אילמת

החום הלך אתמול בלילה והשאיר אותי מחוסרת קול.

מזל שהלכתי אתמול למרפאת הדחופים באוניברסיטה, כדי לקבל אישור מחלה לעבודה. אם הייתי משאירה את זה להיום הייתי פוגשת רק את מרפי. כשאני חולה ויש לי חום, אני משתדלת לא לקחת תרופות להורדת חום, בתנאי שהחום לא עולה מעל 38.5 או שאני סובלת במיוחד. אחרי כמה ימים בהם נעזרתי ב-NyQuil במהלך הלילה, כדי שאצליח לנשום וכך אולי גם לישון, לא לקחתי שום דבר אתמול, עד שבערב נשברתי. בעצת ה-nurse practitioner שראתה אותי אתמול במרפאה הרפיתי מהנייקוויל ובגלל שאין לנו בבית "סתם טיילנול" (שהוא אקמול באמריקאית), לקחתי אופטלגין.

והבוקר התעוררתי בלי חום.

ובלי קול.

איזו תחושה מוזרה זו, להתייתם מהקול של עצמי. הייתי לבד בבית במשך רוב היום ושתקתי עם עצמי כל-כך הרבה, עד שבשלב מסוים כבר לא הייתי בטוחה אם יצא קול כשאפתח את הפה.

בערב שטפתי כלים. כל הקעריות שלנו, כל הסכו"ם. דברים שקורים כשחולים. שוטפים כלים על בסיס צורך, באופן לא שיטתי. ברקע שמעתי את תחנת בילי ג'ואל ברדיו פנדורה והיא זימנה לי שני שירים שהשתעשעתי מאוד לשיר אותם רק עם תנועות שפתיים ובלי קול, מפני שהם מלכתחילה כאלה שירים דרמטיים, שירי דרמת-נעורים, והם נהיים אפילו יותר ככה כששרים אותם רק עם תנועות שפתיים מוגזמות ומימיקה מודגשת יתר על המידה, תזמורת בצורת במקום הקול שאבד.

היום גם קלטתי שכדי לעבוד בעבודה שלי, אני חייבת את הקול שלי. עד היום לא חשבתי על זה, שבעצם, כדי לעשות את עבודתה אחות חייבת להיות מסוגלת לדבר. מפתיע, אה?

לכבוד החלמתי אפיתי עוגיות: שוקו-שוקו-תפוז. המתכון רק שוקו-שוקו - התפוז טוויסט שלי: הוספתי כפית גרידת לימון וכפית תמצית טעם תפוז. לא טעמתי כי הייתה לי בחילה, אבל אלון דיווח שיצא טוב מאוד. אני סומכת עליו, יש לו ניסיון בדברים האלה.

יש לי תחושה, מבוססת על ניסיון וידע מקצועי, שאינהלציה אחת של סטרואידים ומרחיב-סימפונות הייתה מחזירה לי את הקול. לצערי, אין לי מרשם לשני הנ"ל. מישהו מחפש למכור?