן. כשביקשתי לטעום קצת מהשוקולד המוכרת אמרה שדווקא הטעם הזה קצת יותר שמן. שאלתי אם היא יודעת להגיד לי כמה בדיוק ובתגובה היא שלפה טבלה מנוילנת ואמרה לי בדיוק כמה גרם שומן יש בכל אחת המכוסות. גרם אחד של שומן בכוס הקטנה ביותר? הידד לי והידד לבטן שלי! קניתי פרוזן שוקולד ופיזרתי מעל מגוון תוספות. בדיוק מה שהייתי צריכה.


אחרי הפסקת האוכל הקלה וזריקת האנרגיה שבאה איתה הלכתי לעשות מסאז' אצל הסינים. אחרי שעה של פירוק גב רציני ועיסוי גוף מלא התקשרתי לאלון ואמרתי - במהלך העיסוי לא הרגשתי שאני נמסה, אבל עכשיו אני מרגישה כל כ----ך רגועה!

בהמשך הערב, כחלק מתוכנית הרגיעה והסחת-הדעת-מזה-שמחר-מבחן ראינו את הסרט Puss in Boots של דרימוורקס, שהוא ספינאוף על הדמות של החתול מ"שרק". אני חייבת לומר שהסרט התעלה על הציפיות שלנו. הדיבוב של אנטוניו בנדרס פשוט מעולה (כמו גם בסדרת הסרטים המקורית), התזמונים הקומיים של הבדיחות מדויקים ומוצלחים, העלילה מותחת והקטעים "המרגשים" לא דביקים מדי. עם כוס יין מוסקט שקנינו במיוחד בקרוגר וקיררנו מראש זאת הייתה ממש חגיגה. היה חסר רק פופקורן, אבל במחשבה קדימה על מצב הבטן שלי, זה היה עדיף.

בכל האתרים באינטרנט שמרכזים טיפים לגביי ה-NCLEX ממליצים לא לשתות אלכוהול ולא להשתמש בסמים (חוקיים או לא) בערב שלפני המבחן. לי היה ברור שלאור העובדה שכבר שבועיים לפני הבחינה התקשיתי להירדם, אין שום סיכוי שבערב שלפני אני מצליחה לעשות את זה בלי כוס יין ובנדריל לפני השינה. ואכן, השימוש המתון בשני משרי השינה החוקיים פעל את פעולתו. אמנם נכנסתי למיטה כבר בחצות ונרדמתי קצת אחרי אחת, אבל ישנתי טוב כל הלילה.

והיום היה המבחן.

למעט התברברות קצרה ולא מאוד משמעותית בדרך הלוך, הגענו למרכז הבחינה מהר ובקלות. אלון איחל לי הצלחה ליד הדלת שעליה שלט, "רק נבחנים מעבר לדלת זו". התנשקנו ונפרדנו.

הייתי לחוצה. בטח שהייתי לחוצה. מאוד. ובכל זאת סיימתי את הבחינה במספר השאלות המינימאלי, תוך שעה ועשרים. יצאתי מהמבחן בתחושה לא טובה. היה לי קשה. הרגשתי שאני לא יכולה אפילו לנסות להעריך אם עברתי. שיש סיכוי לא רע שלא עברתי. אבל אז נסענו בחזרה לאן ארבור והחזרנו את האוטו ליוני וסמדר. למרות שיוני הציע להקפיץ אותנו הביתה, העדפתי ללכת ברגל, לשחרר קצת את הגוף והלחץ. עצרנו באספרסו רויאל, קנינו לי שוקו קר ולאלון מיץ תפוזים ונרגענו קצת במזגן בזמן שהתכתבנו עם אבא של אלון ודיברנו עם תומר בטלפון. אחרי זה המשכנו הביתה וכשהגענו אכלנו קרטיב. ואז שכבנו במיטה ועצמנו קצת עיניים, לנוח מהיום המעייף ולעכל קצת את העובדה החדשה הזאת, שזהו - זה עבר, זה מאחוריי. אני אחרי!

אלון נרדם ואני שכבתי וחשבתי על הבחינה. לאט-לאט נזכרתי בעוד ועוד שאלות ובהדרגה הבנתי שדווקא עניתי נכון על לא מעט שאלות. אז אולי זה לא היה רע כמו שאני מרגישה. אולי זה אפילו היה טוב. ואולי באמת, כמו שאלון אומר, היה לי קשה בגלל שזה computer adaptive test, שמתאים את רמת הקושי של השאלות לרמה של הנבחן. אולי קיבלתי שאלות קשות אובייקטיבית, בגלל שעניתי נכון. עכשיו אני מרשה לעצמי לטפח אופטימיות זהירה.

אחרי שהתעוררנו והתאוששנו פתאום קלטתי שאין לנו מה לאכול לארוחת ערב. מזל שאתמול קנינו שוקי-עוף בקרוגר. מיד הדלקתי את התנור וערבבתי בתוך שקית קוקי את כל המרכיבים של העוף המעולה והחגיגי בשזיפים שלי. סיפרתי לכם פעם על העוף בשזיפים שלי? הכי פשוט, הכי טעים:
מקל קינמון שלם
עלה דפנה
קצת טימין
שש שיני שום (לא חייבים לקלף)
ארבעה-חמישה פלפלים שחורים שלמים
מלח לפי טעם
כף-שתיים דבש
רבע כוס בלסמי (אני פשוט מוזגת בלי למדוד)
ארבע כפות שמנ"ז
15 שזיפים מיובשים בלי גלעין - חלוטים ומושרים וגם חצי כוס מהנוזלים של ההשרייה
שעה וחצי בתנור על 180-200 מעלות. והיידה.

כשחזרנו מהליכה קצרה העוף כבר היה מוכן. את האורז בישלתי לפני שיצאנו. אחרי שאכלנו וליקקנו אצבעות אמרתי לאלון ששכחתי כמה העוף הזה טוב. איך יכול להיות שזאת הפעם הראשונה שאני מכינה אותו בארה"ב?

אז מה עכשיו?
מחכים 48 שעות (סופרים מ-13:20 היום בצהריים).
במישיגן יש שירות תוצאות מהירות וממחקר קצר שעשינו באינטרנט, זה עובד גם בסופ"ש.
בשבת בצהריים אכנס לאתר ואבדוק את התוצאות.

ואז אני מקווה לצאת במחולות.

מנוחת הלוחמת
נכון הכל נראה יותר טוב עם לק?
וגם: לבשתי את החולצה הזאת כי מישהי אמרה לי שהיא גורמת לי להיראות מלאת ביטחון. נכון?

Good Night and God Bless

2 comments:

  1. מברוק דפנה!!

    חבל שלא נכנסתי לפוסט לפני המבחן, הייתי מאחל לך "גוד לק\ה :-)
    ומה זה משנה, כבר שמחת ושימחת אחרים.
    והמברוק, קבלי בכל צבעי הקשת.

    ג'אבר

    השבמחק