יום שני, 21 בינואר 2013

מדיטציה יומיומית

בשבוע הראשון של ינואר עברתי לעבוד 36 שעות בשבוע, במקום 40. פתאום, יש לי ארבעה ימים חופשיים בשבוע, ולא רק שלושה. ההבטחה של החוזה עליו חתמתי מתגשמת סופסוף. אני חיה בחלום (כשאני לא במחזור ומבואסת עד עמקי נשמתי, זאת-אומרת).

לפני שבוע בערך, חשבתי שאולי אני צריכה להתחיל לעשות מדיטציה. העבודה המלחיצה במיון גובה ממני מחיר פיזי, רגשי ומנטלי, ולפעמים גם כשאני מגיעה הביתה לוקח לי הרבה זמן "להוריד הילוך". שוב, כמו בעבר, אני מרגישה את הכתפיים נסגרות, את הלסת נחשקת, הפה נקפץ והלשון נצמדת אל החך. הנשימות מתקצרות והגוף במצב כוננות שאינו כבה לעולם. רק בשינה. אבל זאת לא חוכמה. מפני שאחרי 12 שעות של עבודה אני עייפה כל-כך, שאין כוח בעולם שיעצור אותי מלהירדם.

אז בשבוע שעבר הלכתי לשיעור יוגה, אחרי היעדרות של כמה חודשים. אני לא יודעת כמה בדיוק, רק יודעת לומר שבפעם הקודמת שהלכתי עוד לא היה לנו אוטו, ורכבתי על האופניים בטייטס 3/4, מה שגורם לי לנחש שהיה סתיו, לכל המאוחר. אני מנחשת - תחילת ספטמבר. כשרק חזרנו מהביקור בארץ.

כמובן שביומיים שלאחר מכן הייתי תפוסה כולי, אבל שמחתי, שהנה-הנה, סופסוף, אני חוזרת להרגלים הטובים שלי. אני מקווה להתמיד בתרגול פעם בשבוע.

אבל החדשות המשמחות אף יותר הן, שחזרתי לשחות. כבר כמה זמן שאני מהרהרת בעניין, אבל עד עכשיו לא היה לי זמן. ארבעת ימי העבודה דרשו ממני כל-כך הרבה אנרגיה, שבזמן הפנוי שנותר לי יכולתי רק לנוח, להתאושש ולטפל בענייני משק הבית. לפני חודש בערך בדקתי באינטרנט את מחירי המנויים בכמה מקומות בעיר, ומצאתי מרכז ספורט שנמצא מרחק שבע דקות נסיעה מהבית והוא זול ממש. לקח לי עוד קצת זמן להוציא את העניין מהכוח אל הפועל, עד שאתמול, כשעוד הייתי קצת מבואסת, אלון הציע שאעשה את הצעד ואלך להתרשם מהמקום. אז גיליתי שאין לי כובע ים. ולמרות שניסיתי להיאחז בעניין כתירוץ, אלון עזר לי למצוא חנות קרובה שמחזיקה ציוד שחייה ושכנע אותי לנסוע ולקנות כובע. לקחתי איתי את הציוד הדרוש לבריכה וכך, אתמול בארבע אחה"צ, נכנסתי לבריכה ושחיתי חצי-שעה.

אני לא חובבת גדולה של מיסטיקה או אסטרולוגיה, אבל נחמד לי מאוד לדעת שאני בת למזל דגים. בעיקר, מפני שבאופן כלשהו, זה מספק הסבר חביב לאהבה העצומה שלי למים.

שחיתי במשך חצי שעה ועצרתי, מפני שבכל-זאת, מאז שעזבנו את ישראל לא שחיתי ממש, למטרות ספורט. התחלתי להרגיש את הכתפיים שלי ולא רציתי שהזרועות שלי יתלשו מהמקום, אז עצרתי. אבל כמה נהניתי! היה לי כל-כך נעים, משקיט ומרגיע. יש עניין כזה עם שחייה - היא מכריחה אותך לנשום. אי-אפשר לעצור את הנשימה בזמן השחייה. אם עוצרים את הנשימה, מפסיקים לשחות. בשבילי, זה מושלם, מפני שהדבר הראשון שקורה לי כשאני מתוחה, הוא שאני מפסיקה לנשום כמו שצריך.

היום נסעתי לבריכה שוב וקניתי מנוי בן חודש, לניסיון. אם אראה שאני מתמידה, אקנה מנוי לחצי-שנה. יצאתי מהבית בשמונה ורבע, עובדה שבעיני היא סימן מקדים לנכונותי להתמיד, מפני שבשמונה ורבע בערב, אחרי שעשיתי כביסה וקניות ושטפתי כלים ובישלתי... הרבה יותר קל פשוט להישאר בבית, לא לצאת לחושך הקפוא והמושלג, להגיע לבריכה, להחליף לבגד-ים ולהיכנס למים. בכלל, שחייה במזג אוויר כזה, היא חוויה מעניינת שמעולם לא עברתי. זה מצחיק, ללבוש בגד-ים ולשכשך בבריכה כשבחוץ מינוס תשע מעלות ושלג.

אתמול, כשחזרתי מהבריכה, נסענו לארוחת ערב אצל אלי. פגשנו את אחיו, שהגיע לביקור בסוף השבוע. אלי אמר שהוא מכין פשטידת כרישה וסלט, וכששאלנו מה להביא, הוא אמר "כל דבר שיתאים". אז צ'יקצ'ק לשתי והתפחתי בצק לפוקצ'ה, שכולה מקמח מלא (כי נגמר לנו הקמח הלבן בבית) והכנתי גם סלט תפוחי-אדמה גאוני.

האמת היא, שכשאלי הזמין אותנו אליו ושאלנו אם להביא משהו, לא הייתה לי השראה בכלל. אבל אחרי חצי שעה של שחייה, בנהיגה הקצרה הביתה, ידעתי בדיוק מה אני רוצה להכין. ככה זה בבריכה. הכל נפתח, מתנקה וזורם. המחשבות נהיות צלולות, גם אלה הקשורות לבישול.

אני חושבת שהזכרתי את הסלט הזה כאן בעבר, אבל אף פעם לא ממש כתבתי עליו. זהו סלט תפו"א של דורעם גונט שהתפרסם ב"הארץ" לפני כמה שנים וקנה אותי. קוביות תפו"א עם פולי אדממה ורוטב פסטו-שקדים וצ'ילי מתוק. כל-כך פשוט להכנה וכל-כך מתגמל. קולפים תפו"א, חותכים לקוביות ומבשלים במים מלוחים. במקביל, מבשלים שקית של אדממה במיקרו או על הכיריים. אם במיקרו - חמש וחצי דקות אצלי. תפוחי האדמה שלי היו מוכנים שבע דקות אחרי הרתיחה.

את הפסטו המיוחד שבמתכון החלפתי בפסטו רגיל שחיכה יפה-יפה במקפיא וכבר היה מוכן שיעשו לו כבוד. כדי להתאימו למתכון, הוספתי לקערת הסלט שתי כפות של רוטב צ'ילי מתוק. ערבבתי עם הידיים כדי לא לעשות פירה מתפוחי האדמה. כולם מאוד התלהבו מהסלט (ברור, מה יכול להיות יותר טוב מאדממה שמישהו אחר קילף עבורך?!) וגם אלון הזכיר לי שהסלט הזה מצא חן בעיניו מאז ומתמיד. אז היום הכנתי אותו שוב, כי הוא נגמר לי מהר מדי. השחזור המחיש לי שוב כמה הכנת הסלט הזה היא בדיחה, במיוחד לאור התוצאה המשובחת. מנות כאלה הן הכיף הכי גדול - השקעה מועטה ותשואה כבירה.

כשנסעתי אתמול לקנות כובע-ים, נסעתי גם ל-Lowe's, אחת מהרשתות המקומיות סטייל "הום-סנטר". אחרי שהחלטנו שאנחנו נשארים בדירתנו החביבה עוד שנה (עדיין לא בדקנו עם בעלת הבית שגם היא בעניין. זה כדאי...), התחלנו לסגור לאט-לאט עוד ועוד דברים שמתבקש לעשות בדירה, כדי להפוך אותה לבית שלנו, עוד קצת. לפני כמה ימים ישבנו בסלון החדש שלנו, זה עם הספה החדשה, הירקרקה והחביבה ושולחן הקפה מאיקאה, ובלי תיאום מראש, אמרנו שנינו שאולי הגיע הזמן לצבוע את דלתות חדר השינה שלנו, שעד עכשיו היה להן צבע של דיקט מאובק ומלוכלך.

לפני
אתמול קניתי צבע "לבן שבור" ורולר קטן והיום פירקנו יחד את הדלתות ממסילתן וניגשתי למלאכת הצביעה.עבדתי על דלת אחת בכל פעם וכל צד היה צריך להתייבש לפחות שעה, אבל זה היה סידור מושלם ליום שבו היו לי כמה מטלות מחוץ לבית וכמה לתוכו. פתחתי את היום בצביעה של צד ראשון ואז דיברנו עם ההורים של אלון בסקייפ. אחר-כך צבעתי צד שני ויצאתי למכבסה. כשחזרתי צבעתי צד ראשון של דלת ב', שטפתי כלים והכנתי סלט תפו"א וכשהצד הראשון התייבש הפכתי, צבעתי צד ב' ויצאתי לבריכה. מושלם.

אחרי
צבעתי את הדלתות באופן מרושל בכוונה, כך שיראו את תנועות הרולר וגם קצת את צבע העץ המקורי מתחת. זה החזון שהיה לי והלכתי איתו, ואני מרוצה מאוד מהתוצאה. ועכשיו הבית שלנו נעים קצת יותר. מדהים כמה  צבע של שתי דלתות במרכז הבית יכול לשנות. רק עוד כמה תמונות על הקירות ולא ישאר מה לשפר :)

ארוחת ערב של אחרי הבריכה
לסיום, קבלו שיר מתוך דיסק חדש שקניתי בשבוע שעבר והגיע שלשום בדואר. זה אפילו לא השיר הטוב ביותר מהאלבום, אבל הוא זה שהולך איתי עכשיו. אם הסגנון מוצא חן בעיניכם, אני ממליצה לחפש עוד שירים שלהם. אני נתפסתי ללחנים הרכים וההרמוניות הקוליות. תהנו.


13 תגובות:

  1. בפוסט הקודם רציתי לשאול על ספורט. יפה מצדך לענות לי בכזו הרחבה :)
    לברכה יש כוחות על לשפר דברים.
    אני באמת צריכה ללכת לבדוק כמה קטנטונת הבריכה לידנו.
    אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל פה הבריכות תת קרקעיות וקטנות.

    השבמחק
  2. מצחיקית :)

    תת-קרקעיות?! כמו הבריכה בגבעת רם כזה?

    זאת הבריכה החדשה אליה אני הולכת:
    http://www.ewashtenaw.org/government/departments/parks_recreation/mlm/facility%20info%20pages/swimming-pool
    רק ארבעה מסלולים, ולפעמים רק שניים מהם מוקדשים לשחייה, אבל בפעמיים בהן הלכתי זה ממש לא היה אישו, הייתי עם עוד אדם אחד, גג שניים במסלול. ואני צופה שבהמשך, אם אלך בבקרים ובשעות שבין לבין, ימשיך להיות מרווח כל-כך.

    את באמת צריכה...

    השבמחק
    תשובות
    1. הבריכה היא בקומה מינוס שלוש...אני באמת צריכה עוד ספורט שאינו ריצה.
      היא נשמעת חלומית הבירכה שלך.
      הבריכה הכי מגניבה בפריז, היא שקופה וצפה מעל הסיין
      http://www.lebestofparis.com/for-kids/piscine-josephine-baker
      חבל שהיא רחוקה

      מחק
  3. אכן שירים נעימים מאד, תודה על השיתוף. ו... חורף נעים וחמים, בבריכה ומחוצה לה

    השבמחק
  4. יוגה זה כיף!
    וגם להאט את הקצב ולנשום.
    (שחיה אני פחות אוהבת, אולי כי מזל מאזניים זה יסוד אחר)
    ואני כל כך הולכת לנסות את הסלט!

    השבמחק
    תשובות
    1. ומה בדבר ים? או שאת לא בקטע של מים בכלל?

      נסי את הסלט, את חייבת את זה לעצמך :)

      מחק
    2. אני בקטע של לצלול, זה כמו יוגה רק עם בנזוג וצבעים ותקשורת אחרת. זה עושה קסמים, מרכך כאבים, מעייף. ולמחרת אין שרירים תפוסים, גם אם שנה לא צללת.
      ויצא טעים!

      מחק
  5. מי כמוני מאמינה בכוחם הממיס של המים. זכורים לי ימים שמילאתי את המשקפת בנוזל מלוח שזלג מעיני.
    אבל כשיצאתי מהמים, שכחתי מה גרם לזה, והיה לי כוח להמשיך...
    איזה כייף לך שהרטבת שוב את הזימים. אין כמו ריקון התודעה שהשחייה מאפשרת(למעט תוכניות של מה לאכול אח"כ: ביצת עין או חביתה חורפית עם חובייזה?)

    השבמחק
    תשובות
    1. כן. את יודעת :)

      אגב, את טבעת את המושג "להרטיב את הזימים" לגביי, ואנחנו עדיין משתמשים בו כאן...

      מחק
  6. בישראל יש אדממה מקולפת קפואה :-) גיליתי את זה לא מזמן, אני משלבת אותה בסלט אחר-אבל-דומה, עם בטטות.

    אני מאוד מזדהה עם ההרגשה הזאת, כשחוזרים הביתה ממשמרת בטורים גבוהים ולוקח זמן להוריד הילוך. אני לא מתיימרת לרגע להשוות את העבודה שלי (כולה עורכת חדשות) עם מה שאחות צריכה להתמודד איתו, אבל זה קצת דומה מבחינת האדרנלין.

    השבמחק
    תשובות
    1. ראיתי פה אדממה קלופה פעם אחת ואחר כך חיפשתי ולא מצאתי. אבל זה כיף לקלף לבד! אחרת איפה המדיטציה..?! ;-)

      אדרנלין הוא אדרנלין הוא אדרנלין. לי לוקח בערך שעתיים להוריד הילוך, עד שאני מסוגלת להיכנס למיטה ובאמת להירדם. מה איתך?

      מחק
  7. זה תלוי מאוד. לפעמים אני גם מסיימת באמצע היום, וצריכה להעביר הילוך לטובת משהו פרודוקטיבי אחר. לימודים, למשל. בכל מקרה מה שבדרך כלל עוזר לי זה משקה חם וטעים (שוקו או תה יסמין, לרוב) ושיטוט מטופש בבלוגי אופנה.

    השבמחק