Discovering Myself. More.

לפעמים, כשאני לבד בבית ואני מגיבה בקול למשהו שראיתי, שמעתי או עשיתי, אני קצת צוחקת על עצמי. בחיי, אני בנאדם שדי משעשע להיות בחברתו. אפילו אם זאת רק אני בחברת עצמי. משעשע.

חזרתי הביתה קצת אחרי חמש ומיד נכנסתי למיטה, ללא שהיות. מאז שהתעוררתי אני לבד בבית, מנסה להחליט מה לעשות עם עצמי - מה לאכול, כמה לאכול, מתי לאכול, מה לשתות, אם לשתות... הבנתם אותי. קשה לי להחליט כשאני עייפה, על כל דבר, קטן כגדול.

אלון הלך למה שאני בוחרת לקרוא לו "מסיבת בחירות". היום נערכות בארה"ב הבחירות לנשיאות ואלון, סטודנט למדע המדינה וצרכן אקטואליה כבד ונלהב הוזמן לצפייה משותפת בשידור הישיר באחד מהברים בעיר, עם עוד כ-20 מחבריו לספסל הלימודים. אמנם הוא עייף, אבל אני מאמינה שהוא ישאר שם עד אחת עשרה, לפחות.

אז אני לבד בבית. כבר אכלתי ארוחת ערב, כבר שיחקתי עם אורי Song Pop בפייסבוק (משחק "תו השעה" פייסבוקי), אין מה לראות בטלוויזיה ולא בא לי לקרוא כי אני חוששת להירדם ואני רוצה להישאר ערה עד מאוחר כדי לקום מחר מאוחר, כי אני עובדת משלוש בצהריים עד ארבע לפנות בוקר. אז אני קוראת באינטרנט.

ובאינטרנט, כמו באינטרנט, דבר מוביל לדבר. או כמו שכתבתי בפייסבוק, You pull out one, you get a ton. זה כמו משחק מורכב של סימני דרך וחפש את המטמון. התחלתי כאן, בלוג חביב של אמא לשבעה שאני נהנית לקרוא בו. מדי פעם היא מארחת בלוגריות אחרות שתורמות מנסיונן ומהידע שלהן לבלוג. המשכתי לבלוג של הכותבת האורחת מהפוסט האחרון ומשם המשכתי נדוד. הוספתי את הבלוג שלה לגוגל רידר שלי (קורא הרסס בו אני משתמשת) ומשם הגעתי לקרוא את הפוסט הזה, שלקח אותי לאתר הזה. יָה-בָה-יֶה! כמה לינקים!

אתם עוד איתי? תישארו, בחיי, כדאי לכם.

בואו נעצור רגע. אתם אנשים פעילים? אתם מתעניינים באנטומיה, פיזיולוגיה וקינסיולוגיה אנושית? גם אתם מרגישים שעבורכם, החיים המודרניים מביאים איתם אורח חיים סטטי מדי? שאתם מבלים חלק גדול מדי מהיום שלכם בישיבה, מול המחשב או בכלל? שהתנועה שלכם לא מחולקת על פני היום כפי שהייתם רוצים? אולי אתם מרגישים שהגוף שלכם "שכח איך לזוז נכון"?

בשבילי, אחרי שלושה שבועות בהם בעיקר ישבתי בכיתה, אחרי ארבע שנים של לימודים לתואר ראשון, שניחשתם נכון, התקיימו רוב הזמן בישיבה בכיתה, או באוטובוסים או מכוניות בדרך אל הלימודים ובחזרה מהם, אני תמיד מרגישה שהייתי רוצה לזוז יותר. בשבועות האחרונים הייתי עסוקה עד צוואר ולמרות שנותרו לי עוד שני שיעורי יוגה בכרטיסייה שלי, לא הצלחתי להגיע לשיעורים. היה לי רק זמן לחשוב על זה, לערוג, להתגעגע ולהצטער שאינני הולכת.

הישיבה על כיסאות לא נוחים, בגובה שאינו מותאם לשולחן אליו יושבים, מרעה את המצב אף יותר. בימים האחרונים שמתי לב יותר לכך שהכתפיים שלי כפופות וסגורות. אני יושבת שעות ארוכות על כיסא לא נוח בלימודים ואז חוזרת הביתה ומעבירה את רוב הערב בעייפות, בישיבה מול המחשב. ביום שבת הצלחתי להקדיש זמן להליכה ארוכה בחוץ ואתמול, הנמנום הקצר נתן לי זריקת אנרגיה שאיפשרה לי לרקוד חצי שעה עם החישוק שלי ואחר-כך להמשיך לחצי שעה של מתיחות וקצת תרגילי משקלות קלים. לצד התחושה המופלאה שמציפה אותי תמיד אחרי שאני מסיימת "אימון" (המרכאות, נו, כי הביטוי הזה מרגיש לי קצת יומרני) שוב הציקה לי התחושה הקבועה - אני לא זזה מספיק, הלוואי והייתי יכולה לעשות את זה יותר.

אז מה הבשורה הגדולה ולמה אני מטרידה אתכם בשעה כל-כך מאוחרת של הלילה?

כי אחרי שראיתי כמה סרטונים בזמן שהחזקתי ידיים עם כפות הרגליים שלי וקראתי כמה פוסטים בכמה בלוגים, קמתי מהכיסא שלי, הוצאתי את מזרן היוגה שלי וניסיתי את שני התרגילים הראשונים המוצעים בפוסט הזה. בתגובה, שחררתי לחלל הבית הריק צחוק רם ואיזה "אוו-ווה" עמוק ומתגלגל. זה נגע עמוק והזיז המון, בשתי תנועות קטנות.

קרה לכם פעם שניסיתם איזו תנועה חדשה והרגשתם שבתגובה, ברפלקס, העיניים שלכם נפקחו קצת יותר? שהאוזניים שלכם נזקפו והתחדדו? קרה לכם שהרגשתם פתאום שיש לכם זוג מחושים על הראש? או אולי הרגשתם זרם חשמלי שנע מקצות מכפות הרגליים שלכם, במעלה הגוף ופרץ החוצה מהקודקוד? אם לא, אתם לא יודעים מה אתם מפסידים. אם כן, אולי תסכימו איתי שמדובר בתחושה מופלאה, יוצאת דופן, שקשה להסביר לגמרי במילים, תחושה מסעירה וסוחפת של גילוי עצמי.

הגוף שלנו צריך תנועה ואתגר. המפרקים שלנו רוצים שננצל אותם עד מלוא מרווח תנועתם וכשאנחנו עושים כך הם גומלים לנו בתדירות פחותה של כאבי מפרקים, שרירים ושלד בטווח הקצר ובסיכוי מופחת לדלקת מפרקים ומחלות ניווניות של שריר-שלד בטווח הארוך.

היופי בתרגילים מהסוג הזה, שנקראים תרגילי "יישור" (alignment) נעוץ בכך שקל ללמוד אותם, נדרש זמן מועט מאוד לביצועם (למרות שתמיד אפשר להקדיש יותר זמן, כמובן), אפשר לעשות אותם בכל מקום ובכל זמן ובנוסף, אלו תרגילי low impact או no impact, לפיכך, אלה הם תרגילי שמקדמים את בריאותם ויציבותם של המפרקים, השרירים והשלד ולא פוגעים בהם. יתרון נוסף הוא שחלק מהתרגילים מביאים לשינוי מהיר, שמשמעותו הקלה בסימפטומים כמו כאב וטווח תנועה מצומצם וכן מתן תמריץ לאנשים שמתקשים להתמיד בשגרה קבועה של פעילות שדורשת הרבה זמן או תכנון מראש. המגבלה היחידה היא שחלק מהתרגילים אסורים לביצוע באנשים שעברו החלפת מפרק ירך או ברך ויש לבצעם בזהירות במקרה של היסטוריה של פגיעה במפרק או ניתוח אורתופדי.

התועלת של התרגילים הללו לא מתמצה רק בהשפעות החיוביות על מערכת השריר-שלד. שלד בריא ויציב יותר, המצוי במנח הטבעי שלו, תומך בתפקוד תקין של האיברים הפנימיים ושל מערכת העצבים המרכזית והפריפריאלית. עבור נשים, אחד היתרונות הגדולים של תרגילי יישור בכלל ותרגילי pelvic list וכריעה (squatting) הוא צמצום הסיכוי לבעיות ברצפת האגן, בריחת שתן וצניחת רחם ושלפוחית.

אז מה?

נהניתי מכך שדווקא בתקופה בה אני חושבת יותר על המנח של הגוף שלי ותוהה איך אשמור על גוף בריא גם כשאני מתחילה לעבוד במקצוע שבחרתי לעצמי, שהוא אחד מהתובעניים ביותר מבחינה פיזית, התגלגל לפתחי פוסט אחד שהביא אותי לחפור ולגלות תחום שלם שנראה כאילו הוא מתאים בדיוק למה שחיפשתי. בדיוק בזמן.

אם אתם מתעניינים בתנועה, בריאות והקשר ביניהם, אני ממליצה לכם בחום לעקוב אחרי שרשרת הלינקים שצירפתי כאן ולצאת למסע שיפתח בפניכם את הדלת לעולם ה-alignment. בשורה התחתונה - ראיתי, התלהבתי, ניסיתי, רצתי לספר לחבר'ה.

אני מתכוונת לנסות את אתגר הכריעה שמתואר בפוסט האחרון אליו הפניתי. עבורי, מדובר באתגר גדול כי אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה בה כרעתי מבלי להרים את העקבים שלי באוויר ומבלי "להכניס" את עצם הזנב.

מקווה שתהנו מזה כמוני!