יום שבת, 1 בספטמבר 2012

לונדון 2012: שלושת הימים האחרונים

אז רצינו לנוח קצת ביום השלישי וגם ביום הרביעי של הטיול שלנו ולא הצליח לנו. בלי להתכוון גם בימים הללו גמענו מרחקים ארוכים דרך הרגליים וכשהגיע יום שישי, הרגשנו שאנחנו ממש צריכים לנוח, הפעם לא בצחוק ולא בכאילו.

הדבר הראשון שעשינו ביום שישי היה להתעורר בבוקר בלי שעון מעורר. פשוט קמנו והתחלנו את היום לאט-לאט. אלון ואני שנינו טיפוסים שמתניעים לאט בבוקר ומהי חופשה אם לא הרשות המוחלטת, האולטימטיבית, לתת לשעון הביולוגי להכתיב את הקצב ולהתמסר מחדש להרגלים הנוחים לנו. התעוררנו מאוחר ופתחנו את המחשבים שלנו, אלון על הלפטופ שלו ואני על לפטופ האורחים של אורי. נמרחנו. בשלב מסוים היינו כבר קצת רעבים אז הכנתי לנו חביתות עם טוסטים ופסטרמה ואפילו חתכתי קצת מלפפון בצד.

אחרי בוקר ארוך ומרוח במיוחד, הרהרנו בכל זאת באפשרות לעשות מסלול מתוך ספרו של דני קרמן, אולי טיול בשכונת צ'לסי או הליכה באזור הסיטי, אבל כל דיון בנושא התנהל במעגלים שהחזירו אותנו בכל פעם לנקודת ההתחלה - אנחנו עייפים, אין לנו כוח, אנחנו רוצים לנוח, תנו לנו רק לשבת. לפיכך, בסופו של דבר החלטנו לנסוע לפארק בטרסי (Baterrsea), הגובל בצ'לסי. חיברנו מסלול של שני אוטובוסים ונסענו לפארק.

כשהגענו היינו כבר רעבים וצמאים, אבל האפשרות בתוך הפארק עצמו מוגבלות ובשל גודלו, היציאה ממנו כדי לחפש לנו פאב או בית קפה נחמד הייתה דורשת הליכה ארוכה. מצאנו במרכז הפארק קיוסק קטן, מן עגלת קפה. קנינו כריך אחד, שקית צ'יפס, בקבוק מיץ תפוזים לאלון וכוס קפה עבורי. שמחנו לגלות שיש להם חלב סויה, אפילו. פרשנו על הדשא את שמיכת הפיקה המתפוררת-למחצה שהתעקשתי לקחת מהארץ במיוחד למטרה הזאת וגילינו עליה 8 כתמים סימטריים של מיץ-פטל, מהפירות שקצת נמחצו בתיק בטיול של היום הקודם.

התיישבנו על השמיכה ובמשך שעה וחצי כל מה שעשינו היה לשכב על הגב ולקרוא (אלון), לבהות בשמיים הכחולים ובעננים, להתמסר לרוח הקלה והחמימה שנשבה, להקשיב לזמזום המתמשך של שיחות בשפה זרה ולצחוק המתגלגל של ילדים בחופשת הקיץ המשתכשכים במזרקות הסמוכות ולהציק לאלון (אני, אבל רק בחיבה ורק עד הנקודה שממש נמאס לו ממני). היה נהדר.


מפארק בטרסי תפסנו עוד אוטובוס לתחנת הטיוב הקרובה ומשם נסענו בתחתית לסוהו, לצפות עם אורי בהצגת תיאטרון, Philadelphia Here I Come, אליה הוא הזמין כרטיסים. אחרי ההצגה הזמנתי את אורי לגלידה וסיימנו את היום הנינוח הזה עם טעם מתוק בפה.

. . .

גם את יום שבת לקחנו באיזי.

חודשים ארוכים לפני הביקור שלנו, לפני שאפילו ידעתי שאנחנו מתכננים לעבור דרך לונדון בדרכנו חזרה, ידעתי שכשנבקר בעיר, נלך ל-Borough Marketבביקורנו הקודם בלונדון הגענו אל השוק הזה במקרה, באמצע השבוע, זמן בו רוב הדוכנים סגורים והתנועה בשוק דלילה מאוד. אותו יום הוקדש לטיול בגדה הדרומית של התמזה וכשהגענו לשוק וראיתי שרובו סגור, נדרתי שבפעם הבאה בלונדון לא אשכח ואגיע לשוק באחד הימים בו הוא פתוח ופעיל. מאז חלפו להן שנתיים ויצא לי לקרוא על השוק בשניים מהבלוגים הישראלים אליהם אני מנויה שעוסקים באוכל, פשוט מבשלת ושפונדרה, פוסטים שחיזקו אף יותר את החלטתי לבקר בו.

נסענו לשוק באוטובוס שעובר ממש ליד הבית של אורי ושוב נדהמנו לראות עד כמה המרחקים נראים לפעמים קצרים יותר כשעוברים אותם על פני האדמה. הפעם מצאנו ממש באותו מקום שוק אחר לגמרי, עמוס, צפוף והומה, עם שפע של דוכנים פתוחים ועמוסים כל טוב. היו לי שתי מטרות קולינריות עיקריות בביקור הזה, לאכול נקניקייה טובה בלחמנייה טובה וכמובן - פיש & צ'יפס. השוק הוא מקום מעולה להשיג בדיוק את שני אלה, אבל מה לעשות שהקיבולת שלי מוגבלת. בחרתי בנקניקייה והשארתי את הפיש & צ'יפס לפעם אחרת. אלון קנה לו המבורגר והלכנו לשבת על שפת המדרכה ברחוב החוצה את השוק ולאכול.



אחרי שאכלנו, נהנינו ושבענו, קמנו וחזרנו לסיבוב נוסף בשוק, הפעם על מנת למצוא לנו מצרכים לפיקניק. קנינו חצי כיכר לחם לבן בסגנון צרפתי, קופסת זיתים קטנה ובה תערובת של זיתים ירוקים וסגולים מתובלים, אשכול עגבניות שרי ושלושה סוגי גבינות קשות וחצי-קשות תוצרת אנגליה. יצאנו מהשוק עם שללנו הנאה וחצינו את גשר ווטרלו ברגל. הגענו לרחוב Strand ותפסנו אוטובוס שלקח אותנו עד כיכר טרפלגר, משם צעדנו לפארק St. James. בחרנו לנו פיסת דשא מוצלת בפארק ופרשנו את השמיכה הצהובה שלנו יום שני ברציפות.


נשכבנו וקראנו, חלמנו, קצת דיברנו וכשארוחת הצהריים התקדמה ופינתה קצת מקום בקיבה, בצענו את הלחם בידיים, חיברנו לכל חתיכה קצת גבינה וטרפנו בהנאה. העגבניות תפקדו כמנקה-חך נהדר.


היה חם מאוד ביום שבת וההליכה בשוק והצעידה בשמש עד הפארק עייפו אותי מאוד. בשלב כלשהו נרדמתי ונמנמתי כמעט חצי שעה. מעולה.

. . .

יום ראשון היה יומנו האחרון בלונדון וגם במהלכו מזג האוויר היה חם מהרגיל. באדיבותו של אורי, היו לנו תוכניות מעולות לבילוי מושלם במזגן - Afternoon Tea וסרט ב-Soho Hotel. הטיול הזה היה באופן כללי הזדמנות להשלים חסרים מהטיולים הקודמים בלונדון והפעם רציתי גם ללכת לשעת תה "כמו שצריך", שכן מעולם לא הזדמן לי לקחת חלק בטקס האנגלי המצוין הזה לפני כן. בלי לדעת דבר על כוונותיי, אורי יזם את הבילוי הזה וזה יצא פשוט מושלם.

דווקא כשרצינו לצאת מהבית התחיל לרדת גשם זלעפות. אורי הציע שנזמין מונית, אך אויה! אולי בגלל השעה ואולי בגלל שהיה זה יום ראשון - לא הייתה אף מונית פנויה באזור. אחרי חצי שעה בערך הגשם נרגע והחלטנו בכל-זאת לתפוס את התחתית. הגענו לסוהו, שנראתה כמו על כוכב אחר - שטופת שמש וחמימה. נכנסנו למלון, שמבחוץ נראה בינוני ואפור אך מבפנים התגלה כמלון בוטיק מפונפן שמשלב קלאסי עם עדכני בצורה מוצלחת ורבת-טעם. מארחת אדיבה הובילה אותנו לספרייה שם ישבנו וקיבלנו את התה המסורתי שלנו, אבל עם טוויסט. כל אחד מאיתנו קיבל קנקן תה לפי בחירתו. על כלי החרסינה העדינים הייתה דוגמא של תותי-שדה. כמה מקסים!


אחרי המתנה קצרה קיבלנו את מגש שלוש הקומות הקלאסי, עם כריכים מלוחים בצידה האחד של קומה התחתונה וסקונס טריים בצידה השני, קינוחים מתוקים בקומה האמצעית ושתי קעריות קטנות מלאות Clotted cream ועוד קערית קטנה עם ריבה ואחת עם תותים טריים בקומה העליונה. שנאמר - I must have died and gone to haven. וואווא-ווי-ווה!


אולי זהו זמן מתאים לצאת בוידוי שיפיל את כולם מהכיסאות - אני לא מתה על מתוק. אני אוהבת גלידה ולפעמים יש לי חשק לשוקולד, אבל ברוב המקרים אם תתנו לי לבחור, אעדיף תפוצ'יפס ואם ממש תדחקו אותי לפינה, אשאל אם יש פירות טריים. כשאני חושבת על זה, יכול להיות שמקורה של ההעדפה הזאת בכך שסבלתי מבחילות לא מעט במהלך חיי, בגלל הקרוהן. מלוח עוזר להרגיע בחילה ולפעמים אף מרפא אותה כליל בעוד שמתוק עלול להחמיר אותה. בכל אופן, התענגתי על הכריכים - אחד עם צ'דר ופלפלים קלויים, שני עם עוף, בזיליקום וצ'אטני מנגו, שלישי עם סלמון מעושן (שהיה המוצלח ביותר לטעמי ולשמחתי זכיתי בחצי נוסף ממנו, מפני שאלון לא אוהב דגים) וגם שרימפס קוקטייל שהוגש על עלה חסה והיה נהדר. משכתי כל ביס, לעסתי לאט, שתיתי את התה שלי בין לבין - ההנאה שלי לא ידעה גבול.

אחרי המלוחים עברתי לסקונס, כל אחד קיבל שניים, אחד רגיל ואחד עם צימוקים. כאן כבר התקשיתי. הצלחתי להתגבר רק על אחד מתוך השניים (ההוא עם הצימוקים) ואת השני הפקדתי בידיו הנאמנות של אורי. על הקינוחים כבר כמעט לא היה מה לדבר. לקחתי ביס קטן מכל אחד, רק כדי שאדע מה אני מפסידה. הצלחתי להעליב בסירובי העיקש טורט לימון לח, אוורירי ומוצלח מאוד שאילו רק היה לי מקום הייתי זוללת בחדווה, פנקוטה תפוז שלא הספיקה להתייצב לגמרי לפני שהוגשה לנו, מה שממש לא גרע מקסמה המיוחד, עוגת גבינה-אוריאו שהייתה הכי פחות חביבה עליי (באופן כללי, אני לא מתה על השילוב גבינה-שוקולד) והקינוח המנצח - טארטלט תותים בסגנון Eton mess.

בשלב הזה נשענו כולנו אחורה בכורסאותינו הכבדות ונאנחנו עמוקות. אחרי שהצלחנו לחזור לנשימות קצת פחות שטחיות הלכנו אחד-אחד לשירותים, כדי שלא יהיה לנו פיפי באמצע הסרט. הו, הסרט! לא תיכננתי לראות את "גברים בשחור 3", אבל כשאורי הציע ואמר שזה מגיע יחד עם בילוי מגניב, אמרתי - בעצם, למה לא. ראיתי את שני הסרטים הקודמים והם היו די מבדרים. הסרט היה מעולה. כיף טהור, בידור קליל וחביב. מותח, מפתיע, מקפיץ ומצחיק, שהצליח להימנע מרוב הבורות אליהם סרטי-המשך רבים נופלים. זאת הייתה הפעם הראשונה שאני רואה סרט בתלת-מימד וכשיצאנו מהקולנוע היו לי קצת בחילה וסחרחורת, כמו שמרגישים אחרי שיורדים מרכבת-הרים בלונה-פארק. קניתי לאורי לימונדה ואני שתיתי ג'ינג'ר-אייל שעזר לבחילה לעבור לאט-לאט.

חזרנו הביתה אחר-הצהריים ואחרי מנוחה קצרה יצאנו לסיבוב פרידה בעיר, המסלול האחרון מספרו של דני קרמן - טיול לילי באזור הנהר והגשרים. התחלנו בגשר ווטרלו, קצת לפני השקיעה.


חצינו את הנהר והלכנו קצת בשולי הסיטי, שם עברנו ליד ה-Royal Courts of Justice.


משם המשכנו והגענו שוב לרחובות ואזורים בהם כבר טיילנו. היה מעניין לראות הכל בחושך, מואר באורות יפים. עברנו ליד צ'יינה-טאון.


וליד ה-National Gallery.


בשלב כלשהו נהיינו קצת רעבים, על אף השחיתות שעברה עלינו בצהריים. נכנסנו לסניף Pret הקרוב וקנינו סנדוויץ' פרידה, אותו אכלנו בישיבה בכיכר טרפלגר. המשכנו והלכנו עד גני ויקטוריה-אמבנקמנט שם התחברנו לנהר ולבסוף חצינו אל הגדה הדרומית מעל גשר ווסטמינסטר.


הלכנו על הגדה הדרומית לאורך הנהר עד שהגענו בחזרה לגשר ווטרלו, משם תפסנו אוטובוס בחזרה הביתה.

שארית הערב הוקדשה לאריזה ובילוי זמן איכות מרוכז עם אורי, מהסוג שנוצר תמיד רגע לפני שנפרדים, רגע לפני ששוב לא נתראה כמה חודשים טובים. זה היה ערב נפלא שחתם ביקור נפלא. אורי היה המארח הכי מפנק ומפרגן, כמו תמיד. איזה כיף שיש לי אח כזה משובח שבנוסף להכל - גר בלונדון!

ביום שני בבוקר נסענו להית'רו ונפרדנו מהעיר עם ההבטחה הקבועה לשוב בקרוב. אמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה