ידעתם שהגיע הסתיו?
עד השנה בכלל לא ידעתי שכמו שיש תאריך "רשמי" לתחילת הקיץ ולתחילת החורף, יש גם אחד לאביב ולסתיו. ואז הוזמנו למסיבת "סיום הקיץ" אצל אלי ושמעתי עוד כמה רחשים פה ושם, בין היתר בבלוגים שאני קוראת, שדיברו על סוף הקיץ ותחילת הסתיו לא רק ביחס לטמפרטורות המשתנות והאור המתמעט אלא גם ביחס ללוח השנה (ומיקום השמש ביחס לכדור הארץ, מסתבר). עכשיו אני גם מבינה למה בימים האחרונים האפליקציה של ערוץ מזג האוויר מספרת לי שהשמש זורחת ושוקעת באותה השעה בדיוק בבוקר ובערב, בהתאמה.
בכל אופן, הקיץ נגמר ב-21 בספטמבר ויום למחרת כבר פסענו בחדווה אל תוך זרועותיו הקרירות של הסתיו. לשמחתנו הרבה, הצינה הסתווית לא חיכתה לסימונים בלוח השנה והיא החלה זורמת לכיווננו כבר לפני כמה שבועות. לפני שבוע בערך אווררנו את שמיכת הפוך וראינו כי טוב. הבעיה הגדולה עכשיו היא היציאה ממנו בבוקר, אבל כל עונה והמאבקים הקטנים שבאים איתה.
חלק מהעצים בעיר כבר החלו להפוך עלוותם ולפני כמה ימים, כשהלכתי ברגל בדרכי הביתה מקרוגר, ראיתי שאותו עץ שהיה ראשון להאדים בשנה שעברה עומד בבערתו המוקדמת גם השנה, יחיד בכל רחוב איסט פארק והעלים שנושרים ממנו מכסים את אותו קטע מדרכה ומעידים בדממתם, שאכן, הסתיו כבר כאן. בשוק האיכרים כבר מוכרים דלעות פצפוניות לקישוט ובקרוגר יש מבצע על דלעות ענקיות לגילוף; קנה אחת וקבל את השנייה בחינם - וכל זה חודש לפני ליל כל הקדושים. אבל מה אני משחקת אותה מופתעת, כבר בשנה שעברתי למדתי כמה האמריקנים אוהבים את החגים שלהם, אבל יותר מזה, אוהבים את כל הקניות שקשורות לחגים ואם אפשר, כמה שיותר מוקדם יותר טוב.
וכך, מצאתי היום בבלוג המופלא i am baker מתכון סתווי לעוגת שוקולד ודלעת וישר ידעתי שאני חייבת לאפות אותה. אבל בגלל ששבוע הלימודים שוב מגיח מעבר לפינה וקופסת העוגיות שלנו התרוקנה לה, חשבתי שאולי עדיף לאפות מאפינס. מה רבה הייתה שמחתי שהמתכון כלל הפנייה למתכון המקורי, בו עוגת השוקולד היא בעצם... קאפקייקס.
עוד דבר שבכלל לא ידעתי עד היום ממש, הוא שיש דבר כזה canned pumpkin. אתם ידעתם?
אני מניחה שמי שאינו אמריקאי או גר בעבר בארה"ב, לא מודע לקיומו של המוצר, אבל בחיי שכן - מוכרים פה מחית דלעת בקופסת שימורים. במקור המחית מיועדת כמילוי לפאי הדלעת המסורתי של ליל כל הקדושים ואכן, ניתן למוצאה במעבר "צרכי האפייה" בסופר, ממש ליד הקלתיות המוכנות מראש. המתכון המקורי מבקש 4 ביצים, מה שעזר לי להבין שהוא מניב כמות בלילה גדולה מזו שביקשתי לעצמי - מספיק ל-24 קאפקייקס, שזה המון בשביל שני אנשים. לכן החלטתי לחלק את הכמויות לשניים. לפיכך, הייתי צריכה להשתמש רק בחצי כוס דלעת משומרת, מתוך פחית של 450 גרם. את היתר העברתי לשקית זיפלוק קטנה ושיגרתי למקפיא. עוד נחשוב מה לעשות עם זה. אם גם אתם רוצים להכין רק חצי מהכמות, דעו לכם שחצי מ-3/4 כוס חמאה הם 85 גרם חמאה. תסמכו עליי, אני אחות.
לקצף בהיר של חמאה וסוכר חום יש כזה צבע יפה. לאחרונה יצא לי לאפות יותר עם חמאה וגיליתי בעיה שנובעת מהרגל רע שלי. לעיתים רחוקות אני זוכרת להוציא את החמאה מהמקרר מבעוד מועד. לבעיה הזאת יש המון פתרונות שעוזרים לרכך את החמאה מבלי להפוך אותה נוזלית לחלוטין. הבעיה האמיתית שלי, היא שכמו שאני לא מוציאה את החמאה, כך אני גם לא זוכרת להוציא את הביצים מהמקרר ולתת להן להגיע לטמפרטורת חדר. התוצאה היא שהוספת הביצים לקרם החמאה והסוכר מקררת את החמאה, שנעלבת מאוד מכל הקור הזה שהביצים מפגינות כלפיה. בתגובה, היא הופכת גושישים-גושישים ומבאסת לי את העין (אני נוטה לחשוד שזה בעיקר עניין אסתטי, שכן הגושישים נעלמים כשהקמח מצטרף לחגיגה). הייתם מצפים שהחיכוך מההקצפה יחמם את הביצים מספיק. מה, לא?
הטועם המלכותי קיבל גרסה עירומה של הקאפקייק, עם הופעת אורח מוקדמת של רבע כוס מיץ תפוזים שעוד ישובו בהמשך הפוסט. העדשים בתמונה אינם עדשים רגילים - אלה עדשי ריסז-פיסז, עדשים עם חמאת בוטנים. שימו לב לצבעוניות הסתווית המ-א-ממת, זאת הסיבה היחידה בגינה קניתי את הנ"ל.
אבל כידוע, קאפקייקס לרוב אינם מגיעים עירומים. לרוב הם נושאים עליהם בלורית מרשימה של קצפת או קרם שמתכתב עם העוגה עצמה. לא רציתי לעטר את הקאפקייקס בפרוסטינג של ממש, מאחר והעוגות האישיות משמשות את אלון כארוחת בוקר בדרך לאוניברסיטה וגם בגלל שהעדפתי לוותר על שמנת מתוקה עתירת שומן. הכנתי אייסינג בסיסי של אבקת סוכר, הכי פשוט שיש. רבע כפית גרידת תפוז, שלוק קטן של תמצית וניל, חצי כוס אבקת סוכר ועוד כמה טיפות מים, בזהירות-בזהירות, עד שהתקבל המרקם הנכון.
השתמשתי במזלג בשביל לטפטף את האייסינג בדוגמא אקראית. דאגתי לשים בנקודה אחת על כל קאפקייק מספיק אייסינג, שישמש כדבק לעדשים. עכשיו תגידו לי אתם, אלה קאפקייקס סתוויים, או מה?
המשחק עם האייסינג וכמה פוסטים שהופיעו לאחרונה בבלוגים שאני צורכת בכבדות (אל תתעצלו, תפתחו את שני הלינקים. זה שווה כל דקה וכל הקלקה), גורמים לי להרהר ברצינות באפשרות, שאולי הגיע הזמן שאתחיל לשחק קצת עם זיגוגים וציפויים וקרמים. נראה לי שאולי הגיע הזמן לעבור לשחק בקבוצה של הגדולים, בליגה מקצועית, לאפות ולקשט עוגות שישמטו לסתות. למה לא, בעצם? ידעתי שתהיו בעדי.
מיד כשהכנסתי את הקאפקייקס לתנור שטפתי את קערת המיקסר והמשכתי הלאה להכנת העוגה הבאה - עוגת לֶקֶח (או לעקעח, אם אתם ממש רוצים יידיש) תפוזים. את המתכון לקחתי לפני כמה שבועות מאמא של אלון - זאת אחת העוגות האהובות עליי ביותר מכל מה שהיא אופה. רק כשחזרנו מהביקור בארץ, קלטתי ששכחתי לבקש ממנה שתאפה לי עוגה כזאת בזמן הביקור וזה קצת העציב אותי. הבנתי שאין ברירה, אני צריכה לקחת את העניינים לידיים, לבקש את המתכון ולאפות לעצמי. יוצא שמשבוע לשבוע נבנה כאן מוטיב חוזר של "אם אין אני לי...". בסדר.
זאת הפעם הראשונה שאני מכינה לקח בסיסי, קלאסי. הייתם מאמינים? אופה מדופלמת שכמוני... סבתא שלי מכינה לקח וניל ומחביאה באמצע העוגה, לכל רוחבה, פס מפתיע ומופלא של קינמון טחון. בהיותי בעלת הטעם הפשוט שהנני, במשך שנים זאת הייתה העוגה שהייתי מבקשת ממנה ליום הולדתי.
לתת מתכון לעוגת ספוג זה מצחיק. זה קצת כמו לתת למישהו מתכון לתה או למרק עוף. רוצה לומר, נראה לי שזה מאותם מתכונים שמסתובבים בעולם מאז ומתמיד ולכו תדעו מי היה הראשון שחשב להקציף כמה ביצים בשביל לתת לעוגה הדחוסה מרקם אוורירי קצת יותר. חשב ועשה היסטוריה.
בכל זאת, בגלל שיצא לי מוצלח ובגלל שאני עצמי הפכתי בעלים של מתכון כל-כך בסיסי וחשוב רק לפני כמה ימים, אחלוק את המתכון עמכם:
6 ביצים מופרדות
2 כוסות קמח
10 גרם (שקית אחת) אבקת אפייה (בקיבוץ עדיין קוראים לזה אפיון)
כוס סוכר
3/4 כוס מיץ תפוזים סחוט טרי
קליפה מגוררת מתפוז אחד
1/2 כוס שמן (רונית אומרת שאפשר גם רבע, פשוט ממלאים את מה שנשאר בכוס של המיץ בשמן ומסתפקים בזה)
מקציפים חלבונים עם סוכר, מוסיפים קמח ואבקת אפייה, חלמונים ואת כל היתר. אופים בתבנית קפיץ משומנת (לי הספיקה תבנית 24), בחום 180 מ"צ (350 מ"פ) במשך 45 דקות או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש עם מעט פירורים.
בזמן האפייה שוטפים כלים ואז מתאפקים חזק-חזק שהעוגה תתקרר מספיק, אבל לא מצליחים לגמרי, אז חותכים חתיכה והולכים לתת לאלון, "הנה, קח, רוצה להיזכר בטעם של בית אמא? אני מתגעגעת לבית-אמא-שלך".
בנימת לעקעח זו, אני שמחה לבשר שהקוראת הנאמנה אסתר שלחה לי מתכון לעוגת שיש-ספוג, שמתבססת על הקצפת ביצים ואולי תהיה דומה יותר לאותו טעם ומרקם שאני מנסה לשחזר כל השנים. הניסוי נדחה בשבוע בשל צורך רגשי דחוף בעוגת תפוזים, אבל הוא ינוסה בקרוב מאוד והדיווח אודותיו לא יאחר לבוא.
ולסיכום-סיכומת: אני לא זוכרת אם כבר כתבתי כאן, אז הרי חדשות הבריאות העדכניות ביותר: ה-MRI היה תקין בכל הנוגע לטחול, לבלב, כבד ודרכי מרה. התבקשתי לקבוע תור לרופא המשפחה שלי, ביום שישי האחרון עשו לי בדיקות דם חוזרות כדי לראות אם תפקודי הכבד חזרו לנורמה ואני מקווה לשמוע עוד חדשות טובות בשבוע הקרוב, לגביי זה.
בינתיים, יש קצת תחושה שבשבוע האחרון נחצה איזה קו מבחינת הסטרואידים, בעיקר עם כניסתה לתוקף של תופעת לוואי שחששנו ממנה - תנודות רגשיות. אני חוטפת כאפות על ימין ועל שמאל (סליחה על הסלנג, אבל זה באמת מרגיש ככה) ואלון המסכן נאלץ להחזיק את הראש מעל הגלים המתגבהים של התגובות הרגשיות שלי, שהולכות ונהיות יותר חסרות פרופרוציה לאירועים האובייקטיביים ככל שהזמן עובר. יחד אנחנו מנסים להיות מודעים, אבל בסופו של יום כולנו אנושיים ולפעמים זה חומק ואז - לכו תתקנו ביומיים מה שהתקלקל בשלוש דקות. כל זה די מעייף ואני מקווה שכדרכן של תרופות אולי תופעת הלוואי הזו תחלוף כמו שהיא באה ותפנה את מקומה למשהו אחר, שאולי יהיה לא נעים פיזית, אבל לא יגרום לי להרגיש כאילו אני משתגעת. ואני עוד התלוננתי שמשעמם לי, אה?
שבוע טוב וסתיו שמח!
עד השנה בכלל לא ידעתי שכמו שיש תאריך "רשמי" לתחילת הקיץ ולתחילת החורף, יש גם אחד לאביב ולסתיו. ואז הוזמנו למסיבת "סיום הקיץ" אצל אלי ושמעתי עוד כמה רחשים פה ושם, בין היתר בבלוגים שאני קוראת, שדיברו על סוף הקיץ ותחילת הסתיו לא רק ביחס לטמפרטורות המשתנות והאור המתמעט אלא גם ביחס ללוח השנה (ומיקום השמש ביחס לכדור הארץ, מסתבר). עכשיו אני גם מבינה למה בימים האחרונים האפליקציה של ערוץ מזג האוויר מספרת לי שהשמש זורחת ושוקעת באותה השעה בדיוק בבוקר ובערב, בהתאמה.
בכל אופן, הקיץ נגמר ב-21 בספטמבר ויום למחרת כבר פסענו בחדווה אל תוך זרועותיו הקרירות של הסתיו. לשמחתנו הרבה, הצינה הסתווית לא חיכתה לסימונים בלוח השנה והיא החלה זורמת לכיווננו כבר לפני כמה שבועות. לפני שבוע בערך אווררנו את שמיכת הפוך וראינו כי טוב. הבעיה הגדולה עכשיו היא היציאה ממנו בבוקר, אבל כל עונה והמאבקים הקטנים שבאים איתה.
חלק מהעצים בעיר כבר החלו להפוך עלוותם ולפני כמה ימים, כשהלכתי ברגל בדרכי הביתה מקרוגר, ראיתי שאותו עץ שהיה ראשון להאדים בשנה שעברה עומד בבערתו המוקדמת גם השנה, יחיד בכל רחוב איסט פארק והעלים שנושרים ממנו מכסים את אותו קטע מדרכה ומעידים בדממתם, שאכן, הסתיו כבר כאן. בשוק האיכרים כבר מוכרים דלעות פצפוניות לקישוט ובקרוגר יש מבצע על דלעות ענקיות לגילוף; קנה אחת וקבל את השנייה בחינם - וכל זה חודש לפני ליל כל הקדושים. אבל מה אני משחקת אותה מופתעת, כבר בשנה שעברתי למדתי כמה האמריקנים אוהבים את החגים שלהם, אבל יותר מזה, אוהבים את כל הקניות שקשורות לחגים ואם אפשר, כמה שיותר מוקדם יותר טוב.
וכך, מצאתי היום בבלוג המופלא i am baker מתכון סתווי לעוגת שוקולד ודלעת וישר ידעתי שאני חייבת לאפות אותה. אבל בגלל ששבוע הלימודים שוב מגיח מעבר לפינה וקופסת העוגיות שלנו התרוקנה לה, חשבתי שאולי עדיף לאפות מאפינס. מה רבה הייתה שמחתי שהמתכון כלל הפנייה למתכון המקורי, בו עוגת השוקולד היא בעצם... קאפקייקס.
עוד דבר שבכלל לא ידעתי עד היום ממש, הוא שיש דבר כזה canned pumpkin. אתם ידעתם?
 |
| מסתבר שליבי'ז הוא מותג נחשב |
לקצף בהיר של חמאה וסוכר חום יש כזה צבע יפה. לאחרונה יצא לי לאפות יותר עם חמאה וגיליתי בעיה שנובעת מהרגל רע שלי. לעיתים רחוקות אני זוכרת להוציא את החמאה מהמקרר מבעוד מועד. לבעיה הזאת יש המון פתרונות שעוזרים לרכך את החמאה מבלי להפוך אותה נוזלית לחלוטין. הבעיה האמיתית שלי, היא שכמו שאני לא מוציאה את החמאה, כך אני גם לא זוכרת להוציא את הביצים מהמקרר ולתת להן להגיע לטמפרטורת חדר. התוצאה היא שהוספת הביצים לקרם החמאה והסוכר מקררת את החמאה, שנעלבת מאוד מכל הקור הזה שהביצים מפגינות כלפיה. בתגובה, היא הופכת גושישים-גושישים ומבאסת לי את העין (אני נוטה לחשוד שזה בעיקר עניין אסתטי, שכן הגושישים נעלמים כשהקמח מצטרף לחגיגה). הייתם מצפים שהחיכוך מההקצפה יחמם את הביצים מספיק. מה, לא?
הטועם המלכותי קיבל גרסה עירומה של הקאפקייק, עם הופעת אורח מוקדמת של רבע כוס מיץ תפוזים שעוד ישובו בהמשך הפוסט. העדשים בתמונה אינם עדשים רגילים - אלה עדשי ריסז-פיסז, עדשים עם חמאת בוטנים. שימו לב לצבעוניות הסתווית המ-א-ממת, זאת הסיבה היחידה בגינה קניתי את הנ"ל.
אבל כידוע, קאפקייקס לרוב אינם מגיעים עירומים. לרוב הם נושאים עליהם בלורית מרשימה של קצפת או קרם שמתכתב עם העוגה עצמה. לא רציתי לעטר את הקאפקייקס בפרוסטינג של ממש, מאחר והעוגות האישיות משמשות את אלון כארוחת בוקר בדרך לאוניברסיטה וגם בגלל שהעדפתי לוותר על שמנת מתוקה עתירת שומן. הכנתי אייסינג בסיסי של אבקת סוכר, הכי פשוט שיש. רבע כפית גרידת תפוז, שלוק קטן של תמצית וניל, חצי כוס אבקת סוכר ועוד כמה טיפות מים, בזהירות-בזהירות, עד שהתקבל המרקם הנכון.
השתמשתי במזלג בשביל לטפטף את האייסינג בדוגמא אקראית. דאגתי לשים בנקודה אחת על כל קאפקייק מספיק אייסינג, שישמש כדבק לעדשים. עכשיו תגידו לי אתם, אלה קאפקייקס סתוויים, או מה?
המשחק עם האייסינג וכמה פוסטים שהופיעו לאחרונה בבלוגים שאני צורכת בכבדות (אל תתעצלו, תפתחו את שני הלינקים. זה שווה כל דקה וכל הקלקה), גורמים לי להרהר ברצינות באפשרות, שאולי הגיע הזמן שאתחיל לשחק קצת עם זיגוגים וציפויים וקרמים. נראה לי שאולי הגיע הזמן לעבור לשחק בקבוצה של הגדולים, בליגה מקצועית, לאפות ולקשט עוגות שישמטו לסתות. למה לא, בעצם? ידעתי שתהיו בעדי.
מיד כשהכנסתי את הקאפקייקס לתנור שטפתי את קערת המיקסר והמשכתי הלאה להכנת העוגה הבאה - עוגת לֶקֶח (או לעקעח, אם אתם ממש רוצים יידיש) תפוזים. את המתכון לקחתי לפני כמה שבועות מאמא של אלון - זאת אחת העוגות האהובות עליי ביותר מכל מה שהיא אופה. רק כשחזרנו מהביקור בארץ, קלטתי ששכחתי לבקש ממנה שתאפה לי עוגה כזאת בזמן הביקור וזה קצת העציב אותי. הבנתי שאין ברירה, אני צריכה לקחת את העניינים לידיים, לבקש את המתכון ולאפות לעצמי. יוצא שמשבוע לשבוע נבנה כאן מוטיב חוזר של "אם אין אני לי...". בסדר.
זאת הפעם הראשונה שאני מכינה לקח בסיסי, קלאסי. הייתם מאמינים? אופה מדופלמת שכמוני... סבתא שלי מכינה לקח וניל ומחביאה באמצע העוגה, לכל רוחבה, פס מפתיע ומופלא של קינמון טחון. בהיותי בעלת הטעם הפשוט שהנני, במשך שנים זאת הייתה העוגה שהייתי מבקשת ממנה ליום הולדתי.
לתת מתכון לעוגת ספוג זה מצחיק. זה קצת כמו לתת למישהו מתכון לתה או למרק עוף. רוצה לומר, נראה לי שזה מאותם מתכונים שמסתובבים בעולם מאז ומתמיד ולכו תדעו מי היה הראשון שחשב להקציף כמה ביצים בשביל לתת לעוגה הדחוסה מרקם אוורירי קצת יותר. חשב ועשה היסטוריה.
בכל זאת, בגלל שיצא לי מוצלח ובגלל שאני עצמי הפכתי בעלים של מתכון כל-כך בסיסי וחשוב רק לפני כמה ימים, אחלוק את המתכון עמכם:
6 ביצים מופרדות
2 כוסות קמח
10 גרם (שקית אחת) אבקת אפייה (בקיבוץ עדיין קוראים לזה אפיון)
כוס סוכר
3/4 כוס מיץ תפוזים סחוט טרי
קליפה מגוררת מתפוז אחד
1/2 כוס שמן (רונית אומרת שאפשר גם רבע, פשוט ממלאים את מה שנשאר בכוס של המיץ בשמן ומסתפקים בזה)
מקציפים חלבונים עם סוכר, מוסיפים קמח ואבקת אפייה, חלמונים ואת כל היתר. אופים בתבנית קפיץ משומנת (לי הספיקה תבנית 24), בחום 180 מ"צ (350 מ"פ) במשך 45 דקות או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש עם מעט פירורים.
בזמן האפייה שוטפים כלים ואז מתאפקים חזק-חזק שהעוגה תתקרר מספיק, אבל לא מצליחים לגמרי, אז חותכים חתיכה והולכים לתת לאלון, "הנה, קח, רוצה להיזכר בטעם של בית אמא? אני מתגעגעת לבית-אמא-שלך".
 |
| תראו איך יצאו לי בדיוק הבועות. הצלחה. |
בנימת לעקעח זו, אני שמחה לבשר שהקוראת הנאמנה אסתר שלחה לי מתכון לעוגת שיש-ספוג, שמתבססת על הקצפת ביצים ואולי תהיה דומה יותר לאותו טעם ומרקם שאני מנסה לשחזר כל השנים. הניסוי נדחה בשבוע בשל צורך רגשי דחוף בעוגת תפוזים, אבל הוא ינוסה בקרוב מאוד והדיווח אודותיו לא יאחר לבוא.
ולסיכום-סיכומת: אני לא זוכרת אם כבר כתבתי כאן, אז הרי חדשות הבריאות העדכניות ביותר: ה-MRI היה תקין בכל הנוגע לטחול, לבלב, כבד ודרכי מרה. התבקשתי לקבוע תור לרופא המשפחה שלי, ביום שישי האחרון עשו לי בדיקות דם חוזרות כדי לראות אם תפקודי הכבד חזרו לנורמה ואני מקווה לשמוע עוד חדשות טובות בשבוע הקרוב, לגביי זה.
בינתיים, יש קצת תחושה שבשבוע האחרון נחצה איזה קו מבחינת הסטרואידים, בעיקר עם כניסתה לתוקף של תופעת לוואי שחששנו ממנה - תנודות רגשיות. אני חוטפת כאפות על ימין ועל שמאל (סליחה על הסלנג, אבל זה באמת מרגיש ככה) ואלון המסכן נאלץ להחזיק את הראש מעל הגלים המתגבהים של התגובות הרגשיות שלי, שהולכות ונהיות יותר חסרות פרופרוציה לאירועים האובייקטיביים ככל שהזמן עובר. יחד אנחנו מנסים להיות מודעים, אבל בסופו של יום כולנו אנושיים ולפעמים זה חומק ואז - לכו תתקנו ביומיים מה שהתקלקל בשלוש דקות. כל זה די מעייף ואני מקווה שכדרכן של תרופות אולי תופעת הלוואי הזו תחלוף כמו שהיא באה ותפנה את מקומה למשהו אחר, שאולי יהיה לא נעים פיזית, אבל לא יגרום לי להרגיש כאילו אני משתגעת. ואני עוד התלוננתי שמשעמם לי, אה?
שבוע טוב וסתיו שמח!
"סומכים עליך אחותי"[ התגובה תובן רק לקוראים קפדניים, כאלה שאינם מחמיצים מילה :-)]
השבמחק