יום שני, 31 במרץ 2014

בן חודש, שלושה קילו

עדו היה בן חודש ביום חמישי שעבר. זה לגמרי משוגע בעיני. עבר על כולנו חודש מאוד אינטנסיבי וחלק מהדברים עוד לא לגמרי נגמרו, אבל רואים את הסוף. בחודש שחלף נהניתי ממנו מאוד ואני מקווה שבחלוף הסערות שערבבו את הבריאות שלי מאז הלידה והתפתחותו אנחנו נמשיך ליהנות האחת מהשני יותר ויותר. מה מקווה, אני בטוחה. זה הילד שלי!

בחזית הבריאות שלי, סיימתי עם האנטיביוטיקה ועם התרופה האנטיויראלית באמצע שבוע שעבר. הבטן שלי מאכילה אותי מרורים על האנטיביוטיקה ואני מנסה את כל הטריקים שיש לי בשרוול - אימודיום ופרוביוטיקה. בשלב הבא אצטרך לעבור לדיאטת דבק אקסלוסיבית. נראה לי שהרגע הזה קרוב יותר מאי-פעם. אפילו חשבתי לשים את עדו במנשא בשינה הבאה ולצעוד לקרוגר, לקנות עוף למרק וכדומה. אבל תוכניות גדולות לא ממש חוצות את מפתן דלתי בימים האלה. גם אני לא ממש חוצה את הסף, לכיוון ההפוך. נראה, עשר מעלות בחוץ, שמש, אולי נרגיש אמיצים ונלך לרחרח אוויר טרי וצח.

השלבקת השתפרה מאוד וכבר אין לי כאב עצבי שמקרין במורד הרגל ומפריע ללכת ולשאת משקל. חלק מהנגעים כבר העלו גלד ובאופן כללי העכוז השמאלי שלי כבר לא נראה כאילו הוא עולה באש. מה שנשאר הוא כאב בתנוחות מסוימות, בעיקר ישיבה, אבל לא כאב שמצדיק נטילה של תרופות נגד כאבים. ועוד - גרד נורא ואיום. לשמחתי בגלל המיקום של הפריחה אני לא ממש יכולה לגרד וכאב הבטן המייסר שמלווה אותי בימים האחרונים מספק הסחת דעת מושלמת.

בחזית מפעל ההזנה והעלייה במשקל של עדו, הבחורצ'יק חצה את קו השלושה קילו ביום שישי האחרון, לשמחתנו האדירה. איזו תחושת הישג זו, כשהדבר הזה לא קורה מעצמו אלא כתוצאה ממאמצים יוצאי דופן מצידנו והתגייסות ללא גבול ותנאי.

ביום שלישי שעבר הלכנו לייעוץ במרפאת ההנקה של האוניברסיטה. הרשו לנו לפתוח הפסקות של שלוש שעות בין האכלות ואפילו סטרץ' אחד של ארבע שעות ביום, כל עוד לא יורדים מתחת לשמונה האכלות ביממה. זה נחמד כי ככה גם אני זוכה לישון, לאכול ולמלא צרכי הגיינה בסיסיים. התברר שמהציצי הוא אוכל בערך את חצי הכמות שהוא זקוק לה, בגלל שהבקבוק הפך אותו עצלן וכי הוא נולד קטן ולפיכך חלש יותר מתינוקות אחרים. לפיכך, אחרי כל הנקה אני שואבת ונותנים לו מבקבוק השלמה של חלב שאוב. פורמולה לא צריך כל עוד יש לי מספיק חלב ובינתיים יש. השאיבות הן לא רק להשלמת תזונה לעדו אלא גם לגירוי מכאני, כדי שהמוח שלי יקבל את השדר שיש פה דרישה לחלב ולא יורה לציצים להפסיק בייצור. עוד הונחיתי להגביל את השהייה על כל צד לעשר דקות עד רבע שעה, כדי שהקטון ילמד שעל הציצי עובדים, לא משחקים או ישנים או השד יודע. אני כן נותנת לו קצת "ציצי נחמה" מדי פעם, בנפרד מארוחות, כי אחרת מה שווה ואיפה הכיף לשנינו...

הנחת העבודה היא שבשיטה הזאת עדו יעלה במשקל וככל שיגדל ויתחזק כך יינק יותר ביעילות וגם יתעורר מעצמו להאכלות. כך לאט ובהדרגה נוכל להפחית שאיבות ולהעביר אותו לתזונה מבוססת ציצי באופן אקסלוסיבי. במהרה בימינו אמן. ואכן, לפני יממה וקצת עדו התחיל להתעורר בעצמו ולבקש לאכול, לפעמים קצת אחרי שלוש שעות אבל לרוב לפני, בסביבות השעתיים וחצי. זה כבר הופך את החיים קלים יותר, מפני שעבורי, התעוררות בשלוש לפנות בוקר בגלל תינוק רעב שרוצה לינוק (אפילו אם הוא בוכה ולא ממש מנומס לגביי זה) היא פחות אכזרית מהתעוררות משעון מעורר. במקרה הראשון הביולוגיה עומדת לצדי ועוזרת לי לזנק ולהיכנס ישר לפעולה ובעוד שבמקרה השני אני רק רוצה להתהפך לצד השני ולהתכרבל עמוק יותר בפוך.

ביום שישי היינו בשקילה ויצאנו מגדרנו כשגילינו שעדו חצה את קו השלושה קילו. הוא עלה 150 גרם בשלושה ימים שזה מרשים מאוד. תינוקות בריאים עולים בערך 30 גרם ביום, אבל לעדו יש פער להדביק והוא עושה את זה. הידד! לפי עקומת הגדילה והאחוזון בו נולד, הוא אמור לשקול עכשיו כבר שלושה וחצי קילו, אז עדיין יש לאן לשאוף, אבל הפער יילך ויטצמצם. מחר אנחנו חוזרים לפגישה נוספת במרפאת ההנקה שם תהיה גם שקילה נוספת והתאמות של התכנית.

אולי לאור ההתעוררות הספונטנית שלו ביומיים האחרונים יסכימו שניתן לו להוביל, במסגרת כמה כללי יסוד שישמרו עלינו ועליו. בגדול, אומרים שלרוב תינוקות שהתחילו לעלות במשקל ימשיכו באותה מגמה. אחרי הטראומה של הירידה במשקל לא קל להאמין שהדברים באמת מסתדרים וימשיכו להיות בסדר מכאן והלאה. שוב, כמו בהרבה דברים לאחרונה, אני צריכה לשקם את האמון, אבל העדויות בשטח עוזרות בהחלט.

לסיום, ממתק:
בן חודש אבל נולד בשבוע 41, הפרי הבשל כבר מתרגל חיוכים.
הספציפי הזה בחלום, אבל תועדו כבר כמה במצב ערות מלא. איזה כיף!

4 תגובות:

  1. גם טל התחיל ככה. יש לי תמונות מהגיל הזה עם פרצוף ביאפרה. אחרי הרבה מאמצים (ושאיבות ותוספות וכאבי לב וחוסר שינה) עלינו על דרך המלך ואכן, מלך :-)
    מחזקת אותך במאמציך. זה ישתלם לכם. את תראי!

    השבמחק
    תשובות
    1. אני זוכרת היטב והזיכרון הזה הוא זה שאפשר לי לענות לאנשים ש"ירדו" עליי ולא הבינו למה אני מעירה אותו ולא פשוט נותנת לו לישון ולקום כשירצה. אנשים לא מבינים שלפעמים, יש תינוקות שלא קמים לאכול. אפילו התשובה "כי אני לא רוצה להגיע למיון עם תינוק מיובש" לא משכנעת את חלק מחברי האסכולה "ההיא".
      טל הוא דוגמה, מופת והשראה :-) הלוואי ונגיע למימדי פולקאותיו :-)

      מחק
  2. הידד! משמח לשמוע :-)
    שירי

    השבמחק
  3. מזל טוב לחודש ולשלושה קילו! אני לגמרי מבינה את העבודה הקשה. בכלל, הפוסט הקודם שלך הותיר אותי בסימפטיה עצומה - חודש ראשון עם תינוק ראשון זה מאוד קשה גם בלי כל מה שעבר עלייך. קבלי חיבוק, זה יילך וישתפר! והחיוך מקסים :)

    השבמחק