יום שני, 29 באוקטובר 2012

מעשה בעוגת תפוחים ורצפת המטבח שלי

כבר כמה חודשים שההורים שלי מדברים על שיפוץ. הבית של ההורים שלי, בית ילדותי, הוא בן גילי - 28 שנים הוא עומד וזוכר. עומד ואוגר בתוכו פיסות חיים של שישה אנשים. במשך 28 שנים, כמעט אותם רהיטים, כמעט אותם דיירים. פעם בכמה שנים התחלף מקרר או מדיח כלים, השטיח בסלון הוחלף, הריפוד של הספות הגדולות. הבית של ההורים שלי מתחדש כל הזמן, כל פעם קצת. אבל הפעם הוא הולך להשתנות ממש. בפעם הבאה שאגיע הביתה, הכל יראה אותו דבר כלפי חוץ, אבל מבפנים כמעט הכל ישתנה.

אחת לכמה ימים אמא שלי שולחת לי מייל שואל. פעם אחת היא אורזת את תכולת החדר שהיה שלי ורוצה לדעת מה לעשות עם הספר הזה או המחברת ההיא. אורזת את תכולת חדר העבודה שלה ושואלת אם אולי ארצה את הספר ההוא שיש לה ממנו שני עותקים ואם לא אז אולי היא תמסור ולמי. בתחילת אוקטובר הגיעו ממנה כמה מיילים עם מתכונים ישנים, סרוקים. אז נזכרתי שוב בעוגת התפוחים האגדית שלי וביקשתי מאמא שאם היא מוצאת את המתכון שלה בתוך כל האריזות והחיסולים, שתסרוק ותשלח לי. התשובה המצערת הייתה, שהיא חושבת שהמתכון הזה נזרק מזמן.

את המתכון לעוגת התפוחים שלי קיבלתי בכיתה ה', מהמורה שלי לאנגלית. כמוני, קיבלו אותו כל חבריי לכיתה. אני לא זוכרת אם אפינו את העוגה מתוך המתכון דובר האנגלית יחד בשיעור או שרק קיבלנו את המתכון על דף עבודה. אבל מאז שמרתי על המתכון מכל משמר והוא שירת אותי לאורך שנים.

הבוקר כשקמתי מצאתי בתיבת הדואר הנכנס שלי מייל מאמא שלי, עם קובץ מצורף. הפתעה! נמצאה האבידה. המתכון הסרוק צורף למייל ולי היה ברור שזה מה שאופה לשבוע הקרוב. אלא, שכמו שאתם כבר מכירים אותי, קשה לי מאוד להשאיר מתכון כמו שקיבלתי אותו. אז שיניתי קצת - במקום עוגה, החלטתי שיהיו אלה מאפינס. לכן חתכתי את הכמויות לחצי. הוספתי לעוגה צימוקים אותם השריתי בקצת מים רותחים ותמצית רום. הוספתי גם מעט-מעט קינמון טחון לבלילה.

אחרי שהבלילה הייתה מוכנה וכבר הוספתי אליה תפוח אחד חתוך לקוביות, היה נראה לי שאין לי מספיק בשביל למלא 12 שקעים. אז החלטתי להכין את חציה השני של הבלילה ולהוסיף והכי הרבה יהיה קצת אקסטרה שאופה בתבנית הקטנה שלי. ערבבתי מהר את הבלילה הנוספת, אבל רגע לפני שפניתי להוסיף את הקמח, הטיימר של התנור צפצף - הגיע זמן לערוך את הלחם לכיכר. בדרך חזרה מהטיימר נתתי מכה לקערה בה הייתה הבלילה הנוספת.

הקערה, שגם ככה עמדה על קצה השולחן, נפלה וכל הבלילה - הדביקה מאוד, אם יורשה לי - נשפכה על הרצפה. מכוח החבטה של קערת הסיליקון ברצפה חלק מהבלילה ניתזה אל על ונשארה, דביקה ומטפטפת, על חלקו התחתון של שולחן ההכנות שלי. פצחתי ברצף קללות קולני. כל-כך קולני שאלון עזב את המחשב ובא לבדוק אם נפגעתי. הוא ניסה לנחם ולהרגיע אותי, אבל אני לא התרציתי. לעזאזל!

הרמתי את הקערה מהרצפה ושמתי אותה בכיור. החלטתי שאם קרה מה שקרה כנראה שמלכתחילה הייתי צריכה להכין רק את הכמות שהכנתי. פרשתי סמרטוט יבש מעל הבלאגן, רק כדי שאוכל לחלק את הבלילה בין השקעים ולהכניס לתנור שכבר התחמם מזמן. חצי מכמות הבלילה במתכון המקורי הספיקה ל-8 שקעים בדיוק.

לא תכננתי לשטוף היום את רצפת המטבח שלי, אך ראו מה זה... יש נסים בעולם.

והמאפינס? יצאו נהדרים. בפעם הבאה אכין את הכמות המקורית, בצורת עוגה. לא אתחכם.


עדכון חם! אחי הגדול והמוכשר בעל הזיכרון הנדיר עלה על כך שמדובר בעוגת התפוחים מהפרק ה-8 של סדרת הטלוויזיה הישנה ללימוד אנגלית, Neighbors. הפרק נגמר בשיר "It's easy to bake an apple cake for uncle Jacob's birthday". תודה, אורי!

עוגת תפוחים משיעור אנגלית של כיתה ה'2
מה צריך?
2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
כוס וחצי סוכר
קורט מלח (שימו לב שמחקתי את המלח מדף העבודה המקורי. אז עוד לא הבנתי את חשיבותו באפייה)
חצי כוס שמן
כוס חלב
2 ביצים
כפית תמצית וניל
תפוחים חתוכים איך שאתם אוהבים, קלופים או לא, לבחירתכם (בדף העבודה מצויירים שלושה. לחצי מכמות הבלילה השתמשתי בתפוח אחד. הבלילה תופחת מאוד ומכסה היטב את התפוחים)

מה עושים?
די פשוט - מערבבים יבשים, מוסיפים את כל הרטובים ומערבבים. אופים בתבנית קפיץ 24 (לעוגה גבוהה) או 26 (לעוגה קצת יותר שטוחה), ב-180 מ"צ, כחצי שעה, עד שהעוגה מבריקה, זהובה וקפיצית וקיסם הננעץ במרכזה יוצא יבש. אם רוצים לאפות כמאפינס, הכמות תספיק ל-16 שקעים (נהדר אם יש לכם תבנית של 12 ועוד אחת של 6). אצלי הם היו מוכנים אחרי 25 דקות של אפייה. היזהרו פן תמלאו את השקעים עד שפתם, שכן כאמור, הבצק עולה מאוד במהלך האפייה. מספיק עד לגובה 3/4 השקע.

הערות: אפשר להוסיף חופן צימוקים, אם אוהבים ורוצים. ניתן להשרות אותם מראש במים או ברנדי. השתמשתי בחלב קוקוס ושקדים ויצא יופי. הוספתי לבלילה קצת פחות מרבע כפית קינמון טחון. השתמשתי בשמנ"ז ושמתי קצת פחות מהכמות המבוקשת במתכון. יצא מספיק לח אך לא שמנוני. שמח!


מחר אני מתחילה סבב קליני בן שבועיים, בבית החולים הראשי של הרשת (לא בית החולים בו אעבוד בהמשך). המשמרת הראשונה שלי היא ביחידה לטיפול נמרץ, משלוש וחצי בצהריים עד ארבע בבוקר. ביום רביעי אני הולכת לבלות 12 שעות בחדרי לידה וביום חמישי אחזור שוב לטיפול נמרץ. בשבוע שאחרי זה עוד קצת טיפול נמרץ, פנימית וכירורגית. אמנם אני לא נכנסת למיון בו אעבוד, אבל לפחות אזכה להיות במחלקות ממש, במגע עם מטופלים אמיתיים ולא רק אשב בכיתה כל הזמן (מה שעשיתי בשבועיים הראשונים). לכבוד המאורע המרגש קניתי סטטוסקופ. תכלת!

ברור ש-Litmann!
תחשבו איזה יפה זה נראה עם המדים הכחולים כהים שלי. ועם כפכפי הדנסקו המהממים שלי. לא, בחיי, אני האחות הכי סטייליסטית בעולם. אני מתה על עצמי.

רק עוד ארבעה שבועות עד הכניסה למיון. בינתיים אני מקווה שיהיה לי מעניין, מאתגר ומלמד. אמן!

4 תגובות:

  1. נחמד שמחקת כילדה את ה"מלח". פשוט במקום של הSALT במתכון ראיתי שמצויירת מלחייה. שלֵמַה! אולי לא התאים למחבר הספר למצוא לתלמיד/ה בכיתה ה' מקבילה אנגלית ל"קורט"...ואיך המאייר היה אמור לצייר "קורט"?
    ;-)
    אחלה עוגה!
    וחשוב: שהמטבח נקי, הכפכפים יפים וההכשרה נמשכת למרות הסערה הרחוקה!

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, את מכירה אותי... מגיל מאוד צעיר הייתה לי דעה מאוד ברורה ואיתנה ולא נתתי לאף אחד לבלבל אותי. מה זאת אומרת מלח בעוגה?! מיד למחוק! :)

      מחק
  2. תזכרי את ההתרגשות עכשיו לעתיד ואל תאבדי אותה. אני בטוח שתהיי אחות מצויינת. אם לא מסתדר באוקווד, אפשר לסדר לך גם בDMC ;)

    השבמחק