עוגיות לשעת לילה מאוחרת

בתחילת השבוע, אחרי שסיימתי לבשל את העוף בעגבניות של סבתא שלי, החלטתי להסמיך את הרוטב בעזרת קצת קמח. פתחתי את מגירת המזווה שלי וראיתי שחבילת הקמח "הרגיל" היחידה שיש לי עודנה סגורה. "קמח עוגיות יעשה את העבודה", מלמלתי לעצמי. אלון צץ מעבר לכתף שלי. "את מכינה עוגיות?" כמה תקווה וכמיהה התגלמו בקול שלו כששאל את השאלה הקצרה, הפשוטה הזאת.

מיד התנצלתי על שהולכתי אותו שולל בלא דעת והסברתי שסתם דיברתי לעצמי ושעצמי הסכימה איתי שגם קמח עוגיות יתאים לבשמל. ואז אלון אמר שבעצם כבר המון זמן לא הכנתי עוגיות. והוא צודק.

אני חושבת שמאז שעברנו לבית הזה, אפיתי עוגיות פעם אחת. כדי לא להתחייב על המספר המביש, אני מוכנה להגיד שאולי פעמיים. הפעם האחרונה הייתה לפני כמה חודשים טובים, עת התכוננתי לביקור חולים אצל חברה טובה ולא רציתי להגיע בידיים ריקות.

אלון הציע שאופה עוגיות בסוף השבוע. והסכמתי מיד, כי מה זה בעצם עוגיות. אם בוחרים את המתכון הנכון it's as easy as pie

באופן כללי, אני לא כזאת עוגיינית. אני אופה דווקא עוגות, בעיקר בחושות ומדי פעם איזו עוגת שמרים מזדמנת. אני גם מודה שבבית של שתי נפשות שבו אחת מהן - אני - לא ממש מסתדרת עם חמאה, האפשרויות הן מוגבלות. יש גבול לאורך החיים של מאפה, גם אם מחזיקים אותו בכלי אטום לאוויר. אני אופה בהזדמנויות מיוחדות, או במצב הרוח הנכון ,או שאני לא אופה בכלל.

אני מאוד אוהבת לאפות, זה כן. הדרישה לדיוק וריכוז, המדע המדויק שהוא כל כך שונה מתחום הבישול הביתי חסר החוקים - יש בכל זה איזו חוויה מדיטטיבית. והתירוץ הכי פשוט הוא שאין כמו ריח של מאפה טרי שמתפשט בבית. אין .

קצת לפני יום ההולדת האחרון שלי פרסמתי משאלה בעמוד הפייסבוק שלי, בצירוף תמונה ולינק לאתר של Gourmet. אני כבר לא זוכרת איפה ראיתי את הספר הזה, אבל מיד כשראיתי אותו, נשביתי. הצילום על הכריכה, הקונספט, הסגנון כולו. ידעתי שהספר הזה חייב להיות שלי. אורי, אחי הגדול, שהוא צייד מתנות נודע, קלט את המסר הלא-מאוד-מעודן. בפעם הבאה שהוא הגיע לארץ, קיבלתי חבילה רבועה ושטוחה, עטופה בנייר מתנה. מיד ידעתי מה יש בפנים.

הספר עצמו מחולק לפי עשורים והוא מציע מתכונים מהשנים 1941-2009. עשרה מתכונים לכל עשור. כל מתכון פורסם במגזין בשנה מסוימת וזכה להצלחה ושבחים. המתכונים משקפים את רוח התקופה. המתכון של עוגיות החמאה החומה אותן אפיתי, למשל, הוא מגיליון יוני 1961 ובהקדמה למתכון מתארים את התרגשותה של הכותבת מהצטרפותו של המקפיא למכשירי החשמל המצויים בכל מטבח. חדשנות וקידמה ברוח הסיקסטיז.

כשרק קיבלתי את הספר השתעשעתי ברעיון לאתגר את עצמי לתוך התחייבות בסגנון ג'ולי וג'וליה, אבל ירדתי מזה די מהר. אז עוד לא היה לי בלוג וזה היה נראה לי לא מספיק מקורי (חשבו על זה קודם לפני – וגם עשו מזה סרט). מה גם שפשוט לא חשבתי שאני אעמוד בזה. חלק גדול מהמתכונים דורש חומרים שאני לא מחזיקה במטבח דרך קבע והצטיידות במגוון מכשירים וכלי מטבח שאין לי ואני אפילו לא יודעת אם אפשר למצוא בישראל. אולי יום אחד (ואולי בארה"ב), אני אלך על זה. מתכון אחד בשבוע. אבל אני לא חושבת שאני אדווח על זה בבלוג מיוחד לעניין.

אז כמו שהבטחתי לאלון, בסביבות שש בערב התעוררה בי המוטיבציה לפתוח את ספר העוגיות ולבדוק מה נסגר. בכלל חשבתי במקור לאפות עוגיות קוואקר, חמאת בוטנים וצ'וקלד צ'יפס, שהן בכלל לא מהספר, אבל פשוט לא קנינו את המצרכים הדרושים. כשהחלטתי בערב שאני בכל זאת רוצה לאפות, בחירת המתכון הונחתה לפי כלל האצבע "מה שיש בבית". וכך, היום אפיתי לראשונה בחיי עוגיות קוטג', כי קוטג', יודעים כולם, תמיד יש אצלנו במקרר. זאת לא בדיחה.

המתכון שהתפרסם במגזין ביולי 1962 הוא היחיד שפורסם במגזין באותה שנה. ההקדמה מציינת כי למרות שהרעיון של גבינת קוטג' בעוגיות עלול להישמע קצת מוזר, באופן מאוד דומה לריקוטה, הגבינה מעדנת את המתיקות של העוגייה והופכת אותה חביבה. ואכן כך.

אחרי שמכינים את הבלילה, אמורים "להפיל" את הבצק מכפית אל תבנית אפייה משוחה בחמאה. מאחר ועד היום אפיתי עוגיות שדורשות עיצוב לפני האפייה, נכנסתי לתוך המשימה לא נקייה מחששות. הם התבדו כשחום התנור גרם לעוגיות להתפשט ולהפוך לחמודות ביותר. זה מה שאחוז חמאה גבוה עושה. אני מודה, התרגשתי. אפילו התחלתי לדבר אל העוגיות בעודן בתנור. נהנינו מאוד יחד, תודה.

חוששת

לא חוששת

מאחר והספר הוא אמריקאי, כל מתכון מתחיל בהמרת מידות של משקל וטמפרטורה. מעבר לכך, זה די חסין-טעות.

אלה העוגיות הכמעט הכי קלות להכנה בעולם כולו.

תוך שעה וקצת מהרגע שהתחלתי לערבב, היו לי שתי צנצנות מלאות. המתכון הבטיח כמות משוערת של 96 עוגיות. פספסתי רק ב-3, עם 93 עוגיות לתפארת מדינת הקוטג'. מאוד גאה בעצמי. מאוד.

ני-יאמ-יאמ-יאם

עוגיות גבינת-קוטג'

מתוך ספר העוגיות "the gourmet cookie book"

(מאחר ובספר לא מפרידים בין חומרים להכנה, אנהג כמוהם. נא להתרכז).

מערבבים* 113 גרם חמאה מרוככת יחד עם רבע כוס קוטג' עד קבלת קרם חלק. מערבבים פנימה ביסודיות כוס סוכר, כפית תמצית וניל וביצה אחת. מוסיפים 2 כוסות קמח, כל אחת מהן מנופה עם חצי כפית אבקת סודה לשתייה וחצי כפית מלח (שימו לב! סה"כ כפית שלמה של סודה לשתייה לשתי כוסות הקמח). "מפילים" חתיכות בצק בגודל של גולת משחק על תבנית שעליה נייר אפייה משוח בחמאה. אופים את העוגיות בתנור שחומם מראש ל-190 מ"צ למשך כעשר דקות, עד שהן זהובות-שחומות.

*אני ערבבתי את כל החגיגה במזלג. היה קל ויעיל.

הן יוצאות פריכות מאוד בשוליים ומעט רכות במרכז. לא נשברות וכמעט לא מתפוררות.

והן נ-ה-ד-רות.

תריחו.

שבת שלום ומנוחה.