בשבוע שעבר אלי שלח לנו מייל עם הזמנה לארוחת ערב ביום חמישי הזה, רגע לפני שהוא עוזב את העיר לחודש. כמובן שנענינו בשמחה ושאלנו מה להביא. הופקדנו (זאת אומרת, הופקדתי) על הקינוח.
בהתחלה מחשבתי נדדה דווקא לכיוון קינוחי השוקולד ממשפחת הגנאש המוקצף, אבל משהו במזג האוויר של אביב על גבול הקיץ ביקש קינוח קליל ופירותי. ברוח הלימוניות השורה על מטבחי לאחרונה - עוגיות, מקרונים, עוגה - בחרתי לאפות טארט לימון ופטל אדום. החלטתי לאפות את הטארט היום כדי לתת לו זמן להצטנן כראוי ולהתייצב מבחינת טעם ומרקם. little did I know שהולך להיות לי יום כל-כך מרוקן רגשית, אבל דווקא לאור כך, הצורך לקפוץ לקרוגר מיד אחרי העבודה כדי לקנות מצרכים וההתעסקות במטבח פחות או יותר מהרגע שהגעתי הביתה היו בבחינת תרפיה מתוזמנת היטב. בקרוגר גם מצאתי פתאום משמשים סמוקי-לחי שגרמו ללבי להחסיר פעימה ולדלג בשמחה. מיד אספתי שלושה לסל ואחד מהם נאכל כבר בדרך לאוטובוס.
במשך היומיים החולפים חיפשתי ברשת את ה-מתכון ה-מנצח. התלבטתי רבות בין קלתית בצק פריך לקלתית פירורי עוגיות ובין טופינג של פטל בלבד לבין פירות יער מעורבים. בסופו של דבר השתמשתי בקלתית מהמתכון לפאי לימון מהבלוג "אוכל זה טעים". זוהי הקלתית המנצחת מפני שלמרות שמדובר בבצק פריך, הטריק הגאוני של מרת'ה סטיוארט חוסך את מלחמת הרידוד הנוראית. הרעיון פשוט: אחרי צינון הבצק מגררים אותו על פומפיה גסה ומהדקים לתבנית. מושלם.
זאת הפעם הראשונה בחיי שאני אופה אפייה עיוורת. הלך אחלה. רק בפעם הבאה אני חושבת שניתן לקצר את אפיית הקלתית בנפרד מהמילוי, כי השוליים בטארט הסופי נראים לי קצת שחומים מדי. אני מקווה שזה לא יורגש בטעם (נגלה מחר בערב).
את המתכון למילוי לקחתי מההבלוג kiss my spatula, שהצטערתי מאוד לגלות אותו באיחור של שנה בערך, היות וסיבוב קצר באתר גילה לי שהבלוג כבר לא מתעדכן. חבל. בשונה ממתכונים אחרים המתכון הזה משתמש בלימון כמוסיף ומשביח טעם ולא כמרכיב מרכזי. בעוד מתכונים אחרים מבקשים כמות נכבדת של מיץ לימון, המתכון הזה עושה שימוש בשתי כפיות מיץ וגרידת קליפה מלימון שלם. הארומה והטעם משתחררים באפייה ומפעילים את קסמם על המאפה כולו. הכמויות שבמתכון מניבות יותר מילוי ממה שנחוץ למילוי הקלתית עד שפתה ולכן מילאתי כלי פיירקס קטן במילוי הנותר וכחצי שעה מאוחר יותר נהנינו מפודינג לימון חמים, היישר מהתנור.
בהשראת המתכון לטארט דובדבנים מ"ביסים" (כמובן שגם לשם הגעתי במהלך חיפושיי אחרי המתכון המושלם), פיזרתי על הקלתית החמה נטיפי שוקולד לבן מיד בתום האפייה ולפני הוספת המילוי. מחר נמצא אותם מסתתרים בנגיסות מזדמנות מהטארט והם ישמחו אותנו מאוד.
במקרר הייתה לנו קופסת פטל אחת שקנינו ביום ראשון והיום בקרוגר קניתי עוד שתי קופסאות, שלא יחסר. במהלך הרכבת הטארט שמתי לב שהפטלים החדשים כהים יותר משמעותית מאלה שחיכו במקרר מאז סוף השבוע. ואז גיליתי שקניתי בטעות פטל אורגני. יקר יותר, כהה יותר ועם טיפה פחות טעם. נו, מילא. בפעם הבאה אני אשים לב יותר.
ואם מותר לי, הנחתום, קצת לדבר בשבחי עיסתי - כמה סיפוק, עונג, חדווה וגאווה יש כשמצליחים על הפעם הראשונה. נכון, עוד לא טעמנו, אבל רק מאיך שזה נראה, אני מוכנה להמר שהצליח לי.
אחרי היום שעבר עליי, נעים לסיים בתיקון.
לדעתי אין מה לחשוש מבצק שחום. הבעיה שאני מוצאת בטארטים היא לרב אפיית חסר (בעיקר של התחתית).
השבמחקבדיוק! אתמול גיליתי שני דברים: האחד, אור הלילה של המטבח שלי קצת הכהה את צבע הקלתית. באור יום היא הייתה שחומה בדיוק במידה. השני, אתמול שאכלנו את הטארט שמחתי לגלות שהקלתית כולה אפויה כראוי. בפעם הבאה אעשה בדיוק אותו דבר :)
מחק