יש לי כל מיני דברים לכתוב, פזורים ומעורבבים ואני לא יודעת ממה
להתחיל.
אולי כרונולוגית?
קנינו אופניים! או יותר נכון, אני קניתי לאלון ולי אופניים בזמן שאלון
היה בסדנה של סטודנטים שמתעניינים בין היתר בפוליטיקה השוואתית. פשוט הבנתי שאם אני אחכה עם זה, זה ימרח ויתמסמס והחורף יגיע והשלג יתחיל ולא יהיו לנו אופניים. לפיכך, ביום חמישי הכרזתי – הפרויקט הבא הוא אופניים.
אחרי ששמעתי שיש אנשים
שרוכבים כל השנה, גם בשלג. אחרי שהצצתי בקרייגליסט וראיתי שיש המון אופניים
שמוצעים שם למכירה ובמחירים זולים בהרבה מאלה שראינו בחנות האופניים שבמרכז העיר.
אחרי שכל יום אני מסתכלת בקנאה על האנשים המדוושים על הכבישים והמדרכות וחושבת
לעצמי – אם רק היו לי אופניים החיים היו הרבה יותר קלים. אז בחמישי בערב פתחתי את
אתר היד-שנייה הגדול ביותר בעולם, והתחלתי לחפש אופניים משומשים באן-ארבור. ובשישי
בבוקר התקשרתי לבחור אחד. והסתבר שיש לו כמה זוגות. גם כאלה שמתאימים לבחורים, לא
רק אופניים של בנות. הוא אמר שיגיע לאזור א"א בין שתיים לשתיים וחצי. נתתי לו
את הכתובת שלי וקבענו. כמובן שאלון השביע אותי לא לתת לו להיכנס הביתה ולפגוש אותו
על הרחוב במקום שאנשים עוברים, כי לכי תדעי. כמובן שזה מה שעשיתי, למרות שלבחור
שהגיע לא היו בכלל כוונות להרחיק פנימה עם הטנדר שלו לתוך שביל הגישה שלנו.
אחרי שהוא הוריד עבורי מהטנדר זוג אופניים אחד שאנסה, מתוך בערך שבעה
זוגות שהיו שם סך הכל, הייתי חייבת לשאול. "יש לך חנות או משהו?". הוא
חייך. לא. כשהוא ואחיו היו ילדים הם אהבו מאוד להתעסק עם אופניים, לכוון ולתקן.
יום אחד הם נסעו ליד איזה מגרש גרוטאות וראו המון אופניים זרוקים, חלקם היו במצב ממש טוב. הם אספו כמה ותיקנו אותם ומאז בתור תחביב הם אוספים זוגות אופניים ממגרשי גרוטאות, משפצים אותם
בזמנם החופשי ומוכרים אותם באינטרנט. מגניב.
 |
| נכון שווים? |
אלון ואני מוזמנים הערב לארוחת שבירת צום אצל מישל, שלומדת מדעי
המדינה שנה מעל אלון ונמצאת בתהליכי גיור דרך אחד מבתי הכנסת הרפורמיים בעיר. בגלל שמישל אמרה שהם מתכננים ארוחה חלבית, הצענו להביא קלצונה תרד וגבינות מעשה ידי,
וריאציה חלבית על הקלצונה שאפיתי ביום ראשון. אבל מסתבר שחלק מהאורחים ממש שומרי
כשרות ומאחר והמטבח שלנו לא עומד בסטנדרט, התפשרנו על שני בקבוקי יין כשרים. יין
כשר – איפה אני קונה יין כשר באן-ארבור?
סימסתי אתמול לסמדר בהנחה שאחרי שנתיים בעיר כבר יש לה איזה מושג
בנושא. ואכן, כמה שעות מאוחר יותר קיבלתי תשובה. מסתבר שדווקא בחנות המשקאות שנמצאת
כמה דקות מהבית שלנו, במפגש בין Packard & E. Stadium, ממש מול סניף הבנק שלנו, יש יין ישראלי. אז
היום בצהריים, אחרי שהכרזתי כבר שמונה פעמים שהנה-הנה אני יוצאת, אחרי שהודיתי שקשה לי לקום מהכיסא, אחרי שמצאתי אלפי הסחות, עניתי לאמא שלי על מיליון מיילים ודיברנו עם ההורים של אלון
בסקייפ ואכלנו ארוחת בוקר וצהריים ואלון כבר התחיל לקרוא מאמרים – עליתי על
האופניים שלי ודיוושתי אל חנות המשקאות.
נהניתי מהדרך. האופניים מקצרים הליכה של עשר דקות לרכיבה של דקותיים
וחצי. מה גם שיש נתיב ייעודי לאופניים לכל אורך הרחוב בו אנחנו גרים. ונתיבי
האופניים פה הם רחבים ונוחים והנהגים האחרים מכבדים אותם ואת הרוכבים בהם עד מאוד. ובמזג האוויר הנהדר ששורה כאן עכשיו, מה יכול להיות טוב יותר מרכיבה בטלה על אופניים בכביש
מישורי וישר?
כשחזרתי הביתה אמרתי לאלון שבהתבסס על חלון הראווה שלהם, בחיים לא
הייתי מנחשת שחנות המשקאות הזאת היא חנות מרשימה. אבל אנחנו יודעים שלא להסתכל
בקנקן. נכנסתי לחנות די גדולה, עם מדפים גבוהים-גבוהים וכולם מלאים
בקבוקים-בקבוקים-בקבוקים. מוכר נעים-מזג בירך אותי לשלום ושאל איך הוא יוכל לעזור.
אחרי שהסברתי בקצרה מה אני מחפשת הוא הוביל אותי למדף היינות הישראלים. לא האמנתי
על עצמי, אבל התרגשתי.
בפאתי העיר, באחד ממרכזי הקניות הגדולים, יש סופר בשם הילר'ס, שמוכרים
בו כל מיני מוצרים ישראליים. שקדי מרק ואבקת מרק של אוסם וקוטג' ונפוליאון ועוד כל
מיני. נסעתי לשם פעם אחת עם יוני וסמדר וקניתי מלפפונים חמוצים במלח של קבוצת יבנה,
אבל סתם כי היה אפשר. לא מאוד התלהבתי אז מכל העניין. דווקא העדפתי למצוא את
האלטרנטיבות המקומיות המוצלחות, כדי שלא לעד אהיה תלויה במוצרים מיובאים שהם גם
יקרים יותר וגם אי-אפשר למצוא אותם בכל חנות וחנות. אבל היום, כשראיתי כמה בקבוקי
יין עם מותגים שאני מכירה, שהעין שלי יודעת לזהות, התרגשתי.
אחרי חנות המשקאות המשכתי לקרוגר, רכיבה של שלוש דקות על האופניים. סרקתי במהירות את מחלקת הירקות והחלטתי שאני לא צריכה משם כלום כרגע, עברתי
למקררי מוצרי החלב האורגניים לחפש לי יוגורט טעים ומשם פניתי בזיגזג מצחיק לכיוון
המדפים של הקטניות והאורז. ופתאום ראיתי במבה. וביסלי גריל. ושקדי מרק, אבקת מרק,
פתיתים, אבקה להכנת קניידלעך ומצות! בקרוגר!
הייתי מופתעת ושמחה כל-כך שמיד זרקתי לסלסלה שקית אחת של במבה ואחת של ביסלי. כי מוצרים ישראליים בהילר'ס, שנמצאים
רחוק יחסית בשביל מי שאין לו אוטו, זה מילא. אבל בקרוגר, הסופר שאני הולכת אליו כל הזמן...
אולי לא התלהבתי מהילר'ס בגלל שלא עבר המון זמן מאז שעזבתי את ישראל ועד שהגעתי לשם. אז אולי זה בגלל שעבר קצת זמן מאז שהייתי בהילר'ס, ואולי בגלל ההפתעה, כי
באמת לא ציפיתי שבקרוגר יהיו מוצרים מהארץ, אבל זה מאוד שימח אותי.
רציתי לבדוק אם גם יש שם במקרה יין ישראלי, אבל שכחתי. הדרך חזרה מקרוגר התקצרה
בזכות האופניים מרבע שעה בהליכה לארבע דקות של דיווש. מיד כשהגעתי חזרה אכלנו את
הביסלי.
המשכנו את הקו הישראלי ואכלנו לארוחת ארבע פיצות על פיתות, שבכלל
הכנתי אותן על לחם. זה היה שימוש נאות למוצרלה המגוררת שנשארה מהקלצונה. על לחם
שאור לבן של מאפיית Goldminers California (עוד מותג מנצח שאפשר למצוא בקרוגר), הן יצאו מוצלחות מאוד.
 | ||
| של אלון יותר שוות כי הן יותר חרוכות אבל שלי יותר שוות כי יש לי גם עגבנייה. למרות שאלון לא אוהב עגבניות אז שלו יותר שוות. |
עוברת עלינו שבת שקטה באופן יוצא דופן.
אתמול בערב אמרתי לאלון – מוזר שלא התחילו המסיבות.
אנחנו גרים באזור
בו עיקר השכנים שלנו הם תלמידי קולג' שחוגגים המון. מאחר והעונה עודנה עונת פוטבול
וכולם אוהדים את קבוצת הקולג' המקומית והולכים לכל המשחקים שמתקיימים בשבתות, יוצא
שהשכנים החביבים שלנו חוגגים ברצף מחמישי בערב ועד מוצ"ש.
לפעמים המסיבות ממשיכות גם לתוך יום ראשון. בגלל זה השקט של אתמול בערב הפליא
אותנו. הבוקר התעוררתי באחת עשרה (זה מדהים איך דלת ווילון יכולים לשפר את איכות
החיים – והשינה) ונדהמתי לגלות שהשכונה עדיין דוממת. אמנם יום כיפור, אבל מה, אין
משחק? נכנסתי לאתר המשותף של קבוצות הכדורסל והפוטבול מכללות של העיר. מסתבר
שהמשחק היום הוא משחק חוץ. אני לא יכולה להגיד שהשקט והשלווה מפריעים לי.
נוסף על זה, יש מזג אוויר מופלא. כבר שבוע שהטמפרטורות במהלך היום
נעות סביב העשרים מעלות הותחזית היום צפתה שהחום יטפס עד 27 מעלות. בהשוואה
לשבת שעברה, בה יצאתי לרוץ בגשם, אבל גם באופן בלתי תלוי, מה שאנחנו חווים עכשיו
הוא קיץ של ממש.
מחר אני מתכננת להתנסות באפייה של שני סוגי לחם חדשים. האחד – לחם
שאור עם שיפון וזרעי פשתן. השני, לחם שאור עם שיפון ואגוזי מלך. הראשון דורש שתי
התפחות, כל אחת מהן באורך "רק" ארבע שעות. השני, לעומתו, דורש שלב מקדים
של 12-24 שעות. אז כבר עכשיו אני הולכת לערבב את הבצק המקדים. ולהיפגש איתו שוב
מחר בבוקר. זאת הולכת להיות חוויה מעניינת, אבל לפי התמונות באתר
"הנחתום", הלחם שמתקבל בסופו של דבר מצדיק את העבודה, ההשקעה, הסבלנות
וההמתנה. עוד נראה...
ודיווחים על ההתקדמות לעבר פסגת השאיפות?
אז אופניים, יש.
מרק שעועית, כמתוכנן, יש ויש.
גם נרשמתי לספרייה וגם הלכתי למדוד בגדים בחנות הריצה כדי לברר את המידה שלי ולקנות אותם בזול באינטרנט (הידד לאמזון!). עוד לא מצאתי מסגרות ואולי בסוף זה יתכנס לטארגט, בלית ברירה.
גם מסעדה אתיופית עוד לא, אבל כן יצאנו אתמול לדייט אחה"צ משמח במיוחד במבשלת בירה שעוד לא דגמנו, ה-Grizzly Peak Brewing Company. אלון אכל פיצה יצירתית עם לבבות ארטישוק, חזה עוף ועגבניות מיובשות. אני נשנשתי פיש'נ'צ'יפס ושתיתי בירה בהירה תוצרת המקום. קינחנו בגלידה בקילווינס, רום צימוקים בשביל אלון וקוקוס קלוי בשבילי. כמובן שלא התאפקתי ושוב לקחתי טופי חמאה ענק אחד מהסלסלה שליד הקופה. הם ידעו מה הם עושים כששמו אותה בדיוק שם. טעים.
אולי מחר אחה"צ ניסע לטיול אופניים קטן באזור. ואולי גם נקפוץ לחנות היד-השנייה המקסימה שביקרתי בה השבוע ומצאתי סופסוף סלסלת נצרים כמו שחיפשתי, בדיוק בגדול ובצורה הנכונים, שתהיה לנו קערה לפירות.
 |
| רק דולר! |
אולי בשבוע הבא אצלם קצת עצים בשלכת ובתים יפים. בינתיים, אחרי שכבשתי את פרויקט האופניים, יש לי פרויקט חדש - לצבוע את דלתות חדר השינה שצ'ארלס הרכיב לנו השבוע. למרות שאני חייבת להודות שככל שהזמן עובר אני מתרגלת לכך שהן בצבע עץ ולא לבנות כמו כל יתר הדלתות בבית, ואולי נסתפק בלצבוע אותן בצבע טבעי בלבד. מה אתם אומרים?
מקווה שהייתה לכולכם שבת שלום, מנוחה וסליחה :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה