יום רביעי, 12 בדצמבר 2012

מעות חנוכה

אוקיי, זה הולך להיות אחד הפוסטים הקצרים, אם לא ה...

לפני שבוע, ביום חמישי, היה לי יום חופשי. כשהשעון של אלון צלצל בעשר בבוקר שאלתי אותו, "is that your alarm?" ואז, כבר קצת יותר עירנית, מופתעת מעצמי, מודאגת ומעט מבוהלת, אמרתי לו, "דיברתי איתך כרגע באנגלית?!". אלון העלה את ההשערה שפשוט חלמתי באנגלית מיד לפני שהשעון צלצל. אני חושבת שהמוח שלי מתאדה לאיטו. ובעיקר, שאחרי כמה ימים רצופים של חיים שלמים באנגלית, זה הופך להיות האוטומט שלי. מפחיד.

היום נשאתי תפילה קטנה לפני שיצאתי מהבית - הלוואי שלא תהיה משמרת קשה מדי. שיהיה מעניין, לא יבש ומשעמם, אבל לא מטורף. בתמורה הייתה לי המשמרת המוזרה ביותר, אולי בתולדות המיון כולו. כמעט לא היו מטופלים. מאחר ולי לא היו חדרים משלי עליהם הייתי מופקדת, אז בכלל.

הייתי אמורה לעזוב בשלוש וחצי. ב-15:24 הגיעה מטופלת בדום לב. עבדנו על ההחייאה שלה כמעט שעה לפני שהעברנו אותה לחדר הצנתורים ואז נשארתי עוד חצי שעה בערך לתעד ולעזור לסדר. אז בסוף היה די מעניין.

כשיצאתי היום מהעבודה, בחמש במקום בשלוש וחצי, השמש כבר שקעה כמעט לגמרי ורק שוליי השמיים היו ורודים-כתומים. ופתאום, באמצע, ראיתי שובל סילון של מטוס שזהר בכתום עז, בוער, של שקיעה. כמו כוכב שביט באמצע היום, חשבתי לעצמי.


ואז, כשעליתי על הכביש הראשי ופניי מערבה, אחרי שמטוס אחד חלף מעליי, מוכן לנחיתה עם הגלגלים כבר פתוחים, ראיתי עוד 13 מטוסי-שביט שכאלה. השמיים היו מלאים. זה היה מחזה מרהיב.

אלה הדברים הקטנים שעוזרים לי לעשות סוויץ' בסוף המשמרת ולהתחלף ל"דפנה של הבית".

לארוחת ערב הכנתי "מטבעות פנקייק" סמליים לכבוד חנוכה.


ועכשיו אני הולכת לאכול אותם וללכת לישון. לפני שמונה בערב. ומחר לקום למשמרת אחרונה ברצף, לפני שאצא להפסקה מבורכת של יומיים.


לילה טוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה