יום רביעי, 18 בינואר 2012

קיבלתי חבילה

ואני לא מתכוונת לפצוח בשיר המפורסם מ"דיג-דיג-דוג".

אמאזון הם כיפיים. מזמינים משהו ברשת וכעבור כמה ימים זה מגיע בהפתעה בקופסא שכבר היא מעלה חיוך על הפנים, כי זה מה שכתוב עליה. לפעמים אני אפילו מספיקה לשכוח שבכלל הזמנתי משהו ואז הוא מפתיע אותי על מפתן דלתי. ומה שקיבלתי הפעם מאמאזון הוא משמח ביותר.


ובכן, כן.
לפניכם זוג משקוליות שהזמנתי באינטרנט. כל אחת במשקל 2 פאונד, שזה קצת פחות מקילו. חלק מהאימונים המהנים והמעולים שמצאתי ביוטיוב דורשים שימוש במשקוליות והחלטתי שאני רוצה להיות מסוגלת לעשות גם אותם. אז רכשתי לי זוג ועכשיו אני יכולה. והן ורודות! מה עוד צריכה בחורה בחיים?
אבא שלי מאוד בעד רכישה של ציוד ספורט קל לבית, בטענה שזה הופך את האימונים למגוונים ומעניינים יותר וכך נותן מוטיבציה. אני מוכרחה להסכים. בינתיים יש לי כבר גלגל-בטן (לא, אני לא מתכוונת לצמיגים שלי, אני מתכוונת ל-Ab Wheel) ועכשיו הוספתי גם את המשקוליות. והן ורודות!
ומה עוד? ראיתם נכון. שני ספרים דקי-כריכה.
האחד, שבעצם לא היה הראשון שרציתי, הוא ספרה של "הלוחשת לתינוקות". לא קניתי אותו כדי שיהיה לי מדריך לתינוקות. באמת שאני לא צריכה. כבר למעלה מעשור אני עושה כל מיני דברים שבדיעבד שמעתי על חלקם שהם מופיעים אצלה בספר. אז מאיפה לי? מאינטואיציה, מניסיון, מהאוויר.
אני לא חושבת שהיא המציאה את הגלגל ואני לא חושבת שהיא נביאה. כמו הרבה ספרים מהז'אנר, היא פשוט הייתה הראשונה להעלות על הכתב דברים שהרבה אנשים עושים כבר הרבה שנים. אז למה קניתי את הספר שלה? ובכן, שמעתי עליו כבר המון זמן והמון דברים ואני רוצה סופסוף לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו, להיווכח בעצמי, לדעת על מה היא מדברת ולהחליט מה מתוך זה אני מאמצת ומה לא ואם בכלל. אני רוצה להכיר את הספר כדי לדעת מה דעתי עליו. ובגלל שהספר עלה רק עשרה דולר ובספרייה לא היה עותק זמין, החלטתי לקנות. מה אכפת לי שיהיה לי אותו על המדף? הכי הרבה, יהיה ממש גרוע, תמיד טוב שיש חומר בעירה בבית. או שאני אעביר אותו הלאה. או שאני אמכור כמשומש. האפשרויות - ללא גבול.
הספר השני הוא ספר פחות מוכר (לפחות בארץ, אני חושבת) והוא נקרא "Healthy Sleep Habits, Happy Child". למרות הכותרת הנוסחתית, שכאילו מבטיחה "עשה א', קבל ב'", הספר הזה עשה עליי רושם טוב ונקרא לי מעניין ממעט העמודים שקראתי בו, בגרסה של גוגל ספרים. הכותב הוא רופא ילדים והוא לא נותן רק מדריך לשינת תינוקות, פעוטות וילדים, אלא מסביר את הנושא לעומק. מצאתי את הספר לפני שבוע וחצי, עת חיפשתי מענה לשאלות שצצו אצלי בעקבות הטיפול בגבי.
אני יודעת להרדים תינוקות מאוד טוב, או למעשה יודעת לעזור להם להרדים את עצמם, אבל אף פעם לא למדתי או חקרתי את הנושא לעומק. נושא עיטוף התינוקות, שהוא כל-כך מקובל כאן, גרר איתו שאלות והחלטתי שאולי הגיע הזמן לקצת לימוד עצמי. כבר באותו יום שמצאתי את הספר הזה החלטתי שאני קונה אותו. אפשר לראות בכך הרחבה של הספרייה המקצועית שלי ומאחר ואני מתעניינת מאוד ביילודים ותינוקות אני בטוחה ששני הספרים ישמשו אותי ויעשירו אותי מאוד, אפילו אם בזכותם אגבש כמה דעות מנוגדות לאלה שהם מביאים. ואני בטוחה שהידע שארכוש ישמש אותי גם עם ילדיי שלי, בבוא העת.
שני הספרים הם לא מאוד חדשים. "הלוחשת" יצא לראשונה לפני עשור ו"ספר השינה הגדול" יצא אי-שם ב-1987 (אני לא מאמינה, הייתי אז בת שלוש). אבל כשהאלטרנטיבות הקיימות כיום בשוק הן סנסציות שמבטיחות פתרונות קסם, כמו "התינוק השמח ביותר בשכונה" (בתרגום חופשי), אני לא בטוחה שאכפת לי לקרוא ספרות קצת מיושנת תאריכית, בתנאי שהיא לא מיושנת גם מבחינה איכותית-מקצועית. אני סומכת על עצמי שאפעיל שיקול דעת ואקרא קריאה ביקורתית. אני מחפשת העשרה והרחבת ידע, לא תנ"ך או ספר חוקים.

אבל בינתיים אני עוד קוראת את ספר הספרייה שהשאלתי לפני חודש וחצי, Teach Your Own, העוסק בחינוך ביתי. בדומה לספר של הלוחשת, גם את הספר הזה בחרתי לקרוא כדי להחליט מה דעתי, אבל לא על הספר עצמו אלא על תפיסת העולם שהוא מבקש לתאר. בינתיים אני נהנית מאוד מהקריאה בו. הספר הוא לא רק מדריך למי שמעוניין לחנך את ילדיו בבית. הוא מציג את עולם החנ"ב ומסביר את הלכותיו ומושגיו. אני חושבת שהוא בהחלט יכול לעניין כל מי שמחבב ילדים ומתעניין בהם ובאופן בו הם לומדים את העולם ועליו.
לקחתי את הספר איתי לישראל, אבל למי היה רגע פנוי לקריאה.
במטוס חזרה התחלתי ובשדה התעופה באמסטרדם כבר הייתי עמוק בתוך ההקדמה, מקריאה לאלון חלקים שהסכמתי איתם במיוחד.
אני לא יודעת אם הילדים שלנו (שעוד יהיו, כשיהיו, שיהיו בריאים טפוטפוטפו) יתחנכו בחינוך ביתי. אם זה דורש ויתור על העיסוק במקצוע שלי, או לחילופין עבודה במשמרות לילה, אני לא הולכת לעשות את זה. אבל כמו שאמרתי, הספר הוא לא רק ספר מתכונים ל"הכן ילדך בשיטת החינוך הביתי". הוא גם מציע דרכים בהן אפשר לראות ילדים באמת, להקשיב להם ולשמוע אותם, לחוות אותם ואיתם. והוא חובק בתוכו פילוסופיה שאני מוצאת את עצמי מהנהנת נמרצות בתגובה אליה. בעיקר - שילדים הם בני אדם והם ראויים לכבוד. אבל לא רק.
בימים האחרונים קצת נתקעתי בקריאה, כי הגעתי לפרק על הפוליטיקה של החנ"ב שלא מאוד עניין אותי. היום עשיתי בשכל ועברתי לפרק הבא, שנקרא "החיים במחיצתם של ילדים" וקראתי אותו בכזה שטף, לא יכולתי להניח את הספר מהיד ובכל פעם שגבי התעוררה רק חיכיתי לנמנום הבא שלה בו אוכל לחזור ולהגות בכתוב. הפרק הזה מקפל בתוכו כל-כך הרבה הנחות והשקפות שאני מסכימה איתן, שאני מרגישה כאילו כתבתי בעצמי חלק ממנו. עד כדי כך, שאני חושבת שעוד אקדיש לפרק הזה פוסט נפרד. ראו הוזהרתם.

. . .

היום היה יום טוב הרבה יותר.
למרות שבבוקר קמתי ולא הצלחתי לפתוח את הדלת של המוסך, כי היא קפאה ונדבקה לאדמה במצבה הסגור והאופניים שלי היו שם בפנים. התקשרתי לג'וליה עשר דקות לפני שהיינו אמורות להיפגש בעיר, התנצלתי וביקשתי שתבוא לאסוף אותי מהבית.
גבי הייתה היום נפלאה כתמיד, אבל אפילו קצת יותר. והיה לי באמת יום טוב. ונהניתי מאוד.

בסוף היום לא חזרתי הביתה.
השבוע מתקיים בא"א שבוע מסעדות, במסגרתו כשלושים מסעדות ברחבי העיר מציעות תפריט צהריים ב-12 דולר לסועד ותפריט ערב ב-25 דולר לסועד. חשבנו שזאת הזדמנות טובה ללכת לראשונה לאחת המסעדות היקרות יותר שרצינו לנסות וכך מצאנו את עצמנו ב-Vinology.
את וינולוג'י ראיתי לראשונה ביום שחזרנו מאיקאה והחלטנו שאנחנו קונים מזרון במקום אחר. זה היה יום שבת, מזג האוויר היה נאה ואנחנו עברנו ברחוב מיין במכונית השכורה שלנו, עם מזרון קשור לגג וחלונות טיפה פתוחים. אנשים ישבו ליד שולחנות שהיו מפוזרים על המדרכה ואני רציתי להיום שם גם. הסתכלתי לתוך המקום הזה ואמרתי, "יום אחד נבוא גם לפה". והיום הייתה ההזדמנות. בפעם הבאה נבוא בקיץ ונוכל לשבת גם אנחנו עם כוס משקה צונן ליד אחד השולחנות שעל הרחוב באווירה קלת ראש ונטולת דאגות, כזאת שבאה עם מזג אוויר אביבי וחמים ועם סופי-שבוע. אני בטוחה שזה מוסיף מאוד לחוויה.
אז בסוף יום העבודה תפסתי אוטובוס לתחנה המרכזית ואלון בא מהבית על האופניים שלו. הלכתי ברגל למסעדה ותפסתי לנו מקום על הבר. בצהריים ניסיתי להזמין מקומות אבל החביבה שענתה לי לטלפון סיפרה שהם מלאים לחלוטין עד סוף שבוע המסעדות, אבל הזמינה לנסות את רשימת ההמתנה שלהם או את הבר. כשהגעתי רשימת ההמתנה לישיבה בשולחן עמדה על המתנה של שעה. החלטנו לנסות את מזלנו והוא התמזל עם שני מקומות פנויים על הבר. אמנם היה קצת צפוף, אבל טעים ונעים.
תפריט המבצע כלל ראשונה, עיקרית וקינוח. השתייה עלינו.
לראשונות אני אכלתי סלט של חסה, בצל סגול, פירורי ביצה קשה, מלפפון חמוץ וצלפים פריכים, ברוטב מעניין של עגבניות צלויות ובצל. אלון אכל מנה של כופתאות פרשוטו ופרמז'ן בקרם גאודה מיושנת עם אפונת-גינה מתוקה וחסה. בעיקריות אלון אכל פורטרהאוס עגל שהגיע עם חתיכה קטנה של משהו שנראה כמו קציץ-Loaf, מוצרלה, קונפי עגבניות, אספרגוס ותפו"א קטנטנים בבלסמי. אני אכלתי רולדה של עוף מארץ ההאמיש, הודו מעושן ונקניקיית ברווז. כדי להוסיף חטא על פשע בחלב אמו, הרולדה כולה הייתה עטופה בהאם. בצד היה גסטריק חמוציות, כדורים מטוגנים של פירה תפו"א עם עירית ושעועית ירוקה עדינה. בסיבוב הראשונות אלון ניצח בניצחון מוחץ. בעיקריות המרוץ היה צמוד ועד כה לא הוכרז על הזוכה הרשמי.
בקינוחים אני בחרתי טעות ואלון בחר נכון. הקינוח שלי היה ג'לטיני מאוד והרגיש כמו קינוח פרווה במסעדה כשרה. מעבר לזה לא נראה לי ששווה לתאר, לפרט או לספר. אלון קיבל כוסית אספרסו ובתוכה גנאש שוקולד-קפה עם נגיעה של קצפת. ליד הכוסית, על הצלחת, נחה מעטפה של בצק פילו, ממולאת בקרם וניל (Custard). הקינוח של אלון הגיע קצת אחרי שלי בגלל כשל תקשורת קל עם הברמן שלנו. כשטעמתי ממנו, נהרות החמאה שדיברו אליי מהבצק גרמו לי לגלגל עיניים ולדבר בלשונות.
אלון שתה קברנה בלנד ואני איזה ריזלינג שהיה לי נעים וטעים מאוד. לסיכומה של ארוחה, היה טעים אך לא עד עלפון חושים. עוד לא מצאנו את המקבילה האן ארבורית למונה או לצ'אקרה הירושלמיות. אני לא יודעת אם אי-פעם נמצא פה, אבל בטוח שעוד נמשיך לחפש. ותמיד יהיו הביקורים בארץ ויעדים נבחרים להתגעגע אליהם בעיר הקודש.

בזכות ארוחת הערב המוקדמת חזרנו הביתה לפני תשע.
אני פתחתי את החבילה שלי ואחרי שצהלות השמחה נדמו וריקודי הניצחון שככו, נכנסתי להתקלח.
אלון עיכל מול הטלוויזיה במחשב.

כשיצאתי הכנתי לי תה צמחים עם קליפת תפוז, חמש טיפות לימון, מקל קינמון והמון טימין. בישלתי אורז לקופסת האוכל-לעבודה של מחר. זאת הפעם הראשונה מאז הגעתי לכאן שאני קונה אורז איכותי, בשקית קטנה, בת 900 גרם ולא בשקית משפחתית-מפלצתית במשקל שבעה או תשעה ק"ג. זה לא סתם "אורז לבן ארוך" כמו בשקי הענק, אלא אורז בסמטי ובגלל שהוא, כאמור, אורז היפסטרי, אפילו כתוב לו על השקית שהוא "Eco-Farmed". אני מספרת לכם את כל זה רק כדי לנסות ולהניח את היסודות שיסבירו את מקורו וטיבו של ריח הניחוח המבושם שפשט ברחבי הבית עת האורז התבשל.
"כשאורז הוא איכותי", אמרתי לאלון, "אז זה... אהההההה". במקום להשלים את המשפט, נאנחתי.
האף שלי, שהתענג על הניחוח, הבין בדיוק למה אני מתכוונת.

מופלא.

2 comments:

  1. מהזווית שלי המשקוליות נראות דווקא אדומות.
    זה לא יצא לך יותר יקר להזמין דבר כזה מחו"ל? לדעתי זה די גרושים בארץ.. לא?
    אני לא התלהבתי מהלוחשת לתינוקות.
    יש עכשיו כל מיני סדרות הורות כאלה בטלוויזיה שאני מרגישה שנותנות לי הרבה יותר כלים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני גרה בארה"ב, אז המשלוחים מאמאזון הם חינם אם לא עושים את זה במשלוח מואץ. לרוב אני לא משלמת על המשלוח.

      המשקוליות ורודות לחלוטין, אז זאת כנראה התאורה שעיוותה את הצבע.

      אני לא יכולה להגיד שהתלהבתי מ"הלוחשת" ובדיוק בגלל זה קראתי אותו - בגלל שכבר שנים שמעתי דיבורים ורציתי להיווכח בעצמי. כמו בכל דבר אחר, לקחתי משם את מה שמתאים לי והשארתי בצד את מה שפחות. אני חושבת שבשביל הורים בפעם הראשונה שאין להם שום ניסיון עם תינוקות זה יכול להיות כלי אדיר שעוזר לעבור קצת יותר בקלות את ההלם הראשוני של ההורות החדשה.
      מאחר ואני אחות במקצועי ומתעניינת בטיפול בתינוקות, קריאת ספרים המסוג הזה היא דרך טובה להתעדכן, לחדש ולפתח את הידע כל הזמן. אני חושבת שזה חשוב. צריך פשוט לדעת להתייחס להכל באיזון וביקורתיות...

      מחק