יום שני, 31 באוקטובר 2011

Happy Halloween!

לפני שבועיים בערך רצתי ברחוב גריינג'ר, כשפתאום בזווית העין שמתי לב למשהו קצת חשוד. הסתכלתי למעלה על העץ שמעל המדרכה. בדיוק מעליי היה כדור ענק של קורי עכביש ועליהם עכביש שחור ענק. לשבריר שנייה נרתעתי, ואז הבנתי שקורי העכביש עשויים צמר גפן והעכביש עשוי מנקי-מקטרות שחורים. זה קישוט. נשמתי עמוק והמשכתי לרוץ. במהלך הריצות שלי בשבועיים שמאז, שמתי לב שהקישוטים מתרבים יותר ויותר. מנורות צבעוניות בגוונים שונים של כתום, שלטים מצמררים, שלדים מסמרי-שיער.
הערב, 31/10, חל ליל-כל-הקדושים, במהלכו ילדים מסתובבים בין הבתים ומבקשים ממתקים.


זה אותו "גולם" שהפחיד אותי אז - שלד בגודל אנושי עטוף בקורי עכביש עם עכביש ענק


הצעתי לאלון שניקח את האופניים וניסע לסיור קישוטים בשכונה הסמוכה, בה אני נוהגת לרוץ, שמכונה בפי המקומיים "Tenure neighborhood", או בתרגום חופשי לעברית, "שכונת הקביעוּת". שם גרים הרבה מרצים  ואנשי סגל אחרים שיש להם קביעות באוניברסיטה. לפיכך, בחלק גדול מהבתים באותה שכונה מתגוררות משפחות ולא "סתם" סטודנטים לתואר ראשון, שני או דוקטורט וכתוצאה מכך, הקישוטים על המרפסות ובחצרות מושקעים ומגניבים ביותר. הנה כמה תמונות שצילמתי בסיור המודרך שעשיתי לאלון.

בית הקברות של רחוב Ferdon
עוד קצת מ"בית הקברות"
Granger Avenue
Jack o' Lantern ועוד ארבע עששיות מגניבות עם שלדים מרקדים
תראו את קורי העכביש המגניבים!

מה זה? אה, סתם רוח רפאים...
עוד שלד שניסה לברוח מהקבר שלו. או שהקברן שלו עשה עבודה גרועה
ערוגה של ידיים כרותות, ממש ליד הפרחים הסגולים :)
סילואטה של מכשפה בגודל אנושי
Funky pink scull
קורי עכביש ו"עורבים"
Olivia Street - שלדים, קורי עכביש, עכבישי ענק והמפלצת של פרנקנשטיין
בתום הסיור נסענו לאוניברסיטה להדפיס שני פרקים מספר שאלון היה צריך לקרוא ולסכם לאחד השיעורים של היום. הצלחנו לשלב הנאה ועסקים :)

בשבת בערב הכנתי את השפרדס פאי שהיה מתוכנן לשישי. חשבתי לעצמי שמצחיק שכבר כמה שנים לא הכנתי ראגו (רוטב בולונז) והנה פתאום תוך פחות משבוע הרוטב המופלא הזה מבקר אצלנו במטבח פעמיים. הפעם הראשונה, בסופ"ש שעבר, כשעלה בדעתי למלא בו מעטפות בצק (אפשר לקרוא לזה קלצונה אם תרצו) שיהיו לאלון בתור המנה השבועית שהוא לוקח לאוניברסיטה. והפעם השנייה, לכבוד פשטידת הרועים.


קלטתי שהפעם האחרונה שהכנתי שפרדס פאי הייתה כשעוד גרנו בדירה הראשונה שלנו בירושלים. ואני חושבת שהיה חורף. זה אומר שעברו מאז שלוש שנים לכל הפחות. וזה אוכל כל-כך טעים, איך נתתי לזה לקרות?
בשפרדס פאי יש פירה, אבל זה לא סתם פירה. זה פירה מושחת, ששמים בו המון תבלינים ותוספות טעם טובות. אני שמתי חרדל גרגירים, מיונז, פרמז'ן, המון חמאה, חצי כוס קפיר, פלפל לבן ומלח. שחיתות. השתמשתי בתפוחי אדמה ובטטה אחת. יצא פירה כזה מעולה, שאי-אפשר היה לטעום ממנו מבלי שהעיניים ייעצמו מרוב תענוג. מממ...
בארוחת הערב פינקתי את עצמי בכוס יין לבן. אלון לקח רק לגימה, כי עוד היה צריך לחזור לקרוא את הספר (194 עמודים) שהיה צריך לסיים לקרוא עד השיעור של היום בשלוש. לצד הפשטידה אכלנו סלט חסה קליל. לא הצלחנו להפסיק "ליישר" ישר מהתבנית. סיימנו את הארוחה שבעים, על-גבול המתפקעים. לאור רשימת המצרכים עתירי השומן בפירה (ועוד לא דיברנו על הראגו), הבטן שלי הביעה את התנגדותה הנחרצת אתמול, כמעט יממה אחרי הצריכה הראשונית. אתמול בערב לא עמד לי כוחי להתנגד לפיתוי, אבל אלון הציע שאוכל רק קצת. וגם על זה הבטן שלי לא מתה, אז כבר הודעתי לאלון שהוא יאכל את שארית הפאי לבדו.
מאחר וקניתי בקרוגר מגש של קילו וחצי בשר טחון, התקבל הרבבבבה רוטב. מספיק כדי למלא תבנית פיירקס מלבנית גדולה ועוד כלי פיירקס קטן (בנפח של ארבע כוסות). אחרי זה נשארו עוד שתי כוסות בערך, שנארזו בקופסא ונשלחו למקפיא אחר כבוד, וישמשו את אלון כשאהיה בבוסטון.

טעים
אחרי שביום שישי קיבלתי בדואר את אישור העבודה שלי, גם בשבת קיבלנו הפתעה נעימה. ההזמנה לחתונה של ריקי ויעקב שנשלחה כבר לפני כמה שבועות. אמנם לא נוכל להיות בחתונה עצמה, אבל זוהי עוד דרך להיות מעורבים בהכנות ובהתרגשות שלפני. ההזמנה מוגנטה לדלת המקרר תיכף ומיד, ומדי פעם אני מסתכלת עליה ונהנית :)

המקרר שלנו כבר ממש מקושט, מקושקש ומגניב

ומה עוד?

אתמול, בנוסף לטיול האופניים הקטן שעשינו בסביבה, אלון התפנה משלל משימותיו ועזר לי לכתוב קורות חיים באנגלית. נשארתי ערה עד מאוחר אתמול בלילה ושלחתי קורות חיים לחמש משרות שונות בבית החולים הצמוד לקמפוס המרכזי, רובן כוח עזר/סייעת לאחות. בהמשך היום אבדוק אם משהו התעדכן בלוח הדרושים ואולי אשלח עוד קצת קו"ח. אני מאוד מקווה למצוא עבודה בביה"ח שקשורה בטיפול באנשים אבל לא דורשת הסמכה מקצועית רשמית ורישיון. ככה אוכל להעביר את התקופה עד שאשלים את תהליך הרישוי האמריקאי כשאני עושה מה שאני אוהבת ולא ארגיש שאני מפספסת כלום. זאת הזדמנות טובה לרכוש ניסיון, להכיר את המערכת בביה"ח ואת ההתנהלות האמריקאית, ששונה בהרבה מזאת הישראלית וגם להראות את הפנים שלי ושיכירו אותי בביה"ח, דבר שעשוי לעזור לי בהמשך כשאחפש עבודה כאחות. ובעיקר, עבודה בתחום הטיפול מוצאת חן בעיני הרבה יותר מעבודה כפקידה, מזכירה, קופאית או מלצרית. תחזיקו לי אצבעות!

Have a Happy and Spooky Halloween!

4 תגובות:

  1. אני לא מבינה איך אפשר למנות כלכך הרבה רכיבים טובים ועתירי שומן במנה אחת ולא לסיים במתכון...

    נעמה

    השבמחק
  2. מתכון לשפרדס פאי? זה פשוט מאוד.
    מכינים רוטב בולונז (אני יכולה לתת גם לזה אם את רוצה, ואפשר גם כמו-לונז צמחוני).
    מבשלים תפו"א (אני אוהבת אדומי קליפה) ובטטה עד ריכוך. מועכים לפירה יחסית יבש, כדי שיהיה מספיק יציב ליתוך כפשטידה ולא ידרוש זמן אפייה ממושך לאידוי נוזלים מיותרים.
    מוסיפים את כל אותם הרכיבים הטובים ועתירי השומן, לפי העין והטעם - כמה שלוקח :) אני מנחשת שאת לא מאלה שמתעקשות על כמויות, אבל בגדול עצתי היא להתחיל מכפית מיונז-כפית חרדל, קמצוץ מכל תבלין ולהתקדם מעלה משם. חמאה, אני חושבת שהיו בערך שתי כפיות. רבע כוס פרמז'ן? קניתי מגורר מראש. העיקר הוא שייצא לטעמכם...
    בוחרים תבנית חסינת חום בגודל המתאים, מסדרים בתוכה שכבה של בולונז. שמים מעל "מכסה" של פירה - כדאי כל פעם לשים כף אחת ולשטח אותה מעל פני רוטב הבשר. מיישרים את פני הפאי באמצעות מזלג או גב של כף. עכשיו אפשר גם לצייר ולקשט.
    אופים ב-180 מ"צ במשך כחצי שעה עד שהפאי שחום-זהוב ושכבת הבולונז מבעבעת. אפשר לפזר מעל פרמז'ן או גבינה צהובה כלשהי בשביל מראה ג'ינג'י שובב.
    מומלץ להניח עשר-עשרים דקות מחוץ לתנור לפני שמתחילים לחפור לשם התייצבות ומניעתן של כוויות דרגה ג' בחלל הפה והלשון.

    גם מתכון לבולונז?

    השבמחק
  3. 2 כפיות חמאה? זאת כמות לא חוקית, סיסטר. זה משהו ששמים על רבע פרוסת לחם. טוף, נראה לי שיש פה מספיק מידע.
    ברגע שיעבור לי הוירוס בטן המאפן הזה (אין על שילוב של צירים ועוויתות מעיים) ויחזור לי התאבון אני מכינה תבשיל טלה. הרועים שלך מיד אחר כך. בשאיפה :-)
    (עם יותר חמאה).

    השבמחק
  4. זה באמת מה ששמתי אתמול על רבע פרוסת לחם. חיחי, אני שובבה :)
    מקריאה מעמיקה בבלוג שלך אני כבר יודעת שאצלך בעורקים במקום דם זורמת חמאה.
    אם הייתי יכולה, הייתי חיה על לחם וחמאה. בעיני זה פשוט מזון האלים (מזכיר לי מישהן מסוימות), אבל הבטן שלי בחיים לא תיתן לי. עובדה, היא לא נותנת כשאני מנסה. חמאה זה תמיד פתוח לפרשנות. נו, אמרתי כמה שלוקח...

    אני משתתפת בצערך על הוירוס. וירוס בטן זה פיכס.
    החלמה מהירה וספרי לי איך יצא וכמה חמאה זה לקח בסוף :)

    השבמחק