יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

קובה סלק לזירוז החורף

שוב הגיע סוף השבוע ואיתו הרגע הקבוע - עריכת רשימת קניות והצורך להתחייב. מה נאכל השבוע? מה אני רוצה לבשל ולאפות?

כבר כמה שבועות רצופים שאני מכינה קלצונה. הייתי יכולה שוב, אבל לא התחשק לי. חשבתי להכין לזניה, אבל איכשהו הרעיון לא קנה אותי. הצעתי לאלון שאכין את אחת ממנות הדגל של סבתא שלי - עוף עם פטריות ביין לבן (בלי יין לבן, ע"ע דיאטת כבד), אבל גם על זה לא נתפסתי. למעשה, לא רציתי לעשות כלום. כלום כלום כלום. אבל איזו ברירה כבר הייתה לי? יום ראשון בצהריים ובעוד כמה שעות הולכים לישון והשבוע מתחיל מחדש. ואז נזכרתי במתכון שפעם קראתי ודגדג לי לנסות. זה היה מזמן, אבל מעולם לא ניסיתי.


הניסיון שלי עם קובה מסתכם בפעם אחת. באתי, ניסיתי, נכשלתי והבנתי את הרמז. זה היה בערך לפני חמש שנים, בתקופה שהייתי מוזנת בהזנה ורידית, לא אכלתי ולא שתיתי במשך יותר מחודש ובקשר ישיר לכך, היה דחוף לי נורא להאכיל את כל מי שסביבי. ראיתי מתכון איפשהו, קניתי את כל המצרכים וניסיתי. כבר בשלב הבצק הסתמנה בעיה. התערובת שהכנתי, סולת, ג'ריש ושומן כלשהו (מרגרינה, אולי? בעע), פשוט לא הפכה לבצק. לא ידעתי מה לעשות. לקחתי תבנית פיירקס גדולה, שיטחתי שכבת בצק אחת, מעליה שכבה של מילוי ועוד שכבה של בצק. אמא שלי הכינה טחינה, אכלה ושמחה. היא אמרה שזה כמו קובה סיניה. נו, נניח.

מאז לא שבתי לניסיונותיי, אבל כשמצאתי את המתכון של "העקרת חוקרת", הוא נראה לי אמין ובטוח וגרם לי לשקול את צעדיי מחדש. כמו שקורה לי לא מעט, עברה שנה מאז ואני הייתי עסוקה בבישולים אחרים. המתכון שכב לו באחוריי ראשי וחיכה לתורו, שהגיע היום.

כשעמדתי במטבח וגלגלתי את הקובות, חשבתי לעצמי שזה בדיוק הזמן להכין אותן. בחוץ נושבת רוח שגורמת לפעמון התלוי בכניסה האחורית להצטלצל ולהשמיע את איתותיו העדינים שמעידים על כוחה ועקשנותה. מדי פעם החלונות דופקים ועלים שנשרו רוחשים ומתערבלים על כביש הגישה לחצר.


אמנם היה היום חם מהרגיל, אבל כבר הלילה יחזרו הטמפרטורות הנמוכות, עד חמש ביום, מינוס ארבע בלילה. אני מחכה כבר לחורף שיגיע וכדי לעזור לו שיזדרז, הכנתי לכבודו מאכל חורפי, שיותר מהכל מזכיר לי את ירושלים, סמטאות השוק הסואנות והרחובות הצרים, מרוצפי האבנים, של נחלת שבעה.

ראיתם איזה מוכשר הצלם שלי?
תפס את ההשתקפות של הקציצות בקערה של המיקסר

תוך כדי הכנת הבצק, המילוי והמרק, חשבתי לעצמי - היי, להכין קובה זה בכלל לא קשה!

כשעברתי לזווג בין קציצונת לכדור של בצק ולהפוך אותם לקובות, חשבתי לעצמי - לא קשה, אבל ארוך. לא שמדדתי זמן, אבל הרגיש לי כאילו לקח לי די הרבה זמן. בטח למעלה מחצי שעה. למרות התחושה, כבר אחרי הכדור הראשון הרגשתי איך שהידיים שלי נהיות מיומנות יותר במלאכה. מצאתי לי קצב נוח ונתתי למחשבות שלי לזרום, לצאת ולבוא לפי רצונן. מדיטציה יומיומית.

באמצע הדרך הודעתי לאלון שנראה לי שהיום כבר לא אכין עוד שום דבר. לא את העוף בפטריות שרציתי למרות זאת וגם לא עוגה. ממתי מבשלים כאן במטבח שלנו רק מנה אחת וזהו? חזון אחרית הימים.

אורז ורוד!
כן הכנסתי מעט שינויים במתכון המקורי. למילוי הבשר הוספתי גם מעט כמון, פפריקה מתוקה, קינמון ומעט-מעט ציפורן. למרק הוספתי שלוש שיני שום (לא טיגנתי או אידיתי, רק בישלתי). המתכון מבקש להוסיף עוד רבע כוס סוכר ושלוש כפות מלח לסיר המרק אחרי הוספת המים. אני הסתפקתי בשלושת הכפות + כף, בהתאמה, שמוסיפים בעת אידוי הסלק. היה לי מספיק מלוח ומתוק ולא רציתי להרוס את האיזון. בנוסף, הסתפקתי במיץ מחצי לימון ולא מיץ מלימון שלם. היה גם מספיק חמוץ.

הטועם המלכותי ושותפתו לחיים ולדירה הסכימו פה אחד שיצא מצוין. חם, טעים ונעים. זה מה ששנינו ניקח איתנו ללימודים/עבודה מחר. איזה כיף!

ועתה, לחדשות בהרחבה.

בפינת הבריאות היומית (כבר הרבה זמן לא הייתה לנו כזאת), אספר לכם שביום שישי ביקרנו את רופאת הגסטרו שלי והיא הציעה שאתחיל טיפול בתרופה ביולוגית חדשה (יחסית) בשם סימזיה. עכשיו רק צריך להעביר את זה דרך הביטוח ולהתחיל בטיפול. חוץ מזה, בדיקות הדם שלי חזרו לנורמה כמעט לגמרי וסופסוף הורשיתי לרדת בתדירות הבדיקות מפעם לשבועיים לפעם בחודש. למרות זאת, מתוך רצון לברר עד השורש מה השתבש עם הכבד שלי, בעוד חודש יש לי תור למומחה כבד. כבר הודעתי בעבודה.

בפינת התעסוקה, ובכן. ביום חמישי נכנסתי לראשונה לעבוד במיון. שבוע אחרי שעלו לאוויר עם תוכנה חדשה לניהול גליונות רפואיים וממש ביום בו פתחו אגף חדש של המיון וסגרו אחר לשיפוצים, ממש לא הרגשתי כמו היחידה שלא יודעת מה קורה סביבה, שכן אפילו האחיות הותיקות ביותר לא ידעו איפה נמצאים הסטים לעירוי ובאיזו מגירה בדיוק מונחות המדבקות של המוניטור. צרת רבים וכאלה.

הצמידו אותי לאחת האחיות שישבה בראיון השני שלי וזה היה נחמד, ריכך קצת את הזרות של ההתחלה. היו לנו רק שלוש מיטות וסה"כ בין שהגעתי למשמרת ועד שהלכתי, עזרתי לטפל בשישה אנשים. לאט ובהדרגה. התחלתי ללמוד איפה דברים נמצאים, מה הדרך הקצרה ביותר לשירותים ומי מהאחיות שמתחילות לעבוד בשבע בערב לא יודעת לחייך. מחר אני עושה משמרת אחרונה של הסבב הקליני, במחלקה כירורגית-פנימית ואחר-כך חוזרת עוד קצת לכיתה, אבל בשבת הבאה אני פוגשת לראשונה את החונכת שלי, האחות שתלווה אותי בתהליך ההכשרה שלי עד שאסיים ואתחיל לעבוד לבדי, באמצע אפריל 2013. אני שמחה שההכשרה הולכת ונהיית מעשית יותר ויותר, כי התחילה כבר להיגמר לי הסבלנות.

ועכשיו - בחזרה למטבח, כי הכלים לא ישטפו את עצמם, ובשביל מה קניתי היום כפפות ורודות לשטיפת כלים?

אני לא מאמינה שמחר יום שני, שאני צריכה לקום בחמש וחצי בבוקר (התבלבלתי וחשבתי שאני קמה בשש. איזה מזל שגיליתי עכשיו ואיזה באסה שאיבדתי חצי שעת שינה בהינד עפעף) ולעבוד משמרת בת 12 שעות, משמונה עד שמונה. אפשר דחייה? הארכה?

נו, מילא. שיהיה שבוע טוב :)

4 תגובות:

  1. גם אנחנו הכנו אתמול קובה סלק. זו הייתה סיבה מצוינת לקנות עוד תבלינים ולגלות שסלק נמכר פה מקולף או בואקום.
    ותרופות ביולוגיות זה העתיד :) בהצלחה

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה מגניב! עוד חבר שלנו הכין אתמול קובה. כנראה לכולם היה מצברוח ומזג אוויר מתאים :)
      איך יצא לכם?

      העתיד, אה? אני ממש אישה ביונית! :) נקווה שהתרופה הזאת תהיה העתיד שלי...

      מחק
    2. יצא טעים מאוד! אילתרנ על סמך מתכון של פשוט מבשל פשוט.
      אותי, לפחות, מעניין איך תרופות עובדות ומה השוני בינהן. אז אני מקווה שזו תהיה מוצלחת לך.

      מחק
    3. אם מתישהו תכתבי גם בלוג, אולי תכתבי על הקובות שלך :)

      גם אותי מעניינות תרופות, זאת הספציפית היא ממשפחת נוגדי אלפא TNF, שהוא אחד מגורמי הדלקת שמעורבים בהרבה תהליכים דלקתיים בגוף, ביניהם זה שמתרחש כחלק משרשרת התגובות שמביאה להתלקחות של קרוהן. אני מקווה מאוד שהיא תעבוד ותצליח בשבילי, כי לחיות כל הזמן על סטרואידים זאת ממש לא תוכנית מוצלחת.

      מחק