יצא לכם פעם לעמוד באמצע הקיץ בלב כרם פרא שלא נבצר ולנשום עמוק?
ככה השאור שלי מריח עכשיו.
המחמצת שלי כמעט בת חודש. התחלתי לגדל אותה ב-21 בספטמבר. אני ממש מרגישה שעבר יותר זמן מאז, אבל עובדה. התאריך בו נכתב הפוסט הראשון בנושא לא משקר. לפני שבועיים, בערך, טמגוצ'י המטבח שלי התחיל להדיף ריח עדין של בירה. אחרי שאפיתי אחת לשבוע מאז תחילת הגידול, הפעם נפתח פער קצת יותר גדול. בשבוע שעבר אפיתי ביום ראשון שלושה כיכרות ולכן חשבתי שלא יהיה צורך באפייה למשך זמן ארוך יותר משבוע בלבד. כמו אחרי כל אפייה, האכלתי את המחמצת ואחרי שהתאוששה וחזרה לתסוס העברתי אותה למקרר. ביום שישי הוצאתי את המחמצת מהמקרר במחשבה להשתמש בה לבצק הפיצה שהכנתי לארוחת ערב. אחרי כמה דקות התעשתתי. לא הכל חייב להיות שאור. הפעם נעשה את זה בלי. החזרתי את הכלי למקרר. אבל בדרך הקצרה משולחן העבודה במטבח אל המדף התחתון במקרר תפסתי איזו הצצה. אני רואה מה שאני חושבת שאני רואה? לא יכול להיות. סגרתי את דלת המקרר בלי תהיות נוספות.
הערב הוצאתי פרוסת לחם פשתן מהמקפיא ושמתי בטוסטר. חשבתי שלא אופה השבוע, אבל בעצם כבר לא נשארו הרבה פרוסות מהלחם. אז אולי כדאי לאפות בכל-זאת. הוצאתי את המחמצת מהמקרר לשם התאוששות. כהלכתו של הטקס, פתחתי את המכסה, הנחתי מעל הכלי חיתול בד לח והנחתי את המכסה בחזרה בצורה משוחררת. אבל רגע! מה זה שם? אהההה! אני חושבת שהשאור שלי... השאור... השאור שלי התחיל לייצר אלכוהול!
הייתי צריכה להסביר לאלון על מה השמחה והצהלה. ואסביר גם לכם:
ככל ששאור מתבגר איכותו עולה. שאור מבוגר יותר הוא שאור משובח יותר, בתנאי שמרעננים ומאכילים אותו באופן סדיר ונותנים לו את תנאי הגידול המתאימים. כחלק מתהליך ההתבגרות, במהלך התסיסה הקבועה שמתקיימת בעיסה, השאור מתחיל לייצר אלכוהול. אופים רבים מכירים את הנוזל הצלול שמצטבר מעל העיסה בין האכלה להאכלה ושמו Hooch. אפשר לשפוך אותו או לערבב אותו בחזרה לתוך המחמצת, אך בכל מקרה משמעות הופעתו אחת היא - השאור הולך ומשתבח. בקרוב הוא יוכל להתפיח לחמים בלי עזרה של שמרים מלאכותיים וחשוב הרבה יותר מזה, מעתה והלאה הטעם של הלחמים שיופקו מהשאור הזה יהיה עמוק ועשיר הרבה יותר.
רק חודש. חודש בדיוק. כמו בספרים. זה פרק הזמן שלוקח למחמצת להגיע לפרקה ולהתחיל להמריא מעלה-מעלה אל היכלי התהילה של האפייה הביתית. היום גם המחמצת שלי הצטרפה לשם. איזו חגיגה!
הזמנתי את אלון להריח. ממרחק חצי מטר הוא נרתע ואמר שאפילו לא צריך להתכופף כדי להבחין בריח. ובכל זאת הוא התכופף והתרשם עמוקות. למחמצת יש ריח אלכוהולי מיוחד, בין אלכוהול שמקורו בענבים לכזה שמופק מדגנים. הריח נעים ולא פוגעני מדי ואני מתענגת עליו התענגות יתרה בגלל המשמעות האדירה שהוא מביא איתו לאפייה שלי. כיף-כיף-כיף!
 |
| אחח, גאווה-של-אמא-שך! |
לכבוד ההוץ' החדש שלי החלטתי לאפות לחם שאור לבן. זה מתכון חדש יחסית באתר "הנחתום". חיפשתי מתכון לשאור לבן כבר זמן מה ואני שמחה מאוד לנסות אותו. כבר הכנתי את הביגה, סטארטר איטלקי שמורכב מקמח לבן, שאור ומים ומהווה את הבצק המקדים במאפים איטלקיים רבים. בעוד 12 שעות בערך אוכל להכין את הבצק ומחר בערב, לכל המאוחר, יהיה לנו לחם שאור לבן ריחני ונפלא.
דברים שלא יצא לי לספר לכם
1. בשבוע שעבר סיפרתי את עצמי בבית. אני מספרת את אלון עם מכונה כבר תקופת מה, עוד מאז שגרנו בירושלים. כשהגעתי הנה קניתי מכונת תספורת וחזרנו לשגרה החסכונית והמבורכת של תספורות ביתיות. ואז רציתי גם אני להסתפר, אבל נתקלתי בבעיה - לא ידעתי איך אומרים "מדורג" באנגלית. חיפוש קצר בגוגל הוביל אותי למונח שחיפשתי - Layered. אבל עכשיו צריך למצוא גם ספּר...
החיפוש בגוגל החזיר גם כמה סרטונים של בחורות שמדגימות איך להשיג תספורת ביתית בסגנון מדורג, "ממש כמו במספרה". החלטתי שעל החיים ועל המוות ועשיתי כמו באחד הסרטונים. השיטה פשוטה: אוספים את השיער לקוקו, אבל קדימה, כשהגומייה נמצאת בנקודה במרכז המצח. בוחרים את האורך הרצוי... וגוזרים. יום למחרת שיפצתי קצת, כי אלון אמר, ובצדק, שיצאה לי קצת תספורת אייטיז. באמת נראיתי קצת יותר מדי כמו ראובן עטר. קיצרתי את השכבה הארוכה ביותר ועכשיו יש לי תספורת מעולה. צעירה, קופצנית ותוססת. אה, השיער שלי גם החליט להיזכר שפעם הוא היה חצי-מתולתל, אז עכשיו יש לי רבע-תלתלים אבל בעיקר באזור הפוני. זה קצת מצחיק ומאוד נחמד לי, כי התאבלתי על התלתלים האבודים תקופה ארוכה אחרי שהם נעלמו, עם התספורת הקצרה הראשונה לפני למעלה משנתיים.
2. אני מנביטה אבוקדו בצנצנת במטבח. כן-כן, חברים וחברות, חזרנו לגן-חובה. פשוט... מאז שהגעתי לא"א אני אוכלת המון אבוקדו. יחסית. אני מאוד אוהבת אבוקדו ובגלל שקל כ"כ למצוא את הפרי המופלא הזה ברוב החנויות במחיר שווה לכל כיס אני אוכלת רבע עד חצי אבוקדו ביום, פעמיים-שלוש בשבוע. לאחרונה התחלתי לקרוא בלוג בנושא גינון, You Grow Girl. אז אמנם לא מדברים שם על הנבטת אבוקדו, אבל הרעיונות שמופיעים שם פרטו לי על איזה מיתר. ואז הסתכלתי על הגלעין של האבוקדו התורן ואמרתי לעצמי - בעצם, למה לא? עוד מעט יהיה חורף ויהיה מעט מאוד ירוק בעיניים, אז למה לא לגדל כמה עלים ירוקים במטבח, שישמחו את הלב ויזכירו שפעם היה קיץ ועוד צפוי להיות אביב? באחד מהאתרים שמסבירים על הנבטה במטבח הביתי כתוב שהנביטה אמורה להתחיל תוך שעות ספורות. מאחר והצנצנת ובה הגלעין לא נמצאים במקום שטוף שמש, אני מוכנה להסתבלן בסבלנות הדרושה, גם אם זה ייקח כמה ימים. אם יצליח לי אוכל אפילו להעביר את השתיל לעציץ ונחיה יחד באושר ועושר עד עצם היום ההוא. בינינו, כולם שמו לב שיש לי לאחרונה איזה עניין עם דברים שצריך להאכיל ולהשקות ולתחזק. זה מה שקורה כשלוקחים אחות שרק עכשיו קיבלה תואר והסמכה ולא מאפשרים לה לעסוק במקצוע. מקבלים דגדוג-קצות-אצבעות קשה שדורש פורקן. אז למה לא לעבור מהחי (שמרים, כן?) אל הצומח? אני מבטיחה לכם שזה ישמח אותי, אז זה שווה כל דקה.
אני חוזרת לחקור בנושא מבחן ההסמכה האמריקאי.
ומה אצלכם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה