איך זה יהיה?

לעלות על מטוס לבד ולטוס בלי אלון טיסה של 11 שעות, קונקשן ועוד טיסה.

לנחות בלעדיו בניו-יורק, לעבור בדלפקי ההגירה עם ויזה חדשה. לעבור טרמינל ולעבור עוד בדיקה בטחונית בדרך למטוס הבא. לנחות בדטרויט. לתפוס מונית לאן ארבור או שהוא יבוא לאסוף אותי מהשדה. לא להצליח לישון בטיסות למרות שהבאתי מהבית כיסוי עיניים ואטמי אוזניים. לנסות לראות את הסרט שמקרינים במטוס. להתבאס ולנסות שוב להירדם. לנחות ולהמריא ושוב ולנחות.

להגיע.

לפגוש את אלון אחרי שהיינו כמה שבועות בנפרד. אחרי שאני כבר ניגשתי לבחינה הממשלתית. אחרי שהוא כבר התחיל את שנת הלימודים הראשונה שלו בארה"ב. לראות את הדרך משדה התעופה בקיץ. בלי גשם, בלי שלג בצדי הדרכים. בסנדלים וחולצה קצרה. עם עלים על העצים ודשא ירוק בין הבתים. עם אגמים של מים ולא של קרח.

להיכנס לבית החדש שלי בפעם הראשונה. לפתוח את המזוודה ולהוציא את כלי הרחצה שלי. להתקלח ולצחצח שיניים במקלחת שתהיה המקלחת שלי בשנים הקרובות. להיכנס למיטה החדשה בפעם הראשונה. להתכרבל טוב-טוב, להכניס את השוליים של השמיכה מתחתיי סביב-סביב. לשקוע לשינה עמוקה ללא חלומות. להתחיל להתאושש מהג'ט-לג. לקום וללכת לאכול. לפתוח את המקרר ולהסתכל פנימה. לראות מה חסר וללכת לקנות. להתחיל לחיות את החיים שלי במקום אחר שיהפוך להיות בית. להכיר את הדירה. להפסיק לחכות שהחופשה תיגמר ונחזור לארץ.

בדיוק חמישה חודשים מיום החתונה שלנו, מתקיים המבחן הממשלתי. אלון כבר יהיה בחו"ל שבועיים-שלושה כשאני אעשה את המבחן. אחר כך אעלה על טיסה שתביא אותי אליו לאן ארבור, לבית החדש שלנו. אני לא אראה את הבית שלנו לפני זה. רק בתמונות באינטרנט, רק שרטוטים של תוכניות-קומה שמפרטות את המידות של הסלון וחדר השינה, המטבח וחדר האמבטיה. בחמשת החודשים הקרובים יהיה לי הרבה זמן לדמיין. לחלום. להרהר ולתכנן. איך זה יהיה? שאלה שקופצת לי מדי פעם בראש ואין לה מענה אמיתי, רק ניחושים ודמיונות. רק כשאעלה על המטוס החלומות יתחילו להתגשם לכדי מציאות. זה כל כך מפחיד וכל כך מרגש, בעת ובעונה אחת. איזה צעד. כמה מתח וכמה ציפייה. וכמה התרגלות ולמידה מההתחלה, מהבסיס. אני רוצה שזה כבר יהיה.

חמישה חודשים. זה פחות מחצי שנה. זאת תקופה שתמיד נראית ארוכה כשעומדים בתחילתה, אבל כשמסתכלים אחורה בסופה אומרים, "וואו, כמה שזה עבר מהר". זה יעבור לי מתחת לאף. ופתאום יגיע היום הזה. שבו אגש למבחן. ואחר כך אעלה על המטוס. ואטוס אל עבר העתיד שלי.

מדגדג לי על קצה הלשון להגיד, "שרק נהיה בריאים". כנראה שהדברים לימדו אותי דבר או שניים.

שרק נהיה בריאים. וחזקים. ואוהבים. ובטוחים. ומסורים. ושנזכור לצחוק.