יום ראשון, 8 בספטמבר 2013

דברים שאכלנו בזמן האחרון

רצפים

ביום שני שעבר התעוררתי מחלום משונה. מישהו רדף אחרי ואני ברחתי.
זה היה החלום האחרון של הלילה, שנרקם בין הקימה לפיפי לבין צלצול השעון המעורר. כשהשעון המעורר צלצל השתהיתי עוד רגע במיטה, מנסה למצוא מחדש את התפר הדק שבין שינה לעירות. בסוף ההתארגנות של הבוקר, שכללה הכנה זריזה של קובלר אפרסקים, תהיתי שוב על החלומות המשונים שפוקדים את שנתי בלילות האחרונים. נדמה שככל שאני עובדת יותר ימים ברצף, הכימיה של המוח שלי משתנה ומביאה איתה חלומות מוזרים יותר ויותר. ושוב חוזר מוטיב המדרגות התלולות, חסרות המעקה, שאני חייבת לעלות או לרדת בהן, ללא תמיכה. מה כל זה אומר?

את קובלר האפרסקים הכנתי לרגל potluck שהתארגן בעבודה לציון לייבור-דיי. ובאמת היה לי מזל מן הסיר: הגעתי לעבודה במחשבה שהנה, משמרת אחרונה ברצף של ארבע, יום חג לעם האמריקני וכמו תמיד בחגים, ננוח רוב היום ואז לקראת הערב יתחילו לזרום למיון כל אלה ששתו קצת יותר מדי בחג ואמרו או עשו דברים מטופשים, הסתבכו בקטטות עם שכנים או בני משפחה. אחרי חצי שעה במחלקה שזזה בקצב מטורף הבנתי שזה לא המצב. מזל שארגנו ארוחה במחלקה ולפחות זכיתי לאכול כמה חופנים של דוריטוס וחתיכה נדיבה מקובלר האפרסקים שלי, ששחה בכמויות נדיבות של חמאה והיה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לשרוד את היום.

העוגה שקישרתי אליה כאן תביא לכם אושר פשוט. ההכנה אורכת רבע שעה, בהנחה שממש-ממש לקחתם את הזמן ובמהלך האפייה ישאר לכם זמן להתארגן לעבודה ואפילו לגלוש קצת באינטרנט. אני הוספתי לבצק כפית תמצית וניל וקצת קינמון וזאת הייתה החלטה נבונה מאוד. כולם נאנחו בסיפוק ונחת ומעמדי בעבודה כאופה מוכשרת נשמר.

מה שאכלנו במרכז אירופה

טוב, לא באמת... אבל בערך.

לפני שבועיים בערך, מייקו, חברתנו האוסטרו-יפנית שגדלה בגרמניה, עברה דירה. בשבת שאחרי המעבר אלון הלך לעזור לה לסחוב עוד קצת דברים כבדים מכאן לשם ואחרי שהרוב כבר עמד במקום נפגשנו לארוחת ערב. חשבנו ללכת ל-ABC, אותו פאב חביב שמגיש גם אוכל. אני שמתי עין על רצועות העוף המטוגנות, שבישראל אולי היו קוראים להן שניצלונים. אבל אז, כשהגענו לאזור, ראינו שהמסעדה השכנה פתוחה, מסעדה פולנית שכבר המון זמן מסקרנת אותנו. אני חושבת שמאז שעברנו לאן ארבור לא ראיתי את המקום פתוח אף לא פעם אחת. פה אחד החלטנו להיכנס ולראות מה יש להם להציע.

פתחנו את הארוחה עם צלחת של שלושה פירוגי, כיסונים פולניים אפויים-מטוגנים. אלון בחר באחד ממולא בפטריות, מייקו ואני בחרנו בגרסה השמרנית, הממולאת בתפוחי-אדמה וגבינה. משם המשכנו למנה העיקרית. אלון ומייקו לקחו כל אחד מנה של פנקייק תפו"א - אלון אכל ערימת פנקייק בסגנון בודפשט, שני פנקייקים שביניהם תבשיל עוף עם פלפלים ורוטב יין ושמנת חמוצה ובצד סלט ארטישוק. מייקו אכלה פנקייק בסגנון הונגרי, שהם שני פנקייקים החובקים ביניהם מנה יפה של גולאש.

ואני... אני מצאתי בתפריט גולבקי, כרוב ממולא באורז ובשר חזיר טחון, ברוטב עגבניות. היה טעים-טעים.

לקינוח אכלתי עוגת פרג פולנית שהייתה קצת יותר מדי מרציפנית לטעמי, עם נוכחות גבוהה של שקדים במילוי. בתום הארוחה הרגשתי שיכורה לחלוטין מרוב אוכל ונחת.

המנה העיקרית שאכלתי היוותה השראה לקישואים הממולאים שהכנתי כמה ימים אחר-כך, מיד כשהזדמן לי יום חופשי מהעבודה. שוב נזכרתי והצטערתי מאוד שהשארתי את הקישואן שלי בישראל (סכין ארוך שמשמש לריקון ירקות ופירות מליבתם). מצאתי בקרוגר קולפן מוט ממתכת ועבדתי בזהירות איתו ועם סכין. התוצאה הייתה מספקת. מילאתי את הקישואים בהודו טחון ואורז שתובלו בפשטות - מלח, פלפל, פפריקה מתוקה וחריפה. הוספתי גם מעט רסק עגבניות. בניגוד להרגלי בשנים האחרונות לא טיגנתי את הבשר טרם המילוי, אבל כן השריתי את האורז במים למשך הזמן שרוקנתי את הקישואים מתוכם.

היו לי חמישה קישואים וכל אחד היה גדול מספיק בשביל להיחתך לשניים, סך-הכל עשר יחידות. הקישואים התבשלו ברוטב שכלל בצל מטוגן אחד, קופסא קטנה של עגבניות קלופות מרוסקות ושתי כפות רסק עגבניות. התיבול של הרוטב היה זהה לתיבול של מילוי הקישואים. עם המילוי שנותר אחרי שכל הקישואים כבר מולאו הכנתי קציצות קטנות והוספתי אותן לסיר, שמטובו נהנינו במשך ארבעה ימים.

מה שאכלנו לראש השנה

כשחזרנו מישראל קלטתי שעשיתי פדיחה - מרוב שהייתי עסוקה כל-כך בסידור העבודה שאפשר לי לצאת לחופשה הארוכה בישראל ובגלל שהחג הגיע מוקדם במיוחד השנה, שכחתי לחסום את היום בסידור. כך יצא, שנגזר עליי לעבוד בלייבור-דיי ובערב ראש השנה, יומיים לאחר מכן. קצת תמרונים, עזרה מחברים וממנהלת המחלקה אפשרו לי להיפטר מהמשמרת בערב החג.

זוהי השנה הראשונה שאנחנו לא מתארחים אצל אחרים בראש השנה אלא מארחים, מה שאפשר לי להכין ארוחת חג כמו שאני חושבת שארוחת חג צריכה להיות. דבר ראשון, ארוחה בישיבה ולא בופה. דבר שני, ארוחה שכוללת את כל המנות המסורתיות שבשבילי הן-הן שהופכות את הארוחה מ"סתם עוד אחת" לארוחת חג של ערב ראש השנה.

אז מה היה לנו שם?

פתחנו בתפוח בדבש, חלה מתוקה מעשה ידיו של אלי, תמרים וגרגירי רימון ובירכנו "שהחיינו" על אשכולית אדומה, ששימשה בתור "פרי חדש" שאף אחד מאיתנו עוד לא אכל השנה. המשכנו למרק עוף שבישלתי, בליווי קרפלעך מעשה ידיי, שהכנתי בהתבסס על המתכון הזה. כן, קרפלעך ביתיים הם המון פצ'קריי, אבל רציתי ארוחת חג כמו שארוחת חג צריכה להיות, וקרפלעך הם אחת הדרישות. לא נראה לי שבאן ארבור אפשר למצוא קרפלעך (שהם לא טורטליני).

זאת הפעם הראשונה שאני מכינה קרפלעך והמסקנה היא זאת - הייתי צריכה להיות אמיצה ולהוסיף עוד קצת קמח לבצק כדי שיהיה קל יותר לעבוד איתו. מכונת פסטה הייתה עושה כאן פלאים. אני עבדתי עם מערוך. אם אכין שוב קרפלעך אי-פעם, אולי אחפש מתכון לבצק עם ביצה, שאולי יניב תוצאה רכה יותר אחרי הבישול. בכל מקרה, הקרפלעך קצרו מחמאות.

המשכנו למנה עיקרית. ביומו של ערב החג התלבטתי ולא הצלחתי לבחור בין בקר ועוף. לפיכך, מצאתי פשרה - עוף בתנור וגם קציצות בקר (אבל לא צלי בקר).

הכנתי עוף חגיגי בתנור - 12 שוקיים, שזיפים ומשמשים מיובשים שהושרו מעט במים רותחים, מקל קינמון אחד, 6 כדורוני פלפל שחור שלם, מלח, שמנ"ז, קצת חומץ בלסמי, עלה דפנה וקצת טימין, שלוק נדיב של סילאן ושש שיני שום שלמות, קלופות. צליתי בשקית קוקי, ב-180 מעלות, במשך שעה וחצי והשארתי את העוף עוד קצת בתנור, שיחשוב על מה שהוא עשה. יצא שזוף, מתוק, מתובל ונהדר.

קציצות הבקר התבססו על המתכון הזה של אהרוני. לא ידעתי איפה בא"א אפשר למצוא רכז רימונים, אם בכלל ולא היה לי הרבה זמן לחפש, מאחר ועשיתי קניות וגם בישלתי הכל ביום הארוחה. לפיכך, קניתי בקבוק גדול של מיץ רימונים וצמצמתי אותו על הכיריים. הוספתי גם תרמיל הל אחד, שיהיה. בתחילה חשבתי לוותר על הסלק, אבל בתום הבישול התקבלו קציצות שחורות ברוטב אפור ועל אף החידוש הקונספטואלי, לא ידעתי כמה טוב הרעיון יתקבל בקרב הסועדים. הוספתי לסיר שלושה סלקים חתוכים ששינו את צבעו של הרוטב לסגול זרחני. תערובת הקציצות הייתה מעט רטובה, אז הוספתי לה חצי כוס, בערך, של סולת דקה. התקבלו קציצות רכות ונימוחות ברוטב חמוץ-מתוק. מנה מוצלחת וחגיגית שתזכה עוד לשחזורים רבים במטבחנו.

את המנה העיקרית ליוו צימעס נהדר שהכנתי לפי ההוראות במתכון הזה, רק שבסופו של דבר הוספתי לו עוד כמה כפות סוכר לבן, בנוסף לזה החום ויצא מתוק בדיוק במידה שרציתי. בחרתי לבשל את הגזר בישול מקדים, לפני האידוי והוספתי לו פרוסת ג'ינג'ר דקה בשלב זה, מה שהעניק לתוצר הסופי טעם מעט מעושן שהיה מעניין. היינו רק שישה סועדים, אז הכנתי צימעס מחצי קילו גזר בדיוק ונשאר קצת לימים שאחרי החג. בול מה שצריך.

כמובן ששכחתי לצלם. אבל את הצימעס... צילמתי.

עוד הכנתי אורז הפתעות עם בצל מטוגן, צימוקים ושבבי שקדים, בתוספת מעט סילאן שנתן צבע וטעם לכל החגיגה. בדיוק התוספת הפחמימתית המושלמת לקבל עליה את הרטבים הנהדרים משתי המנות העיקריות. בדרך-כלל, אני נוהגת להכין אורז לבן "פשוט" והאורז הזה היה לי כל-כך טעים שהכרזתי שאתחיל להכין אותו לא רק בחגים.

אסף, אחד האורחים שהצטרפו אלינו לסעודה הביא בקבוק יין וסלט ירוק עם פלפלים קלויים ופטריות. דניאל, אסופי אחר, הביא סלט חצילים שהכין בעצמו. אלי הביא חלה ועוגת דבש ואייזק הביא את הגלידה המלווה לעוגה. היה נפלא, כולנו היינו שבעים ומרוצים וקיבלנו את פני השנה החדשה בשמחה, כראוי.

צלחת חג מטושטשת



שנה טובה ומתוקה!

4 תגובות:

  1. שנה טובה :) זו הפעם הראשונה שאני שומעת על עוד מקום שקורא לכיסונים הללו "פירוגי". זה השם שלהם אצלנו במשפחה (או ליתר דיוק - פירוגלעך), ובכל מקום אחר שמעתי שקוראים להם ורניקעס ולפעמים אפילו קרפלעך תפו"ד.

    אגב, זה האוכל הנערץ ביותר במשפחתי. סבתא רבא שלי הייתה מכינה אותם מדי חג, ומאז שהלכה אנחנו מזמינים אותם ממישהי שמכינה תבשילים ביתיים. המסורת המשפחתית היא לגרוף לצלחת כיסונים במספר דו ספרתי, לזלול אותם בכל פה ואז להכריז: "אבל סבתא צילה הייתה עושה אותם יותר טוב".

    השבמחק
    תשובות
    1. במישיגן יש אוכלוסיה די נכבדה של מהגרים פולנים ומכאן הפירוגי, שאפשר למצוא גם במקומות אוכל "סתם", ולא רק במסעדות פולניות מקומיות.

      אצל סבתא שלי דווקא כן קוראים לזה ורניקעס ואני מנחשת שזה קשור למוצאה הרומני. כמו הרבה מאכלים אירופאיים אחרים, השם משתנה ממקום למקום, גם אם המאכל נשאר די אותו דבר. בערך הויקיפדיה, אגב, ורניקי הם דווקא הכיסונים האוקראינים :)

      http://en.wikipedia.org/wiki/Pierogi

      סבתא שלי מכינה אותם רק בחנוכה וזאת אחת הסיבות העיקריות שאני אוהבת את החג הזה :) coming to think of it, אני צריכה לבקש ממנה את המתכון.

      מחק
  2. כשאת צריכה מתכון לכיסונים יש לי אחד מעולה של סבתא שלי ובו יש ביצה

    השבמחק