יום שבת, 29 באוקטובר 2011

Band-O-Rama: סיבה למסיבה

הפוסט הזה ייפתח בהודעה החשובה ביותר של היום, אחת ויחידה, משמחת מאין כמוה:

קיבלתי היום בדואר את כרטיס אישור העבודה שלי, ה-EAD!!!

לפי מחלקת ההגירה וביטחון הגבולות של ארה"ב שמופקדת בין היתר גם על הנפקת אישורי עבודה, התהליך אמור לקחת 90 יום, שהם שלושה חודשים. אמנם, בהיותי אשתו של סטודנט על מלגה מובטחת עד 2016 אני אמורה להיות "תיק" די קל בעיניהם של הממונים על רשיונות העבודה, אבל לא רצינו להניח שכך יהיה. תשעים יום, אמרתם? נחכה.
ביום שני נכנסתי בפעם המי-יודע-כמה עם מספר הקבלה לאתר של USCIS כדי לבדוק את הסטטוס של הבקשה שלי. הייתי בטוחה שהנקודה הכחולה עדיין תשהה בנחת באותו מקום שעזבתי אותה בפעם הקודמת, בשלב ה-Initial Review. לא האמנתי למראה עיני. הנקודה החצופה דילגה על כל השלבים. מצאתי אותה נחה בשלב ה-Decision, ממצמצת בפליאה ומסתכלת לכל הכיוונים כדי לא לפגוש את המבט שלי, כאילו אומרת בקול תמים, "אל תסתכלי עליי, אני לא עשיתי את זה. הם פשוט העבירו אותי לכאן".
בטקסט שמתחת לנקודה הכחולה הסבירו שלטונות ההגירה האמריקאיים שבשלב הזה בתהליך התקבלה החלטה ועליי לצפות לקבל הודעה בדבר ההחלטה תוך 30 יום. חודש. אני יכולה לעשות את זה. חיכיתי כבר חודש, אני אחכה עוד חודש. גם ככה עוד שבוע וחצי אני טסה לבוסטון ואז אנחנו טסים לישראל באמצע דצמבר. גם ככה חשבנו שזה ייקח שלושה חודשים וניחשנו שהאישור יגיע רק כשנהיה בישראל ונמצא אותו בתיבת הדואר רק כשנחזור. אז הוא יגיע קצת לפני. שטויות.
בצהריים היה לי תור לרופא בקמפוס המרכזי ומיד משם נסעתי לקרוגר. כשדיוושתי במעלה כביש הגישה שלנו ראיתי שכבר חילקו היום דואר ובזמן שהמחשב שלי התעורר מהשינה שלו יצאתי לראות מה קיבלנו. הייתה שם מעטפה אחת חשודה למראה, ממוענת על שמי. מישוש קל הוביל למסקנה שבתוך המעטפה יש כרטיס כלשהו. לא יכול להיות שזה זה. זה חייב להיות זה! אבל לא יכול להיות... אבל כמה דואר אני כבר מקבלת כאן? זה לא זה, אין סיכוי שזה זה. עברו רק ארבעה ימים. הם אמרו שלושים. ועברו רק ארבעה! חודש ויומיים מאז ששלחנו את הטפסים... זה בטח סתם מכתב שמאשר את ההרשמה שלי למבחן באנגלית שאני צריכה לעשות כחלק מתהליך ההסמכה לסיעוד כאן. טוב.
אני פותחת את המעטפה. מנמיכה ציפיות. זה לא זה. זה לא זה. זה לא זה. יש פה כרטיס עם השם שלי ותאריך הלידה שלי ובכותרת כתוב Employment Authorization Card. זה זההההה!!!
כשקיבלתי את הציון של המבחן הממשלתי שמחתי. בחיי, היום שמחתי כמעט באותה מידה. ואולי אפילו יותר. שוב חיפשתי חברים מחוברים כדי לחלוק את השמחה. ואז אלון חזר הביתה, ויכולתי להפסיק לצווח, לצרוח ולקלל את הקירות. עברתי לצווח ולצרוח בשמחה עליו :)

בשבע בערב התלבשנו חם-חם ועלינו על האופניים שלנו, מדוושים לכיוון מרכז העיר.
בתחילת השבוע עברה לי מחשבה מרושעת בראש - בטח יש איזה מקום באינטרנט בו אני יכולה למצוא את לוח החזרות של המארצ'ינג בנד של האוניברסיטה, כדי שאוכל לתכנן מארבים יותר מתוזמנים ליד מגרש האימונים שלהם. אז לא סתם "איזה מקום באינטרנט". למרצ'ינג בנד יש אתר ויש בו יומן שלם עמוס בשעות מדויקות של חזרות. ופתאום ראיתי שיש איזה משהו בשישי בערב, ז"א הערב, בשם Band-O-Rama. האתר לא חשף הרבה פרטים ונידב רק משפט קמצני, "קונצרט משולב בשיתוף התזמורת הסימפונית ותזמורת כלי הנשיפה של אוניברסיטת מישיגן".
טוב, אני לא לגמרי בטוחה מה זה, אבל אני חייבת להיות שם! כתבתי לאלון בצ'אט של ג'ימייל. הוא אמר שאם אני רוצה ללכת הוא יבוא איתי בכיף. עוד באותו יום אלון נשלח לקנות כרטיסים ואני התחלתי לטפח את התרגשותי. יש לנו זוג כרטיסים להופעת מוזיקה בעיר בשישי בערב. אלון אפילו אמר שההופעה כמעט sold out. זה הולך להיות טוב.
באמת לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים, אבל מה שקיבלנו היה מעל ומעבר.
כבר כשהגענו וקשרנו את האופניים ליד האודיטוריום עמדו בחוץ מספר מתופפים, ה-Drumline של האוניברסיטה, ועשו שמח במקצבים ברזילאים. זה היה כמעט בלתי אפשרי לעמוד במקום מבלי להתנועע בקצב התיפוף. כל העסק הזה נמשך רבע שעה או קצת יותר ואז נכנסנו לאודיטוריום. זאת הפעם הראשונה שאנחנו מבקרים בתוך ה-Hill Auditorium. עוד מבנה מקסים באן-ארבור, לא רק מבחוץ אלא גם בפנים. שמור, משופץ ומטופח, זה פשוט חוצלארץ!

אז מה זה ה-Band-O-Rama הזה? (מתוך התוכנייה, מסתבר ש...) בשנת 1965 מנהל התזמורות של אוניברסיטת מישיגן, ויליאם ד. רבלי, החליט להפיק קונצרט שיציג בינואר אותה שנה על במה אחת את מיטב היצירות שמבצעות התזמורות השונות השייכות לבית הספר למוזיקה של האוניברסיטה. הקונצרט נחל הצלחה מסחררת, עד כדי כך שאירוע דומה נקבע כבר אז לסתיו של אותה שנה. ומאז אותה שנה הפך האירוע למסורת מישיגנית קבועה ואהובה והוא מתנהל כל שנה בסתיו ב-Hill Auditorium. אמרתי כבר שלא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים? מסורת! יובל שנים ברצף... ואני רציתי ללכת סתם כי אני אוהבת תזמורות צועדות וכי הבנתי שהם הולכים להיות שם. איזה שיחוק!
הערב נפתח עם תזמורת כלי הנשיפה של האוניברסיטה, שפתחו בממבו, עברו למארש ("מארש זה כזה כיף", לחשתי לאלון) וסיימו ב-M Rhapsody, יצירה קלאסית מקסימה שהיא אחד ההמנונים של האוניברסיטה, כך מסתבר. בשלב הזה של הערב, אחרי שכולם נעמדו סביבנו, הריעו, נופפו בידיהם ושרו בקולי קולות אמרתי לאלון שאני חושבת שאנחנו הולכים לעבור חתיכת סדרת חינוך הערב, במישיגניות אמיתית. אנשים פה משוגעים על העיר, ובעיקר על האוניברסיטה וקבוצות הספורט שלה, ומידת הלוקאל-פטריוטיות שלהם מרקיעה שחקים. זה מזכיר מאוד את ההזדהות של בחורים עם היחידה הקרבית בה שירתו בצבא (שמתם לב לדימיון למילה משיגינער? כנראה שלא בכדי. נזכרתי שסבא שלי, עליו השלום, מאוד אהב את המילה הזאת).

תזמורת כלי הנשיפה מתכוננת על הבמה

אחרי הפסקה קצרה המשכנו לחלק בערב שיוחד לתזמורת הסימפונית. בשנת 1961 התזמורת הסימפונית של מישיגן הייתה אחת התזמורות האמריקאיות הראשונות שנסעה לרוסיה והתארחה שם. בציון חמישים שנה לאותו מאורע הסימפונית ניגנה הערב חלק מהיצירות שנוגנו באותו ביקור, ביניהן שלוש יצירות של מלחינים רוסיים; הראשונה, Galloping Comedians של קבלבסקי, השנייה, Italian Polka של רחמנינוב והשלישית, March Opus 99 של פרוקופייב (ושוב אמרתי לאלון, "כמה כיף זה מארש!"). אחרי זה שמענו אותם מבצעים את Czardas של מונטי, קטע שובב וכל-כך נפלא. הסולו נוגן על טובה, בהופעת אורח מיוחדת של בוגרת אוניברסיטת מישיגן שרק סיימה את הלימודים ונחטפה להיות נגנית טובה (טובאית? טוביסטית? חיחי) מובילה באורקסטרה של פילדלפיה, פריט מידע שהשאיר רושם רב על היושבים בקהל סביבנו. עשינו פרצוף רציני ומתרשם כדי להשתלב בסביבה.
התקרבנו לסיומו של החלק הזה של הערב בעוד קטע מישיגני מופלא, חלק מה-Fight Song של אוניברסיטת מישיגן, Victors Valiant. בהמשך הערב המארצ'ינג בנד ניגנו את השיר המלא ושמו Varsity, ככינויה של קבוצת ספורט המייצגת בית-ספר או אוניברסיטה (תודה בבילון!) ומוקדש במלואו לה ולגדולתה. ולבסוף חתמנו את פרק הסימפונית, עם Stars and Stripes, איך לא, בו כמעט איבדתי את עשתונותיי מרוב התרגשות והנאה שכבר התחילה להתנפח לכדי תענוג אמיתי. ועוד לא הגענו לחלק של המארצ'ינג בנד! לכל אורכו של החלק הזה ובעודי כותבת את המילים האלה אני יכולה לדמיין את אבא שלי שורק בקולי-קולות את רוב היצירות והנעימות שנוגנו כאן. וזה רק מגביר את ההנאה שלי שבעתיים.

כשהחלק של המארצ'ינג בנד הגיע כבר הייתי באקסטזה. אלון היה צריך להעיר לי כמה פעמים שאנמיך קצת את הקול כי אני צועקת בעברית (שוב סליחה אלונו!). הם פתחו בשלושה המנוני ספורט של האוניברסיטה, ואחר כך עברו לביצוע מתוזמר של שירי פופ. כל קטע מורכב משני שירים, הראשון פותח והשני מסיים. ואלה הם השירים:
Money for Nothing/Take on Me
Vouge/Smells Like Teen Spirit
What is Love/Till the World Ends (השיר החדש-אחרון של בריטני)
Harder Better Faster Stronger/Blue/Dynamite
משם המשכנו לכמה קטעים של יוצרים ממישיגן וביניהם:
Lose Yourself של אמינם
Cat Scratch Fever/Old Time Rock & Roll של טד נוגנט/בוב סיגר
ולבסוף All Summer Long/Born Free של קיד רוק

אחרי זה נהנינו מעוד קטע ארוך ווירטואוזי של הדראם-ליין של התזמורת ואז הם עברו לנגן מחרוזת שירי ביטלס מעובדים לתזמורת, דוגמת הסרטון שהעליתי הנה לפני כמה שבועות. כל השירים האלה, כולם, כאילו נועדו להתנגן בעיבוד קלאסי מתוזמר של עשרות כלי נשיפה.
בשלב מסוים ספרתי את הטוּבות על הבמה. אני לא אשאיר אתכם במתח, היו שם 15. התוכניה מספרת שיש גם 29 נגני פיקולו, 37 נגני קלרינט, 30 נגני אלט סקסופון, ואין לי סבלנות להמשיך לספור את עשרות נגני הטנור סקסופון, חצוצרה (60, ראיתי שזה המון אז בכ"ז לא התאפקתי), קרן-יער, טרומבון, טנור-טובה ותופים. מטורף. ויש גם דגלנים. עכשיו תחזרו לתמונה של תזמורת כלי הנשיפה ותחשבו איך מכניסים על הבמה הזאת תזמורת של כמאה אנשים. היה שם צפוף ובחלק מהקטעים הם זזו כאיש אחד.
אם גם אתם מתרגשים ממארצ'ינג בנד אפילו קצת-כמעט כמוני, תריצו את מחרוזת המילים Michigan Marching Band ביוטיוב. עם עיבודים לשירים של ליידי גאגא, בילי ג'ואל, קווין, מטאליקה ובעצם מי לא, אני מבטיחה לכם שתקבלו בחזרה זהב :)
וכאילו כל זה לא הספיק, הם גם ניגנו את Great Gate of Kiev, מתוך "תמונות מתערוכה" שהיא אחת מהיצירות המוסיקליות הקלאסיות האהובות עליי ביותר. בשלב הזה אמרתי לאלון, "אם היה עוד ספק שהערב הזה נתפר לפי מידותיי..." ולא הייתה מאושרת ממני בעולם כולו.
לפעמים אני מרגישה שהעולם כולו מתכנס לנקודה מסוימת לכבודי, שהכוכבים נערכים בשמיים בתנוחה הנכונה והכל בשבילי. לא בקטע מגלומאני. אני מתכוונת, כשמזג האוויר בדיוק נכון, כשאני רוכבת על האופניים בדרך חזרה מקרוגר ומצליחה לאזן אותם למרות שקניתי כפליים ממה שאני מצליחה בדרך-כלל לסחוב, כשאני מגיעה הביתה ומגלה שאישור העבודה שלי הגיע חודשיים מוקדם יותר מהמצופה ובדיוק ביום בו אנחנו הולכים לראות הופעה שידעתי שכל-כך אהנה ממנה, אני קצת מרגישה שהכל הסתדר בדיוק בדרך שתעשה אותי מאושרת. וזה נעים.

כשיצאנו מהאודיטוריום אמרתי לאלון שאני לא מבינה את כל הישראלים וההתלהבות שלהם מהפוטבול המקומי. מנוי למשחקים? חה! המנוי שצריך לעשות כאן הוא לקונצרטים של התזמורות השונות. וברצינות, לעיר הזאת יש כל-כך הרבה מה להציע ורק צריך לפקוח עיניים ולזקוף אוזניים. לשוטט מדי פעם באתרים של מרכזי התרבות העיקריים בעיר ולדוג את האירועים הנבחרים מתוך ההיצע. כשחושבים על התרחיש החלופי, בו היינו נשארים בישראל - איפה היינו מקבלים שלוש תזמורות בערב אחד כל-כך קסום ומרגש, ועוד ב-12 דולר לכרטיס בלבד.
קינחנו בשתי מנות מפלצתיות של גלידה בבן & ג'ריז, כי מה יותר טבעי בלילה של חמש מעלות, מאשר לאכול גלידה. ככה הגוף שלנו יצליח לייצר שכבת שומן עבה מספיק כדי להגן על עצמו מהקור המתקרב בזחילה.

עוד כמה פירורים לסיום:
ברביעי בערב אלון סיים תרגיל שהיה צריך להגיש והיה צפוי לו ערב פנוי יחסית. קפצתי על ההזדמנות והצעתי ארוחת ערב וסרט. אלון נעתר והופקדתי על בחירת המסעדה. בדיעבד שנינו חשבנו שזה רעיון נחמד לנסות סופסוף את האתיופית ששמענו עליה. היה נחמד, אבל לא מהמם. חלק מהמנות חריפות ואנחנו לא אנשים של חריף, אז כנראה שזה גם חלק מהעניין. התה בסוף הארוחה היה מעולה. מתובל בהמון קינמון, קליפת תפוז ועוד המון תבלינים טובים ומתוק במידה. מושלם כשבחוץ יורד גשם זלעפות ומחכים להפוגה כדי ללכת לקולנוע. לסיכום - לא נוסיף אותה לרשימת הקבועות אבל זו בהחלט אופציה חביבה אם מחפשים מקום לקחת אליו אורחים שהגיעו מחוץ לעיר (או מחוץ לארץ).
המשכנו לסרט. ראינו את החדש עם ג'ורג' קלוני, Ides of March. כמו במסעדה, גם הסרט - נחמד אבל לא מהמם. אם הייתם שואלים אותי אם ללכת לראות, הייתי ממליצה לכם לחכות ל-DVD. היינו מפוצצים מהמסעדה אז ויתרנו על פופקורן, אבל כשהסרט נגמר כבר התפנה לי מספיק מקום בבטן לשוקו חם. הידד.

הערב תכננתי להכין שפרדס פאי. עד שחזרתי מהקניות, עד שהואלתי בטובי להפסיק כבר עם צרחות השמחה והקפיצות מעלה-מטה במקום ועד שנגמר סבב שיחות הסקייפ של יום שישי כבר היה מאוחר מכדי להתחיל עם זה, כי היינו צריכים לאכול מוקדם בגלל הקונצרט. אז מחר.
במקום זה אלתרתי מג'דרה עם אורז לבן לצד פרגיות צרובות על המחבת במרינדת מה שיש על המדף או שקר-כלשהו (החביבה עליי ביותר). קניתי בקרוגר גם קולסלו חתוך שרק דורש תיבול. המג'דרה יצאה מעולה פלוס, והתקבלה ארוחת ערב מרוקנית לתפארת. ג'רוזלם גארדן, מאחוריכם!
מאוחר יותר אמרתי לאלון שבעצם אני ממש אוהבת מג'דרה והיום הייתה הפעם הראשונה משום מה שהכנתי את המנה הזאת. זה אוכל מאוד בריא ומשביע, עם פחמימות מורכבות, סיבים וחלבון טוב, מה שמזכה אותו בהגדרה Power-Food (לדעתי, ואני קובעת!). וזה גם עושה לי מאוד-מאוד טוב לבטן. אי-לכך, גמלה בלבי ההחלטה להכין יותר מג'דרה. ראו הכרזתי!

בשבוע הבא אני מתחילה לחפש עבודה. עדכונים נוספים בהקדם.

נש', ד"ש ושב"ש!

4 תגובות:

  1. צהלות השמחה בקונצרט בהחלט עוברות את הרמפה ואפילו חוצות את האוקיינוס! איזה כייף לכם!( אֵה... רק עכשיו אני שמה לב שהעלים הירוקים שבסרגל העליון התחלפו בענני שקיעה. דילגת על השלכת?)

    השבמחק
  2. באמת היה כיף גדול :) אני שמחה שהצלחתי להעביר את ההתרגשות דרך הכתוב.

    לא ויתרתי על השלכת. ענני השקיעה גם הם מכאן בעונה הזאת. השלכת אולי תבוא בהמשך. זה באנר עונות, אבל גם מצברוח...

    השבמחק
  3. So, now you can take the vantage of such sort of effort a
    huge deduction on the sum of loan. Should the business enterprise
    organisation requests a copy inside your recognition make practical use for wealth bankcard day loans uk.
    Being a short-run commercial enterprise plan, you will have to hold the receiver is
    effort which should be at slightest 1000. If yes, draft book loans can of
    different deals from the lenders web site. Yet friends
    or relatives strength not e'er be in a point to help a mortal different derivative instrument if you are moving. Nowadays, online practical use is wise to be wedding, designing to go on strange holidays, purchase used or new vehicle, accelerative business, compensable off health facility bills and so away. In advance of any temporary state involving on stead of sure thing of cost finished next that you can pioneer a proper investigating. Payday loans have proved to be of distinguished welfare to all hisher desires and live a contented life. payday loansWhy a ad hominem loan understanding the very imperative necessarily like learned profession urgencies, family purchases etc. But this know-how involves a drawn-out wait and one can scarcely conscription up constituent of time anyplace without any enmity.

    השבמחק
  4. With the aid of fast loan online, you can acquire fast cash that day borrowed
    blessing UK is in that respect fast liking. But the prototypal query rise in your cognitive
    mental operation of approval order of payment
    is not conducted in case of these loans. You may get even
    more commercial enterprise help but that depends upon your assets employ for loans via computer network now.

    guaranteed payday loansThe lenders speech
    act these loans without disposal a recognition draft procedure and so, if financial
    plan even without having any confirmative too. People
    those are looking at for this dont then you will have no difficulty attaining the pecuniary resource.
    Whenever you are having any financial problems, these loans antithetic as a effect
    of $100 to make sure you $1500 pounds. Thus, lenders help you to help speedy cash assuagement take plus
    of such loans inside individual period of time.
    It not only saves low recognition appraisal when you wish to adopt some cash
    for importance. We won't keep it by stuff the form and big all the info necessary with the amount of money you need.

    השבמחק