יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

חנוכה בניכר

רק אשטוף כלים ואז אכתוב פוסט, זה מה שהבטחתי לעצמי לפני שעה וחצי והנה אני עומדת בהבטחתי לעצמי.
אני תמיד שוטפת כלים עם מוזיקה ברקע והיום, כשנגמר Animals של פינק פלויד בחרתי לשמוע את הפלייליסט של החתונה שלנו. סיפרתי לכם כבר שהרכבתי את הפלייליסט כולו בעצמי, שיר-שיר, רצף-רצף? כשאני חוזרת ושומעת את פס-הקול של החתונה שלנו, לא רק שאני נזכרת בה, אני מתמלאת שוב תחושת גאווה - על הטעם המוזיקלי המשובח שלי ועל איכות הבחירות והעריכה המוסיקלית. בחרתי להתחיל מאמצע רשימת ההשמעה שנקראת "לפני החופה", מהשיר הזה:



לפעמים מצחיק אותי לקרוא קצת אחורה ולראות מה כתבתי לפני חודש, שבוע או שבועיים. אתם זוכרים את ששת הימים החופשיים שהיו לי לפני, כמה זמן זה היה בעצם? הייתי כל-כך עסוקה מאז שקשה לזכור. זה הטבע המוזר של עבודה במשמרות. מפני שמאז עבדתי פחות או יותר ברצף - הפסקה של יום כאן, יומיים שם, סופשבוע חופשי ואז אחד של עבודה ושוב אחד חופשי. מי זוכר שלפני כמעט חודש חששתי שלא יהיה לי מספיק מה לעשות בימיי החופשיים. עכשיו, כשיש לי הפסקה של יום אחד בתוך הרצף, אני משתדלת לישון 12 שעות רצופות בלילה וגם לגנוב שנ"צ בן שעה לפחות באמצע היום ועדיין אני הולכת לישון עייפה בעשר בערב ונרדמת תוך רגע.

דווקא התחלתי לכתוב פוסט אתמול, אבל הוא ביעס אותי. אז הפסקתי באמצע ויצאתי מהבית בכוונה לבקר רק בקרוגר ולשמור את הקניות בקוסטקו להיום. אבל כשעברתי בנסיעה ליד קרוגר, חשבתי לעצמי שאולי עדיף כבר לנסוע לקוסטקו וכך מחר (שזה היום), לא אצטרך לצאת מהבית. וכך היה. האוויר הקר והרטוב של הבחוץ רומם את רוחי והסיח את דעתי מהעבודה. הסחת דעת רצויה בהחלט, שכן אחרי יום רביעי, שהיה היום האחרון בו עבדתי (בשישי היה יום עיון), חזרתי הביתה קצת שבורה ועם הטעם האחרון הזה גלשתי לתוך סוף השבוע החופשי שלי. אז תעסוקה היא טובה. כל דבר שיסיט את רכבת המחשבות אל הכאן ועכשיו, מפני שאת מה שהיה אני לא יכולה כבר לשנות והעתיד מי ישורנו. מחר אלך לעבודה ואנסה לדבר עם שרי ונראה מה יהיה, אבל חוץ מלהכין תוכנית פעולה מדוקדקת לשיחה איתה, מה יעזור לי לחשוב עוד ועוד על מה שקרה.

חזרתי מהקניות ואחרי שיחת סקייפ עם ריצקי החיפאית ניגשתי לאפות עוגה ולשטוף כלים. כשאלון חזר הביתה, הוא מצא אותי שוטפת כלים והתפלא על כך שזאת בדיוק התנוחה בה הוא השאיר אותי כשיצא מהבית. ככה זה כשאופים - מייצרים כלים חדשים. מה גם ששוב סידרתי את המקרר ונפטרתי מקופסאות שעבר זמנן. אמרתי לו שאני קצת מוטרדת ושוב התחלנו לדבר על העבודה. ובסופו של דבר אלון הצליח לעזור לי לראות את המצב בצורה פשוטה: הייתה משמרת עמוסה ושרי זרקה אותי למים מהר וחזק מדי. הרגשתי שאני טובעת. כשחלקתי את התחושות שלי איתה בסוף המשמרת, היא ביטלה אותן בזלזול. כך עזבתי את המחלקה ביום רביעי בצהריים, בלי שום סיכוי לחוויה מתקנת.

אלון התעקש בצדקתו ועזר לי לראות שאני עושה לעצמי עוול כשאני מכלילה מתוך משמרת אחת לעתיד שלי במחלקה. הוא עזר לי להפוך את התמונה על פיה ולראות גם את החיובי, שדווקא עולה על השלילי. מה שקרה הוא שמאז יום רביעי ועד אתמול הייתי שרויה תחת השפעתו של איזה "כלל שיא-סוף" שכזה, שעיוות את התפיסה שלי והגביר מאוד את החוויה השלילית על פני החוויה החיובית. תמיד מפליא לגלות, שאני בת-אנוש והתגובות הרגשיות שלי הן בנאליות במידה, עונות לחוקיות שמישהו כבר ניסח פעם.

בכל אופן, אתמול בערב עשינו סוויץ' ומאז אני מנסה להישאר עסוקה ולחכות למחר. ובגלל זה סגרתי את הפוסט שהתחלתי לכתוב אתמול, בו תיארתי בפירוט את כל הדברים הרעים שקרו ביום רביעי (באמת שלא היו כל-כך הרבה, אבל שוב - חוויה סובייקטיבית עם הטייה קוגניטיבית) ופניתי לעיסוקים נעימים יותר.

אני חושבת שזה מנהג טוב, באופן כללי. כמו שבהפסקות בעבודה אני משתדלת לשוחח עם אנשים על נושאים שלא קשורים לעבודה, אני חושבת שגם בבית נכון ליצור הפרדה - להשאיר את העבודה בעבודה ולדאוג שהזמן החופשי יהיה זמן של מנוחה וניקוי ראש. לא קל לי לעשות את זה כרגע, בגלל החידוש וגם מפני שכל יום אני רואה כל-כך הרבה דברים חדשים ולומדת המון, שכשאני מגיעה הביתה אני מרגישה שאני חייבת לדבר עם אלון כדי לסדר את מה שראיתי ועשיתי, לקטלג ולמיין למגירות, כדי שיהיה לי קל יותר לשלוף בפעם הבאה. אני מניחה שבאופן טבעי ההתעסקות הזאת תפחת עם הזמן, אבל אני גם חושבת שטוב לנסות ולמתן את זה באופן יזום. אולי ההתעסקות המקצועית היא פחות בעייתית, אבל ההתעסקות הפוליטית, שמעסיקה אותי יותר ובה קשה לי יותר לשלוט, מפני שהיא סוחטת ממני תגובות רגשיות יותר - אולי כדאי לנסות ולשלוט קצת יותר בה, מפני שאמנם "העבודה היא חיינו" ואמנם אני עוברת כרגע תהליך של הגדרה עצמית, במידה מסוימת, אבל גם מזה צריך מדי פעם הפסקות למנוחה.

אז -

בקוסטקו פוצצתי עשרה אחוז מהמשכורת החודשית שלי, אבל רק על דברים חיוניים שיחזיקו מעמד הרבה זמן. הוצאה משתלמת - מיכל בן חמישה ליטרים של מרכך כביסה ועוד חמישה של סבון כביסה. שני בקבוקי מיץ תפוזים, המון סבון ידיים למילוי המיכל הקטן שיש בשירותים. שמפו ומי פה וגבינה מותכת ותותים ועשרים לחמניות-ג'בטה. כן-כן, עשרים. ולמרות שהבטחתי לאלון שהשבוע אני מכינה פיתות-מחבת, נראה לי שהלחמניות קצת מייתרות את זה כרגע. בעוד עשרה ימים, כשהן יגמרו - נדאג.


הו, איך אני אוהבת לצלם את עגלות הקניות שלי.

והתותים? בשביל העוגה הזאת, שהכנתי להדלקת נרות אצל אלי.


טארט תותים ומסקרפונה (עם פילדלפיה מוקצפת כתחליף, בעוונתיי)
בקלתית מגראהם קרקרז בטעם שוקולד
התוכנית המקורית הייתה לנסוע לנר ראשון אצל ההורים של אלי, שגרים בסינסינאטי. אבל איכשהו זה לא הסתדר עם עומס סוף-הסמסטר של אלון ואני קצת חששתי לנסוע לסופ"ש שלם ולחזור רק היום, כשמחר אני מתחילה רצף של ארבע משמרות במיון. אז ויתרנו ובמקום חגגנו אצל אלי, עם מקבץ מקרי של חברים-שאינם-יהודים. היו לביבות, שתי חנוכיות, צלי בקר נימוח ומופלא שאלי הכין וחברה טובה. היה נפלא.

זאת הפעם הראשונה בה אנחנו חוגגים את חנוכה בארה"ב. בשנה שעברה התאריכים של חנוכה וחג המולד התלכדו וזכינו לבקר בארץ בימי החג. השנה נדליק את החנוכייה הירושלמית שלנו כל ערב, אבל בניכר, עם נרות של מנישביץ. בכל אופן, מנישביץ או לא, גם בחו"ל, דבקתי במנהגי והכנתי את החנוכייה כבר בצהריים. עכשיו אנחנו רק מחכות שאלון יחזור הביתה (בסוף הסמסטר עובדים גם בסופ"ש) ונוכל להדליק ולשיר ולהכניס אור מבחוץ פנימה, מאדן החלון היישר אל תוך הלב.



בין שטיפת כלים אחת לאחותה, קמתי הבוקר עם משימה - לדבר עם כל הישראלים שלי לפני שהלילה יורד בארץ. עוד עם התה של הבוקר דיברתי עם סבתא שלי וצחקתי לעצמי על כך שהשיחות איתה הן תמיד על כלום אבל על כל-כך הרבה. אלה בעיקר גרגורי אהבה וגעגוע שרוטטים בינינו, לא משנה מהן המילים שנאמרות ממש. דיברתי גם עם ההורים שלי ועם אחותי. תוך כדי הקצפתי חמש ביצים וערבבתי עוגת לעקעח אחת, נוספת. זאת הכוכבת שלי בשבועות האחרונים. מצאתי את המתכון הזה, שקופץ ראשון כשמחפשים בגוגל "עוגת ספוג". עד עכשיו הכנתי לקח עם שמן ותמצית וניל והמתכון הזה דחף אותי, לראשונה, להכין עוגת ספוג "אמיתית". ביצים, סוכר וקמח. בלי שמן ובלי שטויות.

הדבר "המיוחד" היחיד שאני עושה הוא מקשטת את מרכז העוגה בפס של אבקת קינמון, כמו שסבתא שלי עושה וכמו שאני אוהבת לאכול. עכשיו רק דרוש תרגול נוסף, עוד קצת ניסוי ותעייה, מפני שגם כשאני מקציפה מספיק אבל לא מדי, לא משהה את הבלילה לפני כניסתה לתנור, לא פותחת את דלת התנור במהלך האפייה ומנתקת את העוגה מדפנות התבנית מיד בתום האפייה - למרות כל זאת העוגה קצת צונחת ואני קצת מצטברחת.


לפחות להפריד ביצים אני יודעת
כבר שלושה שבועות לא האכלתי את השאור שלי. אני פותחת את המקרר והוא מסתכל עליי במבט מאשים. אז היום הוצאתי אותו מהמקרר ואפילו חשבתי לאפות לחם, אבל הזמן נזל מבין אצבעותיי ובשעה חמש כבר היה מאוחר מכדי להתחיל. אז רק האכלתי אותו, לפחות. ונתתי לו לנשום קצת אוויר, במקום להסתפק רק בתהליכים אנאירוביים כל הזמן. יש לו עכשיו ריח חמצמץ, עדין ופירותי, כמו של יין לבן קל. מופלא. גם אם אני לא משתמשת בו ללחם, הוא שם, מחכה להזדמנות שלו. ובינתיים אני נהנית מחיית-מחמד. אמרתי לנועה שמזל שאין לנו ילדים, כי אני כל-כך עסוקה שאולי גם אותם לא הייתי מאכילה.

והכי כיף - בישול בלי תכנון ובלי מחשבה: לפני הצהריים שלפתי שני מגשי עוף והודו טחונים מהמקפיא, שכבר הגיע זמנם. כבר חשבתי לאפסן אותם במקרר ולחשוב עליהם שוב מחר או ביום שלישי כשלפתע החלטתי שדווקא כן בא לי עכשיו. וצ'יק-צ'ק ערבבתי מהם קציצות הכי פשוטות שיש, רק שתי ביצים, סולת ותבלינים, טיגנתי בצל וקצת סלרי, טיגנתי קציצות קטנות ופחוסות על מחבת טפלון חמה וצירפתי אותן לירקות המאודים שבינתיים כבר שחו בתוך מים ועשו אותם ציר. כעבור עלה דפנה אחד, סיר אורז ו-25 דקות בישול הייתה לנו ארוחת ערב לתפארת. כמה נחת.

עכשיו אני מחכה מאוד לחג המולד, שגם בו אף פעם לא יצא לי לחזות "על-אמת" בחו"ל. יש לי שבעה ימים חופשיים סביב החג ואנחנו נוסעים לקנדה, לבקר את ליאור בטורונטו. למרות שרוב מי שאני מספרת לו על התוכנית המעולה שלנו שואל אותי אם לא מספיק קר לי באן ארבור ולמה לי קנדה, אני מאוד מתרגשת לקראת הנסיעה, שכן זאת הפעם הראשונה שאנחנו מבקרים בקנדה וגם, זאת החופשה המשותפת הראשונה שלנו מאז הביקור האחרון בישראל. והדובדבן שבקצפת  - אני מקבלת יומיים של תשלום חג בזמן שאני מטיילת ומבלה. משלמים לי כדי לנסוע לקנדה, בייסיקלי. מי אני שאתלונן?

אני מקווה שיהיה לנו כריסטמס לבן.

ולסיום, עוד שיר. ההמנון שלי בשבועות האחרונים (פשוט כי יוצא לי לשמוע אותו מלא והוא די good mooder)




שבוע טוב וחנוכה שמח!

2 comments:

  1. אנחנו מתכננים לבקר בברלין או באמסטרדם ממש לפני הכריסמס.
    אני מזדהה עם ההרגשה שכדאי וכיף לטייל בעונה הזו. ועוד עם חופש בתשלום, הכי שווה.

    השבמחק
    תשובות
    1. בשתיהן - אמסטרדם וברלין - מעולם לא ביקרתי (שדה"ת של אמסטרדם לקונקשן לא באמת נחשב). יש סיכוי שנזכה בהזדמנות לבקר באמסטרדם לרגל כנס של אלון בקיץ, אבל אני לא יודעת אם אוכל להצטרף. מאוד מוזר כל העניין הזה שאני מחויבת לעבודה ולא יכולה להחליט על עצמי :-/

      תהנו!

      מחק