יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

יום ראשון במטבח: עוגיות צ'אנקי-מאנקי לאלון, לחם ושניצלים ליולדת

עבורי, יום בו אני מבלה כמה שעות רצופות במטבח, מכינה כמה מאכלים במקביל, הוא יום מוצלח. על אחת כמה וכמה, יום בו אני קמה וכמעט מיד ניגשת למלאכת הלישה, הערבוב, הקיצוץ, האפייה ובישול - יום כזה הוא ממש קייטנה. זאת אחת הסיבות לכך, שסוף השבוע הזה היה ממש חגיגה.

בשבועות האחרונים העוגות, המאפינס והקאפקייקס השתלטו על מטבחנו. למעשה, מאז ראש השנה לא אפיתי עוגיות. אותן עוגיות נהדרות שרדו קצת יותר משבוע עד שהחלו מאבדות מטריותן. או אז נכנסתי לשיגעון העוגות והקאפקייקס ולא הבטתי לאחור.

לפני כמה ימים, כשאלון קם מכורסת הקריאה שלו, ניגש למקרר, פתח את הדלת והסתכל פנימה במבט מחפש,  באותו טקס אופייני ומוכר של "בא לי משוּ", הצעתי לו לאכול קאפקייק שוקודלעת, אבל הוא לא השתכנע. "אני קצת מתגעגע לעוגיות", הוא אמר, ממש לא בטענה או מתוך בקשה מפורשת ואני הודיתי שכבר עבר זמן מאז אפיתי עוגיות ואולי הגיע הזמן לנאגלה חדשה. אלא שאתמול שמתי למצבן ההולך ומידרדר של שלוש הבננות שעוד נותרו בסלסלת הפירות שלי וחשבתי לעצמי שלא תהיה ברירה - אאלץ להצילן ולאפות מאפינס צ'אנקי-מאנקי. ואז חשבתי לעצמי, אולי אצליח למצוא מתכון לעוגיות עם בננות? ומצאתי. במקור עם פקאנים, אבל עם אופציה להחלפה בנטיפי שוקולד ואגוזי מלך, אני מביאה אותן לפניכם - עוגיות צ'אנקי-מאנקי!


עוגיות בננה, נטיפי שוקולד ואגוזי מלך (כ-40 עוגיות)
1/2 כוס (113) חמאה רכה בטמפרטורת החדר
כוס סוכר
1 ביצה בטמפרטורת החדר
1כפית תמצית וניל
כוס מחית בננות (בערך 2 בננות גדולות, מרוסקות דק במזלג)
1 כפית סודה לשתייה
2 כוסות קמח
קורט מלח
1/2 כפית קינמון
1/2 כפית אגוז מוסקט
1/2 כפית ציפורן טחון
1/2 כוס נטיפי שוקולד + 1/2 כוס אגוזי מלך קצוצים (או כוס אחת של פקאנים קצוצים במקום שניהם)

מחממים תנור ל-180 מ"צ.
באמצעות מיקסר מקציפים חמאה וסוכר לקרם בהיר ותפוח. מוסיפים ביצה ותמצית וניל עד הטמעה. בקערה נפרדת מערבבים את מחית הבננות עם אבקת הסודה לשתייה ומניחים בצד לדקה-שתיים. בינתיים מוציאים מהארונות את הקמח והתבלינים. מוסיפים את הבננות לתערובת החמאה ומערבבים עד הטמעה. מנפים את כל החומרים היבשים לתוך התערובת ומקפלים כמעט עד שלא רואים עוד קמח. מוסיפים את התוספות (אצלי, שוקולד ואגוזי מלך) ומקפלים עד פיזור בעיסה. משתדלים לא לערבב יותר מדי כדי שהעוגיות תצאנה רכות. באמצעות כף או כפית עוגיות, מסדרים תלוליות קטנות על תבנית עם נייר אפייה. אופים 11-13 דקות (אני אפיתי רבע שעה). מצננים על רשת.

הערות ושינויים
קצת חששתי מכמויות התבלינים שבמתכון. שמתי חצי כפית קינמון, כדרוש, אבל מכל יתר התבלינים חתכתי את הכמות לרבע כפית בלבד. הוספתי גם קצת ג'ינג'ר טחון ופלפל שחור. אם אתם אמיצים, תיצמדו למתכון המקורי.
העוגיות צריכות להיות זהובות אך לא קשות. התוצאה מזכירה קצת muffin tops, זאת אומרת, העוגיות אינן פריכות ומרקמן מזכיר עוגה. אם בכל זאת אתם רוצים עוגיות פריכות, אתם מוזמנים לאפות אותן יותר זמן, על אחריותכם. או שפשוט תחפשו מתכון אחר. לבסוף, אני חושבת שהחלפה של חצי כוס קמח בחצי כוס קוואקר יכולה לעבוד פה נהדר.

במהלך האפייה שרתה עליי הרוח והחלטתי להכין אייסינג ולקשט איתו את העוגיות, למרות שאלה לא עוגיות "קלאסיות" לזיגוג. לכבוד הסתיו וחג רוחות הרפאים של הגויים, ההולך ומתקרב, בחרתי להכין זיגוג כתום. הפעם השתמשתי בשקית זילוף כדי שאוכל ממש לצייר דוגמא על פני העוגיות. הסתפקתי בדוגמאות גיאומטריות פשוטות. אחרי עוגייה-שתיים לתרגול קולטים את העסק וזה מתקדם מהר


עוד לפני העוגיות, פתחתי את הבוקר עם הכנת בצק ללחם.
היולדת מאוד התבאסה השבוע, כשהלחם שהבאתי לה בשבוע שעבר נגמר. "מה הבעיה?", אמרתי, "נכין חדש". תכננתי להכין את אותו הלחם בדיוק, השאור הראשון שאפיתי אי-פעם, לחם שאור בהיר עם גרעיני חמנייה. אפילו קניתי אתמול במאייר גרעיני חמנייה, מפני שזכרתי שהשקית הקודמת נגמרה. אבל אני משתעממת בקלות ולא התחשק לי לאפות אותו דבר שבוע שני ברצף. במקום זה, החלטתי לאפות את לחם השאור המאולתר שהמצאתי לפני שנה. כדי להוסיף חטא על פשע, אלתרתי עוד קצת. ראשית, הגדלתי את הכמויות ושיניתי קצת את היחסים בין המחמצת לקמח. במקום דוחן בלבד, הוספתי גם זרעי פשתן. לבסוף, הוספתי כף סילאן, סתם כך כי התחשק לי. אז מה היה שם?

100 גרם קמח שיפון
150 גרם קמח לבן
250 גרם קמח מלא
(לא חשוב לדייק על הגרם בכמויות של הקמחים, רק להשתדל שבסוף יהיו לכם 500 גרם קמח)
5 גרם (כפית) שמרים יבשים
300 גרם מחמצת שאור
2 כפות פשתן
2 כפות דוחן
4 כפות שמנ"ז
כף סילאן
כף שטוחה של מלח
כוס מים, פחות או יותר

בקערה גדולה או קערת מערבל עומד, מערבבים את כל היבשים - קמחים, מלח וזרעונים. אני עושה את זה באמצעות מטרפה ידנית, מערבבת היטב ומאווררת את הקמח וכך גם חוסכת ניפוי. יוצרים גומה במרכז תערובת הקמח ושופכים לתוכה את השאור. מוסיפים את כל יתר החומרים - שמן, סילאן ומים. מערבבים הכל במזלג עד שנוצרת עיסה מעורבבת חלקית. עכשיו אפשר להעביר ללישה במיקסר או ללוש ידנית. אני התחלתי בחמש דקות מיקסר ואז המשכתי ידנית. אם הבצק יבש מדי, הוסיפו קצת מים, בזהירות רבה, כף בכל פעם. לבצק רטוב מדי, הוסיפו קמח, כף בכל פעם, עד שמתקבל בצק במרקם נוח לעבודה, אך לא יבש מדי (לא נקרע). כשיש לכם בצק נוח, העבירו אותו למשטח מקומח ולושו עוד כמה דקות. נסו לשאוף לזמן לישה כולל של עשר דקות.

מתפיחים את הבצק בקערה משומנת ומכוסה במגבת לחה למשך שעה. אחרי שעה לשים אותו קצת, מוציאים את האוויר ומתפיחים שעה נוספת. אחרי ההתפחה השנייה מעצבים כיכר ומניחים אותה על תבנית אפייה שטוחה שריפדתם בנייר אפייה. מכסים במגבת לחה ומתפיחים עוד חצי שעה בערך. מחממים תנור ל-230 מ"צ. בתום ההתפחה חורצים על פני הכיכר 3 חריצים אלכסוניים בעומק חצי ס"מ-ס"מ. מיד לפני הכנסת הכיכר לתנור שופכים על קרקעית התנור החמה חצי כוס מים ליצירת אדים. ניתן גם לרסס את פני הכיכר במים. אופים כ-40 דקות, שבסופן מוציאים את הכיכר מהתנור ונוקשים על תחתיתה. צליל חלול מעיד שהלחם אפוי. אם אינכם בטוחים, ניתן לבדוק בעזרת קיסם.

רואים את זה?
אם החריצים היו עמוקים קצת יותר, הכיכר לא הייתה מתבקעת בבסיסה.

עכשיו, כשסיימתי לאפות את הלחם, אני יכולה ללכת לישון צהריים.
זוכרים שהתלוננתי על התנודות במצב הרוח שהסטרואידים גורמים לי וייחלתי לתופעת לוואי אחרת? קיבלתי את מבוקשי. אמנם אני מרגישה קצת יותר יציבה רגשית בימים האחרונים, אבל התחלתי לסבול מגלי חום. במהלך היום אני פושטת ולובשת את הסוודר שלי אחת לחמש דקות, בממוצע. כל פעם חם לי מדי, אז אני פושטת ואז נהיה לי קר, אז אני לובשת וחוזר חלילה. בנוסף לזה, אני מתעוררת מוקדם יחסית בבוקר, גם אם ישנתי רק שבע שעות. כן, אני יודעת מה אתם חושבים. אני חצופה, אני מרשה לעצמי להגיד "רק" על שבע שעות שינה. אבל בשביל מי שמסוגלת לישון עשר שעות בלילה ולאהוב את זה, שבע שעות זה מעט. במיוחד אם אותן שבע שעות מתרחשות בין שתיים בלילה לתשע בבוקר. במיוחד אם התעוררתי למרות שאני עדיין עייפה, אבל אני כל-כך עירנית שאין שום סיכוי שעוד אחזור לישון. זאת הסיבה שבימים בהם אני בבית, יש לי דאון בסביבות הצהריים, אבל היי - בשביל זה בדיוק המציאו את הסופ"ש!

כשאקום מהשינה אכין את השניצלים שהבטחתי ליולדת. לא אספר לכם הרבה עליהם, אחרי הכל, אלה רק שניצלים ומה כבר יש לכתוב על זה. רק אגיד שאתמול קניתי בטארגט שני אביזרי מטבח חדשים - מלקחיים ופטיש שניצלים. המלקחיים, כדי שסופסוף אפסיק לדקור את השניצלים במזלג כשאני הופכת אותם. ובכלל, הרי ידוע שכל מטבח צריך מלקחיים. פטיש השניצלים כל-כולו באחריותה של היולדת. כשהצעתי שאכין שניצלים, היא שאלה אם אני מכינה אותם עבים או דקים ואני השבתי מיד, "אני מכינה אותם איך שאת רוצה". אחרי שהיא הפסיקה לצחקק מרוב התרגשות והלם על הפינוק הגדול שנפל בחלקה, היא אמרה שהיא אוהבת אותם דקים. ניחשתי נכון.

אני לא זוכרת מתי הפסקתי לדפוק שניצלים, אני רק יכולה להגיד בוודאות שזה היה מאוד מזמן. אולי כשעזבתי את בית הוריי לפני עשר שנים כמעט. אולי אפילו לפני. לכן, לא היה לי פטיש שניצלים עד אתמול. עכשיו יש, מה רע? לפחות אני לא צריכה להשתמש במכשירים מאולתרים, דוגמת צנצנת גרבר ריקה, כמו שעשיתי בשבוע שעבר. והשניצלים יוצאים מגניבים ביותר. כל-כך דקים, אפשר לראות דרכם.

אולי בגלל שקיבלתי השבוע כסף ואולי בגלל ההבטחה המתקרבת למשכורת קבועה והגונה, אולי בגלל שדיברנו עם חברה על הבית הבא שיהיה לנו כאן (אנחנו מתכננים לעבור בקיץ) ואולי פשוט בגלל שאני מבלה המון זמן במטבח לאחרונה, אפילו יותר מהרגיל, אני מוצאת את עצמי מפנטזת על מטבח אחר. אני אוהבת את המטבח שלנו, שלא יהיה ספק, אבל הוא לא מושלם. חסר לנו מקום בארונות, המיקום של הארונות לא אידיאלי, אין מדיח ואין גורס אשפה, שני אביזרי מותרות אליהם הבית בירושלים הרגיל אותי.

בחלומי, יש לי מטבח עם ארונות תחתונים ועליונים, שנפרשים הלאה והלאה, מרצפים את קירות המטבח מקצה לקצה. ובתוך הארונות יש מקום ואפשר לשמור את כל חומרי האפייה בצנצנות יעודיות עם תוויות, את כל סוגי הקמח בקופסאות רחבות וגדולות שאפשר להכניס מבעד לפתחן כוס בנוחות והכל מסודר ונגיש ונוח ונעים לעין.

יום יבוא, במהרה :)

5 תגובות:

  1. איזה פוסט כיפי.
    עשית לי חשק לנסות את עוגיות הצ'אנקי מנקי.

    השבמחק
  2. עוגיות הצ'אנקי לגמרי עושות לי את זה! המתכון תוייק! ובכלל פוסט מעורר לרוץ למטבח - תענוג :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אנחנו תמיד בעד תענוגות. הידד!

      העוגיות מומלצות בהחלט. גם כמה ימים אחרי האפייה, הן עדיין רכות ואווריריות וטעם הבננה רק מתחזק. לא נראה לי שהן ישרדו עוד המון זמן, המפלס בצנצנת העוגיות הולך ויורד... :)

      מחק
  3. נשמע טעים ביותר :) עם כל הכתום הזה את גורמת לי להתגעגע לאן ארבור ולסתיו, ובנתיים אנחנו מתבשלים כאן בחום…

    השבמחק
    תשובות
    1. ותחזרו לכאן בדיוק בשיא הקור. מה שנקרא, הטוב ביותר משני העולמות... אני מבטיחה להכין לכם כאלה כשתשובו, כדי לחמם קצת את הבטן ואת הלב.

      מחק