יום שני, 24 בספטמבר 2012

לפעמים חלומות מתגשמים (ולובשים צורה של עוגת שיש)

זאת החלטה לא פשוטה, לכתוב פוסט חדש. בנוסף לעובדה הזניחה שאני רוצה לצאת לעיר כדי ללכת לדואר ועוד לקנות כמה מצרכים לארוחת שבירת הצום אליה הוזמנו ברביעי בערב, כתיבת פוסט חדש משמעותה, שאני לא יכולה לראות עכשיו פרק נוסף של סדרת הטלוויזיה המשובחה the X Factor. כן-כן, אני שומעת אתכם מגחכים מול המסך שלכם, אבל איך אמרה פעם מישהי שאני מכירה? נשים הן כמו פרחים - גם הן צריכות לפעמים קצת זבל בשביל לפרוח.

אל תנסו לבלבל אותי עם ערוץ המדע או סרטי תעודה, אני רואה אקס פקטור כי זה טוב לי לעור הפנים.

יעיד על כך אלון ששמע אותי מתגלגלת מצחוק מספר פעמים אמש, בעודי צופה בפרק האודישנים השני של העונה השנייה. זה מצחיק מכמה סיבות. האחת, יש פה באמריקה כמה אנשים משוגעים ומוזרים ויש להם את האומץ לעלות על במה מול אלפי אנשים ולעשות מעצמם צחוק (או שהם נעדרים את השכל והבושה הבסיסית, שלא לעשות את זה). התמהיל הזה, של חוסר מודעות עצמית and a very, very bad singing voice - זה יקר מפז. במיוחד אחרי שאני גרה כאן כבר תקופת מה ומכירה את האומה הזאת קצת יותר מקרוב. זה כמו לצחוק על השכנים שלך, כל אדם שמופיע על המרקע הוא איזו ורסייה קצת מוכרת של מישהו שפעם פגשת ולא הצלחת להבין איך אנשים כאלה קיימים. אז עכשיו הם גם בטלוויזיה, בפריים-טיים.

הסיבה השנייה היא שזה בידור טוב. באמת, בחיי. מי שפיתח את הקונספט של התוכנית הזאת פיצח איזו נוסחה מוצלחת שפשוט עובדת. מדי פעם יש גם זמרים טובים, שעולים לבמה ושרים טוב. אז אחלה. ובריטני ספירס. אני מאוד נהנית ממנה. היא אולי White Trash, נכון, אבל היא לגמרי משחקת אותה כשופטת בתוכנית הזאת. אז כמו שאמרתי - מצחיק ומבדר וחשוב לא פחות - זה מעביר לי את הזמן, מדד חשוב מאוד עבור מי שהייתה אמורה להתחיל לעבוד כבר לפני שבוע ובמקום זה קיבלה במתנה עוד חודש של חופשה ללא תשלום ושק של צרות בריאותיות. אתם יודעים כמה זה בזמן טלוויזיה?!

מאז שעברתי את המבחן, לפני שנסענו לישראל ואחרי שחזרנו, אני רואה המון טלוויזיה. עשיתי מרתון של האנטומיה של גריי, The Good Wife, United States of Tara, ניסיתי להתחיל לראות אי.אר מההתחלה-התחלה אבל גיליתי שהעונה הראשונה ממש לא שורדת את מבחן הזמן... אה! ראיתי גם עונה וחצי של The Big C שהחמצתי. דגמתי סדרות טובות וסדרות גרועות, חוויתי משבר גמילה אמיתי כשכל הסדרות העכשוויות הטובות יצאו לחופשה. בזמן האחרון אני ממש סופרת את הימים עד שהעונות החדשות עולות לאוויר. טלוויזיה זה אחלה Time filler. כי מה אני אמורה לעשות עם כל הזמן הזה? 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. אז בחלק מהזמן יש כביסה וקניות ובישול ואפייה. אבל אי-אפשר לעשות את אלה ללא הפסקה. והיו העניינים הבריאותיים וההתעסקות עם רכישת האוטו והרישיון המקומי... אבל גם זה נגמר. אז טלוויזיה. סדרות וסרטים.

אני ממש משתדלת להמציא לי לפחות עיסוק אחד מחוץ לבית כל יום - ללכת לקניות, לכביסה, לפגוש חברים. אחרת אני פשוט משתעממת עד עמקי נשמתי. בשבת בבוקר פגשתי חברה בשוק האיכרים, הסתובבנו שם קצת, אחר-כך הלכנו לשתות תה ב-Tea Haus ואחרי שנפרדתי ממנה נפגשתי עם חברה אחרת לצהריים. אתמול נסעתי עם אלי לקוסטקו ואחר-כך לקרוגר. אבל לא תמיד מצליח לי, מפני שלאנשים אחרים יש גם עבודה, או לימודים, או משפחה וילדים... יש גבול ליכולת שלי לברוא לעצמי תעסוקות בבית ומחוצה לו ואני הולכת ומתקרבת לעברו בצעדי ענק. שמישהו ייתן לי כבר עבודה! 

בימים בהם אני נשארת בבית, אני קוראת המון בלוגים. בשבועיים האחרונים אספתי בערך 10 בלוגים חדשים, רובם עוסקים בצילום או באוכל וחלקם, איך לא, עוסקים בשני הדברים גם יחד. החשיפה המוגברת לבלוגים שמתעסקים באוכל, בעיקר באפייה, טומנת בחובה סיכון - אני רוצה להכין הכל (גם אם אני לא מתחייבת לאכול את זה כשזה מוכן).

בשבוע שעבר מצאתי באחד הבלוגים החביבים עליי, Kitchen Heals Soul, מתכון לעוגת שיש, אחת מהעוגות האהובות עליי ביותר בעולם כולו. על אף אהבתי הגדולה לעוגות שיש, אני חייבת להודות, בצער רב, שעוד לא מצאתי את המתכון המושלם, ההוא שמצליח לשחזר בדיוק את הטעם והמרקם של עוגת השיש של שרה, אמא של אוסנת. עוגה לחה ואוורירית, עם שיוש מושלם. אני חושבת שהעוגה של שרה היא לא עוגה בחושה פשוטה, לדעתי היא מקציפה את החלבונים. בגלל זה זאת עוגת השיש הכי אלוהית בעולם כולו.

ידעתם שעוגה בחושה נקראת באנגלית Pound Cake? וידעתם שמקור השם הוא בכך שבמתכונים מקוריים, יש בעוגה פאונד אחד מכל מרכיב? פאונד אחד של קמח, ביצים, חמאה וסוכר. ויקיפדיה מספרת שבגלל ש"עוגת פאונד" גדולה מדי בשביל משפחה אחת, נהוג להשתמש בכמויות קטנות יותר. העוגה תצא טובה כל עוד נשמור על היחסים המקוריים - חלק אחד מכל מרכיב. אותי זה מגניב.

במשך שבוע שלם חיכיתי ליום בו אלך לקניות ואוכל להצטייד בכל המצרכים הדרושים ולאפות את העוגה החביבה עליי ואולי, למצוא סופסוף את מתכון חלומותיי. ביום חמישי, אחרי ה-MRI, ביקשתי מאלון שיעבור בסטארבקס ויביא לי פרס - עוגת שיש או עוגת לימון. אלה שתי העוגות של סטארבקס שאני אוהבת. אבל לא היה להם לא את זו ולא את זאת ולכן קיבלתי פרס גיבורים אחר, בדמות עוגת קינמון. הבנתי שאין ברירה - אם אני באמת רוצה עוגת שיש, אני צריכה לאפות אותה בעצמי.

אתמול זה קרה.


אחרי שאספתי בקרוגר שוקולד מריר ושמנת חמוצה, אחרי שקניתי בקוסטקו תבנית של 24 ביצים שתתמוך בגל האפייה השוטף בשצף את המטבח שלי - הייתי מוכנה להפשיל שרוולים ולגשת למשימה. כשעתיים אחרי שהתחלתי לאפות, אחרי שהקרמתי וערבבתי והמסתי וטרפתי, אחרי שאפיתי וציננתי (וגם סיפרתי את אלון בתוך כל האקשן), הגיע הזמן לטעום. חלום קטן של שבוע שלם התגשם. הייתה חסרה רק כוס חלב בצד כדי להשלים את התמונה.

לא אכתוב כאן את המתכון כולו, המעוניינים יכולים למצוא אותו בלינק לעיל. רק אוסיף כמה הערות ותובנות משלי:
1. המתכון מבקש אפייה באורך 70 דקות. בהיותי חשדנית וזהירה, כיוונתי את הטיימר של התנור ל-50 דקות, שבסופן בדקתי ומצאתי עוגה אפויה למחצה. הוספתי 20 דקות לטיימר ופניתי לעיסוקיי האחרים. בדיעבד, אולי העוגה התייבשה קצת מדי. בפעם הבאה אנסה לקצר את זמן האפייה לשעה עגולה או 65 דקות ואבדוק האם חל שיפור.
2. העוגה עשירה בחמאה וביצים ויש בה גם שמנת חמוצה, שמאזנת את המתיקות ואמורה להוסיף עוד לחות לעוגה. בפועל, מתקבלת בלילה סמיכה מאוד. אולי בפעם הבאה אנסה להחליף את השמנת החמוצה בריוויון או להוסיף לעוגה חצי כוס רסק תפוחים.
3. החלק השוקולדי של השיש נהדר, בגלל שמשתמשים בשוקולד מריר אמיתי. נראה לי שאפשר להוסיף לבלילה החומה כמה כפיות קקאו, לחיזוק הטעם והעמקת הגוון.

בפעם הבאה, ננסה, נראה ונדווח.

חדי העין וההבחנה ישימו לב שלמרות כל מה שכתבתי, לא הייתה לי בעיה לטעום שתי פרוסות מהעוגה הטרייה (נו, הייתי צריכה לוודא שהרושם מהפרוסה הראשונה היה מדויק!). וגם לאכול עוד פרוסה לארוחת בוקר היום.



נראה לי שהחגיגה תיפסק כאן, כי הבטן שלי כבר טרחה להעביר לי מסר צלול וברור: יותר מדי חמאה! אלון יהנה ממה שנשאר. אם אתם בסביבה אתם מוזמנים לבוא לטעום פרוסה. מבטיחה שיהיה גם חלב לדורשים.

למרות שלפעמים אני חולמת על מישהו שיאפה לי עוגה, או עוגיות, או מאפינס. או יבשל לי מרק או ארוחה טעימה... זה כיף גדול שיש לי את היכולת (ואולי, הכשרון?) לתת לעצמי מתנות קטנות כאלה, להגשים לעצמי חשקים וכמיהות. אם אין אני לי, מי לי.

כמה עדכונים קצרים לפני שאני עוזבת אתכם והולכת לדואר ולחנות התבלינים, לקנות מקל וניל ושורש ג'ינג'ר טרי לאגסים ביין של גל:
- בית החולים בו הייתי אמורה להתחיל לעבוד לפני שבוע, כנראה סיים את בדיקת הרקע שעיכבה את תחילת העסקתי. לפיכך, כנראה אתחיל לעבוד ב-15 באוקטובר, אמן כן יהי רצון, טפוטפוטפו בליענהרע, חמסה-חמסה-שום-בצל.
- לכל הדורשים בשלומי, בשבוע האחרון אני מרגישה טוב יותר. נראה שהבטן שלי שמחה שהתחלתי לקחת סטרואידים, אבל גם שאני מקפידה על תזונה בסיסית מאוד. עוד לא חזר לי החשק לפרק המבורגר וזה עדיין קצת מוזר לי, אבל אני מסתדרת יופי עם רסק תפוחי-עץ ועוף מכובס ועל כך הבטן שלי מודה. עברתי ביום חמישי MRCP כמתוכנן, MRI שמתמקד בכבד, לבלב ודרכי מרה. ההפתעה המשמחת הייתה שלא הייתי צריכה לשתות שום חומר ניגוד. קיבלתי חומר ניגוד דרך הוריד, שעשה לי תגובה אלרגית קלה (בחמישי בערב הייתי סמוקה ורותחת למגע, אבל לא היה לי חום ולא גרד או בעיות נשימה). מאחר והחשש העיקרי שלי היה מפני השתייה של חומר הניגוד המגעיל, ברגע שזה ירד מהפרק הוקל לי. אני ממתינה לתוצאות והנחיות מהרופאה שלי ואדאג לעדכן בחדשות, בתקווה תהיינה אלה חדשות טובות. תודה לכל מי שחשב עליי, שאל לשלומי והתפלל בשבילי. You're the best!

אם כך, בין מצבי התעסוקתי למצבי הבריאותי, לאחרונה נולדה בי תחושה, שכל מה שיכול להשתבש, אכן משתבש. באחד הימים כתבתי לאלון הודעה: Looks like someone just used up all of their good karma points... הבשורות הטובות שקיבלתי הבוקר לגביי העבודה שיפרו את מצב רוחי והשיבו לי קצת אמונה ואופטימיות. אולי המזל שלי מתחיל להתהפך. אמן!

ועוד הודעה מנהלתית לסיום: לפני זמן מה כתבתי כאן על כוונתי לפתוח בפרוייקט "עוגייה אחת בשבוע", במסגרתו אופה את כל המתכונים, אחד-אחד, מתוך ספר העוגיות שקנה לי אחי הגדול ליום הולדתי לפני... אממ, זמן מה. אחרי הפסקה ארוכה בפרויקט ואחרי שבפעמים הבודדות שאפיתי מתוך הספר לא מאוד נהניתי, החלטתי לזנוח את הפרויקט. כן, אני יודעת, יש לי בעיות מחויבות. Tell me something I don't know. אני פשוט לא אוהבת כשמשהו שאמור להיות מהנה הופך לעול, לחובה. אני עוד אמשיך לנסות מתכונים חדשים מתוך הספר, אבל בצורה פחות מובנית. מקווה שתסלחו לי.

שיהיה לכולנו שבוע של בשורות טובות וצום קל!

9 תגובות:

  1. תנסי את דאונטון אבי גאוני יש שתי עונות אבל לא הרבה פרקים והעונה השלישית התחילה שבוע שעבר

    השבמחק
    תשובות
    1. אוי, נכון!
      כבר המליצו לי על הסדרה כמה פעמים בעבר וכל פעם שכחתי לחפש באתרי צפייה ישירה.

      תודה על ההמלצה :)

      מחק
  2. הגיע הזמן לצאת מהצללים אחרי שאני קוראת אותך כבר זמן מה (לא זוכרת איך הגעתי לבלוג במקור), כי בהצטלבות מקרים קוסמית החלטתי לאפות היום עוגת שיש (ולא, לא רק לך יוצאות כאן, באמריקה, עוגות דחוסות מדי. אני חוששת שזה הקמח המקומי), וגיליתי את הפוסט האחרון שלך. זו מקריות רבה מדי שלא מאפשרת רק קריאה פאסיבית. אז תודה על הבלוג ועל ההנאה שבקריאה, והרבה הרבה בריאות.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על הפרגון ועל שויתרת על מעטה האלמוניות עבורי :)

      אז גם את בארה"ב? ברוכה הנמצאה.

      תודה :)

      מחק
    2. יומיים אחרי שהעוגה נפאתה, חשוב לי להגיד שהיא ממש השתבחה עם הזמן.

      לגביי הבעיה שתיארת של עוגות דחוסות מדי, האמת ששמעתי על זה מחברות ישראליות אחרות שגרות כאן, אני עצמי לא סבלתי ממנה מדי. אני מוצאת שהקמח המקומי עובד טוב יותר בעוגות מבוססות חמאה ולא שמן. עוד דבר שנראה לי שעובד, הוא לאפות לפי מתכון אמריקני ולא מתכון ישראלי, שנכתב לקמח המקומי. וגם להקפיד על קמח עדין, עם אחוז גלוטן נמוך, כזה שמתאים יותר לעוגות :)

      מחק
    3. תודה תודה, בינתיים אפיתי את המתכון של הילה מ"ביסים" והוא יצא רך מדי. כך שלכי תבני מדינה (או תאפי עוגת שיש)... בפעם הבאה אנסה מתכון אמריקאי.

      ואני אכן כאן, רק בצד אחר של היבשת.

      מחק
  3. אני מכירה עוד שתי עוגות שיש. של אמא שלי שמוצאה ברומניה והאחרת של חמותי שמוצאה בפולין.
    אחת באמת נראית ממש "משויישת". "חוטים" חומים דקיקים על הרקע הלבן, כי האופה אותה, נהגה לערבב את עיסות שני הצבעים בתנועות קיפול בתוך התבנית. האחרת, בה מופרדים ה"לבן" וה"חום", ואם איני טועה לחום נהגו להוסף קוקוס( מיותר). אבל השיא היתה העוגה המכונה בשם הפרדוקסלי "עוגת שחור לבן הכל שחור", שהיא במתכון של השיש אבל כולה קקאואית!

    השבמחק
    תשובות
    1. ואיזו מן השתיים חביבה עלייך יותר?

      חשבתי אתמול על האפשרות, להכין "שחור לבן הכל שחור". כי בשורה התחתונה, זאת עוגה טובה מאוד, אז למה לא להשתמש בה כמתכון בסיסי לכל עוגת וניל או שוקולד שרוצים להכין?

      מחק
  4. לא נעים לי להגיד, אבל לא אוהבת אף אחת מהן. אם בכלל בחושה, מעדיפה את הבחושה עם קוביות התפוחים, שמתכון שלה היה ע"ג דף עבודה משיעור אנגלית של אחד הילדים במשפחה.
    :)

    השבמחק