המסע להסמכה אמריקנית בסיעוד: פרק א'

כשרק התבשרנו שאלון התקבל לאוניברסיטת מישיגן, נותר לי עוד סמסטר שלם להשלמת התואר. ובכל זאת, התחלתי לחפש מידע על תהליך ההסמכה אותו אצטרך לעבור כשאגיע לארה"ב, אחרי שאקבל את ההסמכה הישראלית. בשיטוטי הרבים ברחבי הרשת ליקטתי פיסות מידע וניסיתי להרכיב מהן תמונת מציאות קוהרנטית. די מהר הבנתי שאין מקום אחד בו אמצא את כל המידע שאני מחפשת, מא' ועד ת'. בודאי לא בעברית. לפיכך, החלטתי ליצור סדרת פוסטים, בהם אסביר על התהליך המאפשר לאחיות שהוסמכו בישראל לעסוק במקצוע בארה"ב.

בכל פעם שתהיה התקדמות כלשהי בתהליך, אשתדל לפרסם פוסט חדש שמסכם את ההתפתחויות האחרונות. חשוב לי להדגיש שהדברים מתייחסים לניסיוני האישי בלבד. אם מישהו יוכל ללמוד מהם ולהיעזר בהם אני אשמח בכך מאוד, אבל בודאי שאין בכוונתי להציע ייעוץ פרטני, מותאם אישית.

כמו כן, חשוב להכיר בכך שהמקרה שלי הוא מיוחד. לא מדובר בהגירה למטרות עבודה עם הגשת בקשה לגרין קארד. במקרה הפרטי שלי הנסיבות מאוד ספציפיות - בעלי התקבל ללימודים במישיגן, אני בדיוק סיימתי לימודים לתואר עם תעודה וברצוני לעסוק במקצוע שרכשתי. לפיכך, הפוסטים בנושא התהליך גם לא יעסקו בסוגיות של הגירה.

אחרי הגילוי הנאות הזה, אני מקווה בכל זאת שעריכת התכנים והצגתם באופן מסודר תציע תשובות לשאלות שהטרידו אותי עוד לפני תחילת התהליך ובמהלכו. אני מקווה להצליח לשפוך אור על התהליך ועל כל שלביו, למעני ולמען אחרים.

קהל קוראיי שאינו נמנה על עמיתי למקצוע, שימו לב!

סביר להניח כי הפוסטים בסדרה זו לא יעניינו אתכם. הם מאוד טכניים ועמוסים במידע. אתם יכולים לנצל את הפוסטים האלה כדי להבין איפה אני עומדת בתהליך להשגת אישור לעסוק בסיעוד בארה"ב, אבל אני אבין מאוד אם תבחרו לדלג הלאה לפוסטים המעניינים יותר :)

שנתחיל?

עובדה: לא ניתן להתחיל בהסמכה האמריקנית מבלי שהפונה יהיה מוסמך לעסוק בסיעוד בישראל. דרוש מספר רישום פעיל במשרד הבריאות הישראלי. זאת הסיבה שאני נדרשתי להמתין שלושה חודשים עד שמשרד הבריאות הואיל בטובו להנפיק לי ולכל מי שנבחן יחד איתי באותו מועד תעודת רישום רשמית.

אם אין לכם רישיון כרגע, תחסכו לעצמכם את הזמן ואת כאב הראש ותחזרו לחפור ברזיו של התהליך רק כשאתם באמת יכולים להתחיל בו.

בהנחה שהפונה יודע לאן הוא עומד לעבור בארה"ב/כבר נמצא בארה"ב במדינה מסוימת בה הוא צפוי לגור ולעבוד, השלב הראשון בתהליך ההסמכה האמריקני (מעתה אתייחס אליו כ"תהליך" לשם הנוחות) הוא פנייה למינהל הסיעוד של המדינה הרלוונטית על מנת לברר את הדרישות שלהם להסמכה עבור אחים ואחיות שרכשו את השכלתם מחוץ לארה"ב.

אם הפונה כבר נמצא בארה"ב בשלב הבירורים המוקדמים, הכל פשוט הרבה יותר - מוצאים את פרטי הקשר של מינהל הסיעוד הרלוונטי באינטרנט, מרימים טלפון ואחרי זמן המתנה ממוצע מקבלים מענה אנושי עם תשובות לכל השאלות.

בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות בארה"ב מאמצות את תהליך אישור ההשכלה שמציע גוף בשם CGFNS, או בשמו המלא, the Commission on Graduates for Foreign Nursing Schools. גוף זה אחראי על האישור של ההשכלה האקדמית והתעודה המקצועית שנרכשו בישראל. אם מינהל הסיעוד המקומי אכן דורש שהפונה ישלים את תהליך האישור של CGFNS, יש לרכוש את השירות המתאים מתוך מגוון השירותים שהם מציעים. במקרה הזה, התקשרתי אל CGFNS וביקשתי לדעת איזה שירות אני אמורה לקנות מהם, בתור מועמדת המעוניינת לעבוד במישיגן בסופו של התהליך.

אחרי שגוף זה מאשר שאכן הפונה למד במוסד מוכר ותוכנית הלימודים המלאה של התואר שעשה תואמת לסטנדרט האמריקני וכן כי הפונה מורשה לעסוק בסיעוד בארץ המוצא, קרי ישראל, מדווח CGFNS על ממצאיו למינהל הסיעוד שהפונה בחר בתור הנמען והפונה מקבל אישור לגשת לבחינת ההסמכה האמריקנית המקצועית, ה-NCLEX (מבטאים את זה כאן אן-קלקס. מצחיקים).

ה-CGFNS הוא גוף בלתי תלוי שלמעשה מציע את שירותיו לפונים אשר רכשו את השכלתם במוסדות זרים והמעוניינים לעסוק בסיעוד בארה"ב. גוף זה מקשר בין הפונים מרחבי העולם ובין מינהל הסיעוד האמריקני. חשוב לדעת כי לכל מדינה מינהל סיעוד משלה ולכל מינהל דרישות שונות.

בניו-יורק, יש תהליך מקוצר שכולל רק וריאציה על ה-CGFNS (מאחר ואני לא עוברת את התהליך בנ"י לא למדתי אותו לעומק). ישנן אחיות ישראליות שבוחרות לעבור את התהליך כולו בנ"י עד קבלת ההסמכה ולאחר מכן מעבירות את ההסמכה למדינה בה הן עתידות לגור ולעבוד. הדעות לגביי יעילות תהליך שכזה חלוקות. יש שאומרים כי התהליך מהיר יותר ויש האומרים כי תהליך ההעברה של הרישיון (licence by endorsement) מעכב את ההסמכה במדינת היעד. בכל אופן, אני בחרתי לעשות את הדברים "לפי הספר", בלי לנסות להתחכם.

במישיגן, אחים ואחיות מוסמכים עם תואר ראשון, אשר רכשו את השכלתם בישראל צריכים לרכוש מ-CGFNS תהליך הנקרא CES - Credentials Evaluation Service. התהליך כולל שני שירותים. הראשון, אישורו של התואר האקדמי והשני, אישורה של התעודה המקצועית (תעודת הרישום של משרד הבריאות הישראלי). כמו כן, יש לעבור בחינת רמת שליטה באנגלית (English proficiency test) מסוג Toefl או דומותיה. יש לבקש כי ציון הבחינה ידווח ל-CGFNS והם מעבירים את הדיווח למינהל הסיעוד הרלוונטי. את בחינת רמת השליטה באנגלית עשיתי בשבת שעברה. הציונים צפויים להתקבל תוך שבועיים-שלושה והם יישלחו ישירות ל-CGFNS, כפי שהם דורשים.

את הבחינה ניתן לעשות עוד בישראל, אבל חשוב לדעת שתוקף התוצאות שנתיים ואם במהלכן לא משלימים את החלק בתהליך הקשור ל-CGFNS יש לחזור ולהיבחן בשנית. לכן, עדיף לחכות ולא למהר להיבחן לפני שתחילת התהליך מול CGFNS נראית באופק.

אז מה בתכל'ס?

נרשמתי לאתר של CGFNS. פתחתי יוזר והייתי צריכה להזין את כל הפרטים שלי לפרופיל - שמות בתי הספר בהם למדתי (יסודי עד תיכון) כולל הכתובות והשנים בהן למדתי. פרטי האוניברסיטה ובית הספר לסיעוד בהם למדתי וכן פרטי הרישיון הישראלי שלי.

לאחר מכן הגעתי לשלב בו אני קונה את השירות של CGFNS. שילמתי את הסכום הנקוב (אני מעריכה כי התהליך כולו צפוי לעלות לנו כמה אלפי דולרים. גם לזה צריך להיות מוכנים) והשלמתי את הרכישה. בשלב זה הגעתי למסך ובו שני טפסים שעליי להדפיס - האחד, טופס המבקש מבית הספר את גיליון הציונים שלי וחותמת רשמית לפיה אכן למדתי באותו מוסד והשלמתי את כל חובותיי.  השני, טופס המבקש ממשרד הבריאות אישור כי אני אכן מורשית לעסוק בסיעוד בישראל. שני המוסדות מתבקשים לצרף לטופס ההצהרה העתקים נאמנים למקור של המסמכים הרלוונטיים (ביה"ס - גיליון ציונים המפרט את כל הקורסים שלמדתי במהלך התואר; משה"ב - תעודת רישום) וכן תרגום לאנגלית של אותם מסמכים.

המסמכים צריכים להישלח ישירות מהמוסד במעטפה סגורה וחתומה, ללא התיווך שלי. ז"א, לא ניתן ללכת לביה"ס, לקחת את הגליונות ולשלוח אותם ל-CGFNS עצמאית. החומרים צריכים להישלח ישירות מביה"ס ל-CGFNS. נאמר לי כי הדפסת הגליונות בביה"ס ותרגומם תעלה לי בערך 250 שקלים. ידוע לי כי מישהי שילמה עבור תרגום התעודה של משה"ב 70 שקלים אי-שם לפני שבע שנים. הניחוש שלי הוא שכיום משלמים עבור השירות קצת יותר.

התהליך מול בית הספר פשוט וקל יחסית. סיימתי את הלימודים ממש לאחרונה ולכן המזכירות עוד זוכרות אותי ושמחות לסייע לי בשירות הזה. כמו כן, משיחת טלפון מקדימה איתן נשמע שהן מכירות את התהליך וסייעו למספר בוגרים עם מילוי הטופס של CGFNS ומשלוח המעטפה אליהם.

אני צופה שההתנהלות מול משה"ב תהיה מעט יותר מסובכת. ערוצי הפנייה היחידים למינהל הסיעוד בישראל הם באמצעות פקס וכפי שצפוי לרוב ממשרדי ממשלה, לא מעניין אותם לעזור לאחות הקטנה שעברה לארה"ב ורוצה להשיג פה רישיון. הצלחתי להשיג את מספר הטלפון של המרכזייה של מנהל הסיעוד ואני מתכננת להתקשר אליהם אחרי סוף השבוע ולשאול מי אחראי על תרגום תעודות מקצועיות.

יש גברת ישראלית שעובדת כאחות בארה"ב כבר כמה שנים והיא כותבת מדי פעם בפורומים ב"תפוז" ומציעה ייעוץ לא מקצועי מנסיונה לאנשים המעוניינים לקבל הסמכה אמריקנית לעסוק בסיעוד. דיברתי איתה בטלפון ביום ד' והיא נתנה לי כמה עצות טובות, ביניהן לא לסמוך על כך שהפקסים שלי יזכו להתייחסות במינהל הסיעוד. עדיף לגשת לשם אישית. אני מתכננת לעשות זאת בביקור הקרוב שלנו בישראל. כמו כן, היא ייעצה לי לא לסמוך על דואר רגיל ולבקש כי כל המסמכים שלי ישלחו בדואר רשום, המאפשר לי מעקב אחרי התקדמות החבילה בדרך ליעדה הסופי.

באתר של CGFNS מצוין כי אחרי שהם מקבלים את כל המסמכים תהליך האשרור צפוי לארוך עשרה שבועות לכל היותר. הניסיון שלי עם אישור העבודה האמריקני מלמד שלפעמים ההערכה הזאת מוגזמת והדברים זזים הרבה יותר מהר. ניתן רק לקוות שהתהליך יתקצר בכמה שבועות.

במקביל לתהליך ב-CGFNS אתחיל גם בתהליך הפנייה למינהל הסיעוד של מישיגן (Michigan board of nursing), שכולל תשלומים נוספים (כמובן) ובדיקת רקע פלילי כולל טביעות אצבעות. אבל על כך, בפעם הבאה, אחרי שאתנסה בעצמי בחוויה ויהיה לי מה לספר.

נותר לי רק לאחל לעצמי הצלחה ולקוות כי התהליך יהיה מהיר (יחסית) ונטול כאבים.

א-מן.