יום שני, 20 במאי 2013

Hits & Misses

לפני כמה ימים התחשק לי חומוס. יש בארה"ב מוצר שנקרא "פיתה צי'פס". תחשבו על קרעי הפיתה המטוגנים שיש בפלאפליות, עכשיו תחשבו פריך ודק יותר ובשקית - פיתה צ'יפס.


אילוסטרציה
באופן אבסורדי ונטול הסבר, דווקא בתקופה שהרגשתי פחות טוב אחד הדברים הבודדים שלא סלדתי מהם היה החטיף הזה. אז קניתי שקית ואפסנתי אותה בארון לשעת רעב. ואז אחרי שחזרתי להרגיש קצת יותר טוב קניתי עוד שקית, כי הקודמת נגמרה וזה היה לי טעים וכיף. אלון העיר כמה פעמים שחסר איזה ממרח או מטבל לטבול בו את הצ'יפסים ואני עניתי שבשביל זה יש יוגורט, אבל שנינו ידענו שחומוס הוא הממרח האולטימטיבי במקרה הזה. שנינו גם ידענו שאת החומוס התעשייתי האמריקני סטייל "צבר", אנחנו לא קונים. איכסה-פיכסה.

המחשבה נשתלה לי במוח, ולפני כמה ימים נסעתי לקרוגר וקניתי שתי קופסאות שימורים של גרגירי חומוס, במחשבה להכין חומוס ביתי-של-עצלנים, ללא השרייה ובישול ארוך של גרגירי החומוס. קופסאות השימורים הגיעו הביתה ונשלחו לארון והימים חלפו. בינתיים, מצאתי את עצמי נוסעת ברחבי העיר ביום שלישי ובין היתר, הגעתי לקרבת אחת מחנויות המכולת הערביות (מה שקוראים באמריקנית, מזרח-תיכוניות). הייתה זו שעת צהריים והייתי מאוד רעבה, אז נכנסתי וקניתי קופסא בינונית של סלט חצילים, שקית פיתות טריות וקופסא קטנה של חומוס. אף פעם לא קניתי חומוס במעדניות הערביות בעיר, עדיין, אבל הרעב שהלך והתגבר והמחשבה על פיתה עם חומוס ומלפפון ירוק הביאה אותי ללכת על זה. שעטתי הביתה עם השלל ומיד עם הגיעי פתחתי את הקופסאות, קרעתי כמה פיתות וניגבתי. האמת שהיה חומוס לא רע בכלל ובהחלט מוצלח יותר מהגרסה המסחרית-תעשייתית המצויה בחנויות הגדולות. משום מה, האמריקאים חושבים שחומוס אמור להיות חמוץ וחסר אופי. לנסות להסביר לאמריקני מהו טעמו של חומוס "אמיתי" זה כמו לנסות להסביר לעיוור מה זה כחול. קרב אבוד מראש.

כשהייתי קטנה, אבא שלי היה מכין חומוס ביתי. אני זוכרת את הטקס סביב סיר הלחץ בו הוא היה מבשל את החומוסים, את השסתום המסתובב שהיה שורק בתגובה ללחץ הנבנה בסיר. לפעמים, בתום הבישול הייתי מקבלת קערית קטנטנה עם גרגירים חמימים, רכים וארומטיים, והייתי יושבת איתם בסלון ומנשנשת אותם בריכוז ובהנאה.

החומוס הקנוי היה טעים באופן מפתיע וגרם לי להתגעגע לחומוסים טעימים-אף-יותר המצויים מעבר לים הגדול, כאלה שמגיעים עם פלחי בצל חי ומלפפון חמוץ במלח ופיתות אמיתיות וטריות שיצאו זה-עתה מהתנור. איי, רק לכתוב על זה גורם לי לרייר.

בכל אופן --

עברו יום ויומיים, החומוס נגמר ואיתו גם הפיתות ושאריות סלט החצילים שתפסו איזה טעם מוזר וקצת תוסס נשלחו אחר-כבוד לפח. שעת ערב מאוחרת זימנה לי כמה דקות פנויות וחשק לשהות במטבח, אז הלכתי להוציא את הרעיון שלי אל הפועל.

פתחתי קופסת שימורים, סיננתי ושטפתי וסיננתי וחוזר חלילה כפול חמש. אחר כך קילפתי את כל החומוסימים, אחד-אחד, מקליפתם השקופה. ברבע לאחת-עשרה בלילה, קילוף קטניות הוא בדיוק מאותן משימות נטולות-מחשבה שכל-כך נעים לעשות, כשהדלת האחורית הפתוחה מזרימה רוח קלה של אוויר צונן אחרי היום שהיה חם באופן שובר-שיאים לעונה. הרוח הביאה איתה קולות וריחות מבחוץ ואני עמדתי במטבח, לאור הניאון, מפרידה חומוסים מקליפתם, מחייכת וחושבת מחשבות-של-סתם ביני לביני.

אחרי שכל החומוסים היו ערומים ומוכנים בכוסית מעבד המזון, טחנתי אותם והוספתי טחינה גולמית וקצת לימון וכמון ומלח ושמנ"ז. ואז טעמתי. מלוח מדי ובטעם של טחינה. כמעט שום זכר לחומוס, אולי רק איזה טעם קלוש ורמז במרקם. הם דווקא טעימים כגרגירים לנשנוש או בסלט, אבל כנראה שאין להם מספיק אופי כדי להחזיק סלט חומוס ראוי. או שהם לא מהזן המתאים, או שהשהייה הממושכת בחשכת קופסת השימורים השכיחה מהם את אופיים, בכל מקרה, התוצאה זהה - אלה פשוט לא החומוסים הנכונים למשימה.

אלון שכנע אותי לא לזרוק מיד, אולי אחרי לילה במקרר זה ישתנה או ישתפר, אז העברתי את החגיגה לצנצנת והחבאתי במקרר. שנאמר, נזרוק את זה מחר.

זה מה שנקרא באנגלית Epic Fail, עושים כזה בילד-אפ למשהו ואז הוא מתברר ככישלון. לפעמים זה בגלל שהתוכנית גרועה, לפעמים פשוט כי הרעיון גרוע מיסודו. בכל אופן, אני אמשיך לקנות חומוס בחנות של הערבים ולפנטז על חומוס בישראל.

בפינת ההצלחות, מצאתי היום קצת זמן להשלים את פרויקט הפרחים המיובשים שלי. מסגרת כבר הייתה, הפרחים כבר היו מוכנים, כל מה שהייתי צריכה זה זמן. הבוקר ניגשתי למשימה - פירקתי את המסגרת ואמרתי לאלון שכואב הלב, כי עבודת המסגור שלה כל-כך טובה. כבר כמעט ולא עושים היום מסגרות מוזמנות בהתאמה אישית. אנשים קונים במסגרות בזול, באיקאה או בטארגט. מסגרת טובה היא השקעה רצינית.

נהניתי מאוד ממלאכת היצירה וההרכבה ויותר מהכל התרגשתי לראות את התוצר המוגמר, התגשמות החזון הקטן שלי. זה מאוד מספק, לראות איך רעיון קטן הופך למציאות. כיף. ועכשיו זה תלוי לנו על הקיר ומקשט את הסלון בפשטות נטורליסטית-מינימליסטית, אך לא נטולת סטייל וחן.


תקריב
תרחיק
מצאתי היום אחלה שיעור יוגה ביוטיוב. הוא חלק מסדרת שיעורי הטה יוגה (Hatha), שהיא אחת מצורות היוגה הקלאסיות שנולדו בהודו במאה ה-15. בזמן האחרון, מאז שחזרתי קצת לתרגל יוגה חבלים, הרגשתי שאני מתגעגעת דווקא לצורות יוגה קלאסיות יותר, שמכוונות פנימה ומתרכזות יותר בנשימה ובהשקטת המחשבה דרך התנועות והתנוחות. הבעיה היא שעוד לא מצאתי סטודיו יוגה נגיש במרכז העיר, שמציע לוח זמנים גמיש ולא מתחשק לי לנסוע לשיעורי יוגה עם האוטו.

הערב ישבתי מול המחשב והרגשתי עקצוץ בכתפיים, שאמר לי: בבקשה תזיזי אותנו קצת. אז חיפשתי ומצאתי את שיעור היוגה הזה ותרגלתי בעזרתו במשך 42 דקות. כשאני מתרגלת בבית לבדי, אני לרוב עושה רק נשימות כי אני מתעצלת לקום וממש לזוז וגם אין לי השראה לברוא בעצמי רצפים של תנועות. אז נחמד שיש גם את האופציה הזאת.

מחר אני עוברת בדיקה חשובה, שתוצאותיה יעצבו את האופן בו החיים שלנו ייראו בזמן הקרוב. נשמע דרמטי, הא? it is what it is, ותהיה התוצאה אשר תהיה, ברור לי שנתמודד עם מה שיבוא.

ובכל זאת - תחזיקו אצבעות שנקבל בשורות טובות ואת התוצאות שאנחנו מייחלים להן. אמן.

שבוע טוב!

4 תגובות:

  1. מחיקה אצבעות גם ברגלים !
    http://humus101.com/?p=4

    השבמחק
  2. גם אני!

    חייבת לשתף בסיפור משפחתי מצחיק שהפרחים המיובשים הזכירו לי: בת דודה של סבא שלי עלתה לארץ מפולין, שם היה לה תחביב (שהיה די מקובל אז, למרבה הזוועה) של איסוף פרפרים, ייבושים וקטלוגם.

    היא שמחה לגלות שארץ ישראל שופעת בפרפרים, ושהרבה יותר קל לתפוס את הזן הישראלי. עד שמישהו גילה לה שהפרפרים הים-תיכוניים האלו הם בכלל ג'וקים.

    השבמחק
    תשובות
    1. סיפור קורע! מעולה.

      ובהחלט, איסוף פרפרים - זוועה.

      מחק