יום שני, 26 באוגוסט 2013

ריבת אפרסקים לסוף הקיץ

הריבה הראשונה שבישלתי לבדי הייתה ריבת תאנים.
בילדותי גדל בחצר האחורית של בית הורי עץ תאנה מהזן הלבן. בכל שנה בקיץ העץ הענק היה מניב כמות נאה של פרי, שהספיקה למאכל יומיומי וגם לרקיחת ריבות. פעם בשנה היינו מתגייסים למבצע קטיף ומורידים מהעץ העמוס כמה שרק הצלחנו, ואז היה נפתח במטבח מפעל ריבה, עם ארבעה סירים עומדים על כל להבה בכיריים, כל סיר מתבשל בקצב אחר, לפי גודל הלהבה. המפעל היה מניב כמה עשרות צנצנות בגדלים שונים, חלקם היו נמסרות במתנה לחברים ומשפחה וכמה היו מאופסנות בארון הגבוה שמעל התנור במטבח ומגיחות משם אחת-אחת במהלך השנה, עד שהקיץ הבא היה מגיע ומפעל הריבות היה נפתח לייצור מחודש.

בקיץ לפני שעליתי לכיתה לי"ב ההורים שלי היו בחו"ל בדיוק כשהגיע הזמן לבשל את ריבת התאנים ואני הופקדתי על המלאכה. קטפתי ושטפתי פרי, קטמתי עוקצים, שקלתי כמויות פרי וסוכר, סחטתי מיץ לימון והעמדתי שלושה סירים גדולים על האש. ואז בישלתי. ובישלתי ובישלתי, ובישלתי עוד. והריבה לא נהייתה. אני חושבת שהעסק כולו נמשך כמה שעות, בסופן הייתי שיכורה לגמרי מסירופ תאנים מתוק, מרוב שבדקתי ובדקתי בשיטת הטיפה-על-צלחת.

לקראת שקיעה, הריבה הייתה סוף-סוף מוכנה, ואני צנצנתי ופקקתי והעמדתי כמה צנצנות על הראש וניגשתי לשטוף את הסירים לפני שהנמלים השחורות הקטנות יגלו אותם. אז גיליתי גם שאפשר ללקק את שאריות הריבה ישר מהסיר וליהנות מהנקטר המובחר, ג'ל קרוש ושרירי בטעם קרמל וגן-עדן. את הדרך למפגש החברתי בבית של גל עשיתי בשירה, ריקודים ודילוגים ושוב נדהמתי ללמוד עד כמה אני רגישה לסוכר וכמה קל לי להיכנס להיפר, רק כי אכלתי כמה כפיות של ריבה בזמן הבישול. היה מצחיק.

. . .

בביקור שלנו בישראל, גיליתי שאחד הקינוחים החביבים על האחיינים שלי הוא יוגורט עם כפית ריבה. כמו בהרבה מקרים אחרים שקשורים לילדים ולאוכל, נראה שלפעמים הם יותר אוהבים את הרעיון מאשר את מעשה האכילה במציאות, אבל זה הזכיר לי שבעצם, גם אני פעם אהבתי מאוד את הפינוק הפשוט הזה, גביע של יוגורט טבעי עם כפית ריבת פרי ביתית. חשבתי לעצמי שאולי כשנחזור אלך לקרוגר ואקנה כמות גדולה של פירות קיץ בסופעונה ואבשל ריבה.

כשחזרנו מישראל אלי בא לאסוף אותנו משדה התעופה וכשהוא הוריד אותנו בבית הוא שלף שקית נייר עמוסה באפרסקים שהוא קנה בשוק האיכרים של אן ארבור. ראיתי אותם ומיד חשבתי על ישראל ודמיוני עף - ראיתי לנגד עיני ריבות ועוגות ושלל פרוייקטים מטבחיים, משל לא היינו בסוף אוגוסט וכאילו המטבח שלי היה עטוף בקרחון. עוד באותו יום אכלתי אפרסק אחד והחוויה סתמה את הגולל על התוכניות הגדולות שלי - הם היו טעימים מדי פשוט ככה. לשמחתי, הבטן שלי הסכימה לקבל אותם ולכן בחרתי לכבד את עצמי באפרסק אחד בכל בוקר, בנהיגה בדרך לעבודה ובאחד נוסף בערב, אחרי המשמרת. אכלתי את האפרסק האחרון ביום חמישי ושמחתי על המחשבה שביום שבת, הוא אחד הימים בשבוע בהם שוק האיכרים פועל, יש לי יום חופשי.

שבת התעוררתי בתשע ורבע בלי שעון מעורר, תודות לטיסה הטרנסאטלנטית ששינתה לשנינו את העדפות השינה. לקחתי את הזמן, ובסביבות עשר וחצי שמתי פעמיי אל השוק. אחרי שלושה סיבובים לחיפוש חנייה, מצאתי אחת חוקית, חניתי והלכתי. השוק היה כל-כך עמוס, שבכל פעם שיצאתי מזרם האנשים כדי להסתכל על הפירות והירקות שמציע דוכן כלשהו, כשהייתי מוכנה לעזוב את הדוכן ולהמשיך הלאה, הייתי צריכה להעביר כמה רגעים במאמצים מחושבים בהשתלבות מחדש בתנועה.

עברתי את כל השוק, מקצה לקצה, לפני שהתחייבתי לסוחר האפרסקים שאת מרכולתו החלטתי לקנות לבסוף. זאת עונה מהפנטת בשוק האיכרים. המבחר עצום - סלקים וגזרים, קישואים וחצילים בשלל גדלים, צורות וצבעים, קצת פטל וקצת אוכמניות ובגלל שאנחנו נמצאים במישיגן - המון אפרסקים ותפוחים. נעצרתי בסוף ליד דוכן שהתור בו היה מפלצתי (סימן טוב ראשון) ומכר סחורה בכמויות גדולות. קניתי ארגז שהכיל למעלה מחמישים אפרסקים ב-18 דולר. מציאה.

לזן שקניתי קוראים Flaming Fury. שם הזן כתוכו של הפרי.
כשהגעתי הביתה, אחרי מנוחה מספקת, עשיתי לכל האפרסקים אמבטיה של חומץ וסבון בכיור המטבח.


אחרי השרייה בת רבע שעה רחצתי כל אחד באופן אישי ועשיתי לו מסאז'. הנחתי את הפירות לייבוש על מתקן ייבוש הכלים ואחר-כך בררתי, מי לריבה ומי למאכל בצורה הטרייה.


הערב שקלתי וגלענתי וחתכתי וערבבתי עם סוכר שניים וחצי קילו של פרי, עשרים ושבעה אפרסקים. העליתי סיר אחד גדול על הכיריים וכעבור שעתיים בערך, כיביתי את האש ומילאתי חמש צנצנות מייסון בגודל פיינט בנוזל בעל גוון כתום עמוק.

צנצנות מייסון, כשהופכים אותן אחרי שעמדו על הראש בשביל ואקום
עושות מן צליל "פּאק" כזה מצחיק

עכשיו אני מוכנה לחורף שיבוא.

12 תגובות:

  1. לייק לייק יאמ יאם :)

    השבמחק
  2. לייק לייק יאמ יאם :)

    השבמחק
  3. ברוכה את וברוך שובך

    השבמחק
  4. נראה טעים. עשית לי חשק!

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מוכנה לשלוח צנצנת בדואר :)

      מחק
  5. הריבה שלך מזכירה לי את הסרט (והספר.. אבל אותו קראתי מזמן) "בורות", שם מרקחת האפרסקים של מיס קת'רין ממש מצילה חיים.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא ראיתי ולא קראתי. שווה?

      מחק
    2. זה לילדים בסופו של דבר (או יותר נכון - לנערים ונערות בתחילת גיל העשרה), אבל חמוד מאוד. סיפור הרפתקאות קלאסי. את הספר קראתי מזמן, את הסרט ראיתי לא מזמן בערב בנות עם אחותי הקטנה.

      מחק
  6. כולם היו מתגייסים לקטיף חוץ ממני מרגע שהייתי בוגר מספיק להתנגד לזה.
    זבובוני תסיסה מוציאים אותי מדעתי.
    וגם באותה תקופה עדיין שנאתי תאנים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני אף פעם לא זכרתי שום חלק מזה כטראומטי. אבל זה ההבדל בין אנשים...

      מחק
  7. ואני רק לגיד לך שמהנה לקרוא כל פוסט ופוסט שלך ו...
    חג שמח ושנה מתוקה!
    ג'אבר

    השבמחק