יום חמישי, 2 במאי 2013

גולאש פרידה מהחורף

לפני שבוע ינאי הגיע לביקור בעיר והתארח אצלנו ללילה. ביום רביעי נפגשנו לקפה-של-בוקר בעיר ובשלב מסוים בשיחה ינאי עצר ואמר - את קולטת שיורד שלג בחוץ?! השבוע האחרון של אפריל ושלג. משוגע. רק יום קודם לכן הלכתי ברחוב בחולצה קצרה.

אחרי השלג בא הגשם. ובימים האחרונים סופסוף קצת יותר חם ונדמה שאולי הטבע מסכים להשתכנע שזה באמת הזמן לפרוח ולזמזם. במקביל לאביב הזה, פתאום נגמרה שנת הלימודים. לגמרי-לגמרי בהפתעה. היינו כל-כך עסוקים שלא שמנו לב שזה מתקרב והנה זה כאן. ופתאום לאלון יש עבודות סיום והוא צריך לבדוק מבחנים.

השכונה שסביבנו מתעוררת לחיים. אחרי חורף ארוך וקר אנשים מתחילים לצאת מהבתים, להוציא את הרמקולים שלהם איתם ולנגן מוזיקה. שוב רואים משאיות שכורות קטנות ברחובות וילדי-קולג' עוזבים דירות שכורות ונוסעים חזרה הביתה לחודשי הקיץ. במקומם יבואו כאלה שהגיעו להעביר כאן רק את הקיץ. מעגל החיים.

אתמול הוזמנו לברביקיו רב-משתתפים אצל רוב ואן, לחגיגת סיום שנת הלימודים. מאחר והיו בערך 24 מעלות במהלך היום החלטתי ללבוש בגדי קיץ של ממש. עכשיו, אני יודעת שירדתי הרבה במשקל מאז שעברנו הנה, בעיקר בחודשים האחרונים, אבל הניסיון הקצר להיכנס למלתחת הקיץ של שנה שעברה זימן לי הבהרה ויזואלית מרשימה להבדל בין אז לעכשיו. יש לי זוג ג'ינס קצרים בצבע בורדו, שקניתי בתחילת הקיץ שעבר. לבשתי אותם אתמול וגיליתי שבין המותניים שלי לבין המכנסיים יש עכשיו רווח של 10 ס"מ בערך. אפילו לא משהו שחגורה תצליח לתקן. כנראה שככה נראים 7 קילו פחות.

לא שאני מתלוננת! הייתי יכולה לוותר על ה-7 קילו האלה ואיבדתי אותם בהדרגה באופן שאינו לגמרי בלתי-בריא. פשוט לא תכננתי לקנות מלתחה חדשה הקיץ ונראה שאין לי ברירה. מה גם שעכשיו יש לי כ-10 זוגות מכנסיים שאין להם שימוש. כנראה שהגיע הזמן לארוז אותם בשקיות ולחשוב אם אני רוצה לשמור אותם לעתיד של גזרה מלאה יותר, או פשוט למסור אותם לצדקה ולקנות אחרים בבוא הצורך. בינתיים יש לי הזדמנות חדשה להעריך את העובדה שבמקצוע שלי לובשים מדים ובימים החופשיים שלי אני גם ככה מסתובבת בפיג'מה רוב היום.

לפני שנתיים ממש בזמן הזה, ב-8 במאי, ליתר דיוק, אלון ואני נסענו לפראג עם כל המשפחה שלי. זוג הורים וארבעה ילדים בוגרים, על בני זוגם וטפיהם. זאת הייתה חגיגת יום הולדת 60 מאוחרת שאבא שלי בחר ותכנן לעצמו. זאת הייתה הפעם הראשונה של אלון ושלי בפראג והפקנו ממנה את המירב.

ביום האחרון, ממש לפני שהגיע הזמן לארוז ולחזור לישראל, התיישבנו רק שנינו לארוחת ערב במסעדה קטנה ששכנה בסמטה קטנה בסמוך לבית הדירות בו התאכסנו. הזמנו שנינו את אותה המנה - מרק גולאש בכיכר לחם כפרי ותוספת בצד של תפוחי-אדמה אפויים בנייר כסף עם שמנת חמוצה. כך השקענו את אחרוני היורו שעוד היו לנו בארנק. ולמרות שזה לא היה הגולאש הכי מוצלח בעולם, הוא היה בדיוק מה שרצינו באותו רגע - חם וממלא ובעל טעם של סיום נעים לטיול נעים.

בימים האחרונים אני קצת מתגעגעת לטיולים שלנו, שהיו. אולי בגלל האתגרים שאני ניצבת בפניהם בחודשים האחרונים, נפשי מוליכה אותי למקומות בהם הייתי חופשייה, נינוחה ומאושרת - המסע לבוסטון בקיץ שעבר, הטיול המופלא בלונדון ואותו ביקור קצר בפראג, כשבאחד הימים קנינו לנו שתי פחיות בירה, בייגלה וגבינת שמנת במכולת שכונתית והלכנו איתם לאחד הפארקים באזור, להתחרדן בשמש, לנשום ופשוט להיות.

. . .

בעצם אף פעם לא הכנתי גולאש בעצמי. ביום שני קניתי בקרוגר מגש של קוביות בקר לנזיד (stew). ולא בגלל שתכננתי להכין גולאש או נזיד אחר, אלא בגלל שעברתי ליד מקרר הבשרים נטולת השראה ורעיונות, ואחרי שאספתי לעגלתי עוף והודו טחונים, צד את עיני המגש הזה וישר חשבתי כמה אלון ישמח לאכול תבשיל כזה בדיוק. אלון נולד בשביל גולאש.

לא ממש חיפשתי מתכון. עבדתי לפי היגיון וזיכרון של מה שאני יודעת וחושבת שאמור להיות בגולאש. חתכתי שני בצלים בינוניים לרצועות חצי-דקות, וצרבתי אותם בסיר שאפשר להכניס לתנור. כשאני אומרת "צרבתי", אני מתכוונת שהתחלתי את האידוי-טיגון שלהם ללא מים או שמן בסיר. רק חום הכיריים והבצלים. אם יש לכם סיר עם תחתית עבה, אחרי חמש דקות הבצלים מתחילים להתעייף ולאבד מהתנגדותם ומתחילים להשחים ולהתקרמל בקצוות. זה תהליך הרבה יותר שווה מטיגון או אידוי רגיל לטעמי, הוא מצריך משמעותית פחות שמן והבצל יוצא מוצלח יותר.

אחרי חמש דקות של בצל ללא-כלום הוספתי לסיר כף שמנ"ז וחצי כפית מלח, ערבבתי טוב והוספתי את הבשר להקפצת-השחמה. כשהבשר כולו שינה את צבעו תיבלתי בתיבול המסורתי - פלפל שחור, פפריקה מתוקה וחריפה. הוספתי גם קצת טימין ושלוש שיני שום. בשלב זה הוספתי לסיר חצי בקבוק יין לבן תוסס, פשוט כי זה מה שהיה לי במקרר (יין בן 11 חודשים שקיבלתי במתנה מג'וליה לרגל הצלחתי במבחן הרישוי האמריקני ועד עכשיו לא מצאתי לו שימוש. אז עכשיו מצאתי). בשלב הבא הוספתי לסיר כוס של גזרים גמדיים ושתי כפיות נדיבות של רסק עגבניות. וגם 5 תפוחי אדמה חתוכים לרבעים.

הנמכתי להבה ובישלתי בערך שעתיים בבעבוע עדין. כעבור שעתיים עוגת הבננות פינתה את התנור והעברתי את הסיר לשם, לשעתיים נוספות. החלטתי שדי כשתפוחי האדמה היו כולם שחומים ורכים והבשר גם כן, אבל אני בטוחה שזמן בישול ארוך יותר רק ישפר. ההכנה באמת כל-כך קלה והתוצאה כל-כך טעימה, שאם לא היה מדובר בבשר אדום הייתי שוקלת להחליף כל תבשיל אחר בזה ולבסס את התזונה שלי על גולאש, לעד. כיף להוסיף עוד מנה קלה, טעימה ומרשימה לרפרטואר.

הצעת הגשה: לאכול ישירות מעל הסיר הפתוח עם מזלג. לכו על זה.

ותמונה לא קשורה, ממגרש החנייה בקרוגר, באותו יום:


איזה מגניב, אה?!
(היעדר התמונות מקורו בהיעדר פוטוגניות. לכו צלמו בשר עם מצלמה של טלפון נייד...)

השארתי את הסיר בתנור, הוצאתי את האופניים שלי מהמוסך ולראשונה השנה, רכבתי לפגישת הדיקור השבועית שלי. הידד לעונת האופניים, הידד!

תגובה 1:

  1. אני לא כלכך אוהבת גולאש, אולי בגלל שהמתכון המסורתי של אבא שלי כולל גם תפוחי אדמה ואני לא מתלהבת משילובי בשר ותפודים. המתכון שלך נשמע הרבה יותר מרענן, ומזכיר לי יותר את האופן שבו אני מתבלת בולונז.
    שיטת צריבת הבצלים ללא שמן בתחילה היא גם בעלת יתרון בריאותי שאינו דיאטטי - פחות שמן שרוף שמושמץ כמסרטן.

    השבמחק