יום שישי, 27 בפברואר 2015

עדו בן שנה

התאריך והשעה של הפוסט הזה זויפו כדי שיהיו בדיוק ביום הולדתו של עדו. שלא תחשבו שפספסתם משהו

ביום שישי, יום הולדת שנה של עדו, עבדתי.

אלון עובד כמעט כל יום שישי בסמסטר הזה אז שמחתי מאוד שיכולתי לתת לשרי שישי אחד. ימי שני ושישי הם מהעמוסים במחלקה ואני רוצה לתת את החלק שלי, כדי שכשיגיע הזמן בו אני צריכה את הטובה בחזרה, אוכל לפדות אותה בריבית דריבית.

כשהגשתי בקשות לסידור לא שמתי לב שיום שישי, ה-27 בפברואר הוא במקרה יום הולדתו הראשון של הבן שלי. רק כשהסידור יצא ויום ההולדת החל מתקרב פתאום קלטתי מה קרה. לא שזה כזה נורא, הרי גם ככה יום ההולדת הזה יותר משמעותי בשבילנו מאשר בשבילו, אבל קצת הצטערתי.

עדו התעורר בבוקר במצברוח טוב במיוחד. הוא נעמד במיטה, כהרגלו, וקרא לי, "אה!", שהיא כרגע המילה שמשמשת אותו כמעט להכל - אור, כלב, אבא, אמא ועוד כמה דברים. למי אכפת, מבינים אותו בלי בעיה. הזדקפתי במיטה ואמרתי לו "בוקר טוב תוּתי!". אז לקחתי אותו אלינו למיטה והעברנו בערך חצי שעה בהימרחות והתכרבלות עם אבא. יש דרך טובה יותר לפתוח בוקר של יומולדת?

כמה ימים לפני יום ההולדת, כשהתחלתי להתרגש, קניתי לו שלושה ספרים - ספר חיות, ספר על דאמפרים ודיגרים ואת הספר Goodnight Goodnight Construction Site.

פותח מתנות
עוד חשבתי שיהיה נחמד לסדר עוד קצת את החדר שלו לכבוד יום הולדתו, למרות שהוא עדיין חולק איתנו חדר שינה (ובחלק מהלילות גם חולק איתנו מיטה), אז ביום שלישי נסעתי למחסני צבא הישע ומצאתי סט וילונות מקסים עם הדפס כלי תחבורה שונים.


קניתי באמאזון מדבקות תואמות להדביק על קירות החדר שלו. סופסוף גם תליתי את הריקמה שקניתי מזמן, עוד לפני שאפילו הייתי בהיריון וידעתי שיבוא יום והיא תהיה תלויה בחדר של הילד שלי.


ביום חמישי נחתה על מפתן דלתנו חבילת ענק מאמאזון ובתוכה שתי הפתעות - בימבה מאחותי ותלת-אופן מההורים שלי. נדהמתי כי רק יומיים לפני כן העמסתי את אותו תלת-אופן ממש על העגלה בקוסטקו, לפני שהתחרטתי והחזרתי את הארגז למדף כי חשבתי לעצמי שזאת מתנה קצת גדולה מדי וגם ככה זה לא ישמש אותנו עד הקיץ, אז נוכל לנסות למצוא משהו משומש. באותו יום גם עשיתי סיבוב חנויות יד שנייה והחלטתי לא לקנות בימבה משומשת בדולר בחנות של ה-PTO, אז כשאלון שלח לי תמונה של החבילה ואמר מה בתוכה, ניסיתי להיזכר אם אמרתי להורים שלי משהו על התכנית שלי. מאוחר יותר נועה אמרה לי שזה בכלל היה הרעיון של עלמה. טלפתיה!


בשישי בבוקר פתחנו את הארגז הענק והוצאנו מתוכו את הבימבה. זה היה אחרי שהלבשתי את עדו בבגדי יומולדת חגיגיים.


אחר-כך ישבנו לאכול ארוחת בוקר חגיגית, שהייתה בדיוק כמו ארוחת בוקר רגילה, אבל של יומולדת. 


כשסיימנו לאכול שיחקנו קצת בסלון ודיברנו עם דודה נועה ועלמה בפייסטיים.


אחר-כך הלכתי להתארגן ויצאתי לעבודה. לפני שיצאתי אלון קרא לי לרגע והראה לי בפלאפון שלו תמונות שצולמו לפני שנה. תמונה מ-17 בפברואר 2014, תאריך הלידה המשוער שלי. כמה תמונות מחדר הלידה - לפני הפיטוצין, אחרי הפיטוצין, לפני האפידורל ואז התמונה הראשונה עם עדו, כשהוא מלחך לי את הצוואר ואחת בה הוא מסתכל לי בעיניים לראשונה. כמובן שבכיתי. עדו הסתכל עליי מבולבל ואבא שלו הסביר לו שאלה דמעות של שמחה.

תראו את קרפדי הכרוב! כמה הוא גדל! כמעט פי ארבעה!

זה היה בוקר נהדר ואחריו באו יומיים של סופ"ש חופשי בבית אותו בילינו כולנו יחד.

כמה עברנו בשנה הזאת. כמה תהפוכות, כמה משברים ונצחונות גדולים וקטנים. כמה שמחות ועצבונות. זאת הייתה שנה מדהימה באמת. הזכרונות מהשבועות האחרונים של ההיריון עם עדו, הלידה שלו והימים הראשונים איתו עדיין חיים מאוד. עדו לימד ומלמד אותי המון על החיים, על אהבה, על כל מה שאפשרי ופתוח.

הוא ילד יוצא דופן. כל-כך חכם ומצחיק, מתוק מדבש, אוהב ואהוב. שנה אחרי הצטרפותו אלינו, שנה אחרי שהפכנו למשפחה, אני עדיין עוצרת מדי פעם, חושבת ואומרת לעצמי - כמה מזל יש לנו שהוא בחר בנו להיות ההורים שלו. ואני אומרת לו - כמה אני אוהבת אותו, בכמות וצורה ודרך שמעולם לא אהבתי אף אחד אחר. זאת חוויה בלתי ניתנת לשחזור.

יום הולדת שמח, אהוב קטן שלי. שהשנה החדשה שלפניך תהיה מלאה בגילוי, צמיחה, שמחה ואהבה.

2 תגובות:

  1. אמן ואמן לכל האיחולים לעדו!
    פוסט משמח ומרגש של חיים בני שנה ופוסט עצוב ומרגש על החיים ומה שבסיומם...

    השבמחק
  2. חמודי!!
    יום הולדת שמח.
    ואני בטוחה שהבימבה הזו תהיה הצלחה בקרוב. לנו היה משהו ממש דומה בגיל שנה וחצי וזה היה להיט.

    השבמחק