יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

יש לי ארבעה סירים על הכיריים ובשלושה מהם מתבשל אותו דבר

לפני שיצאתי מהבית למסע הקניות היומי, פתחתי את המקרר והארונות ובדקתי מה צריך לקנות. כמובן שכהרגלי בקודש, שכחתי את הרשימה בבית. גיליתי שנותרה רק עוד מנה אחת מהעוף המכובס שבישלתי במשך השבוע. לפיכך, הגיע הזמן לבשל עוף חדש. אבל בדרך למאייר חשבתי לעצמי שקצת נמאס לי מעוף מכובס ואולי אני כבר רוצה קצת לגוון. ההרגשה הזאת מסמנת שזהו הזמן לחגוג ולצהול - אפילו בלי לשים לב התגברתי עוד קצת על הסלידה מאוכל שמלווה אותי כבר למעלה מחודש ועליתי מדרגה במורכבות של התפריט שלי. נזכרתי במה שאמא שלי הציעה אתמול, שאולי אכין לי קציצות עוף מבושלות ובטארגט באה לי ההארה - קלופס בסיר.

לטעמי, קלופס מבושל הוא אבי כל האבות של המאכלים הפולניים. בתקופה שמיד אחרי האבחון שלי, כשרשימת האיסורים התזונתיים שלי הייתה ארוכה פי כמה וכמה מרשימת המאכלים המותרים, הייתה סבתא שלי מכינה לי קלופס, שהיא הייתה מבשלת על הכיריים בציר של עצמו. אני חושבת שמאז אותם ימים, כבר 15 שנים לפחות, לא אכלתי קלופס מבושל. את הקלופס שלמדתי להכין בעצמי, לעצמי, הייתי צולה בתנור. אבל משהו בזיכרון של אותו טעם מעודן ומרקם נימוח גרם לי לחזור היום למקורות.

קניתי במאייר מגש קטן של עוף טחון ומגש קצת יותר גדול של הודו טחון. בבית גיררתי באמצעות מעבד המזון 6 גזרים דקיקים, בצל קטן אחד, תפוח-אדמה בינוני, מקל סלרי וקישוא קלוף אחד. הוספתי לעיסה גם כוס או קצת יותר של סולת דקה, שתי ביצים, מלח ופלפל. לרוב, אני מוסיפה תבלינים מכל הבא ליד, אבל מאחר וההעדפות התזונתיות שלי בתקופה האחרונה נוטות לטובת כל מה שהוא עדין ואפילו קצת משעמם, לא לקחתי סיכונים.

שלפתי מהמגירה מחבת בינונית, אחת שיש לה מכסה. כשנוכחתי שהמחבת מצליחה לאכלס רק שליש מהעיסה, התבלבלתי לרגע, אבל התעשתתי די מהר. שלפתי את הסיר הענק של איקאה, ההוא בן תשעת הליטרים, וקיצצתי עוד 4 קציצות ענק, כל אחת בגודל אשכולית גדולה. אחרי כל זה נשארה לי כמות לעוד קציצה אחת, אבל שוב נגמר המקום בסיר, אז שלפתי את הסיר הקטן ביותר, בו אני מכינה ביצים קשות ובישלתי בו את הקציצה האחרונה.

השתעשעתי למראה המיוחד הזה - שני סירים ומחבת על הכיריים, בגדלים וצורות שונים - ובכולם קלופס.


העיקרון פשוט - מחממים מעט שמן (אפשר שמנ"ז) במחבת עמוקה או סיר רחב, חשוב שזה יהיה כלי שיש לו מכסה. מקצצים קציצות גדולות מאוד ומניחים אותן בזהירות, מגובה נמוך בתוך השמן, שלא ישפריץ וניכווה. אפשר גם לא לחמם את השמן כל-כך (או בכלל) לפני שמנחיתים לתוכו את הקציצות ואחרי שהקציצות כבר בתוך הכלי, להגביר את הלהבה. כשמתחילים לשמוע את רחש השמן, סופרים שלוש עד חמש דקות ומנמיכים את האש. מערבבים כפית-כף רסק עגבניות בכוס מים ומוזגים את המים בזהירות לתוך הסיר. מוסיפים מים עד שהקציצות מכוסות עד למחצית מגובהן. מביאים את הרוטב לרתיחה, מנמיכים את האש לגובה בינוני ומבשלים כשעה בסיר מכוסה, בבעבוע ער אך לא פראי.

מדי פעם בודקים שיש מספיק נוזלים בסיר. אם גובה הרוטב יורד לפחות מסנטימטר, מוסיפים עוד מים. כרבע שעה לפני סוף הבישול לא נוסיף עוד מים כדי לאפשר לרוטב להצטמצם ולהשתבח. מומלץ להפוך את הקציצות פעמיים-שלוש במהלך הבישול, בזהירות, תוך ששמים לב לא לפרק אותן. יתכן ויהיה צריך לנתק אותן בעדינות מתחתית הסיר. קל לעשות זאת באמצעות תרווד (בישול בסיר טפלון/נון-סטיק יפתור את הבעיה). אל תתבאסו אם חלק מהקציצה נשאר דבוק לסיר, זה רק ישביח את הרוטב עוד יותר.

אפשר לתבל את מי הבישול במעט מלח, פלפל, פפריקה מתוקה או כל תבלין אחר שנפשכם חשקה בו, אך קחו בחשבון שככל שתוסיפו תיבול מעבר למלח-פלפל הבסיסי, כך תתרחקו קצת יותר מהטעם הפולני האותנטי ולמרות שמקובל לחשוב שלמאכלים פולניים שכאלה אין טעם ואין צבע, תנו לעצמכם צ'אנס, רק פעם אחת, לגלות איזו גדולה מתקבלת מבישול איטי של קציצת עוף טחון לא-רזה והרבה ירקות טעימים, בנוזלים מועטים. אני ממליצה לנסות פעם אחת בלי שום תוספת למעט מים עם רסק עגבניות. הקציצות משחררות לרוטב את טעמי הבשר והירקות ובתום הבישול מתקבל רוטב עבה ועשיר, שגורם לכם לחשוד שהתרחשה פה איזו אלכימיה מסתורית.

בין קערית אחת של דייסת אורז למשנתה, אכלתי קציצה אחת כזאת, מיד כשסיימה להתבשל. כן, זהו בדיוק הטעם אליו כיוונתי. והמרקם - קציצה כל-כך עסיסית, רכה ונימוחה. איזה פינוק. יצאתי אל הקור לאסוף את הדואר וכשחזרתי חייכתי לעצמי - חדר המדרגות הקטן שלנו מריח כמו בית פולני.

התחנה הראשונה שלי היום במסע לטארגט ומאייר הייתה בחנות המדים Life Uniform. התוודעתי לקיומה במקרה, כשהבטתי דרך חלון האוטובוס בנסיעה חזרה ממזכירות המדינה, ביום בו ניסיתי לעשות תיאוריה ולא הצלחתי (ע"ע כשנסענו לדירבורן). לא רציתי לקנות מדים לפני ה-17 בספטמבר, מחשש לעין הרע. תראו מה זה, לא קניתי מדים ובכל זאת התוכניות שלי התקלקלו ותחילת העבודה שלי התעכבה בחודש. מאחר ועוד תשעה ימים אני מתחילה לעבוד בודאות (חמסה-חמסה-טפו-טפו-טפו-בלי-עין-הרע-שום-בצל) ואינני יודעת מתי אצטרך להגיע במדים, מאחר החודש הראשון הוא חודש אוריינטציה שחלקו הגדול מורכב משיעורים בכיתה. ומאחר והיום היה לי זמן ואינני יודעת כמה זמן פנוי יהיה לי בשבוע הבא, החלטתי לנסוע לחנות.

אתם כבר יודעים שאני חושבת שהאמריקאים הם עם קצת משוגע ודי מצחיק. באופן בלתי צפוי, הביקור בחנות המדים סיפק תזכורת והוכחה נוספת לעובדה הזאת. מפני שאחרי שהמוכרת הראתה לי את המדים של צ'ירוקי, החברה המוכרת יחסית, היא הציעה לי להסתכל גם על המדים הללו:


ומבט קצת יותר מקרוב, למי שלא מצליח לקרוא את האותיות הקטנות של התווית המודפסת מצידו הפנימי של גב החולצה:




השתעשעתי מאוד מהעניין הזה. אני אשכרה הולכת ללבוש מרצ'נדייז לעבודה. טוב, אני מודה, גם התלהבתי. מה התלהבתי, עפתי על עצמי לגמרי. אני! במדים האמיתיים מהאנטומיה של גריי! כאילו, שיואו!

כשחזרתי הביתה והראיתי את המדים לאלון אמרתי לו שעכשיו זה רשמי - אני חיה בסרט...

הביקור בחנות המדים סיפק גם תזכורת לכך שבקרבה של אומה שמנה אנו חיים - אחרי שמדדתי מכנסיים במידה מדיום שהיו גדולים עליי סביב המותניים, ניסיתי סמול, שהתאימו סביב הירכיים, אך היו גם הם די חופשיים. שאלתי בזהירות אם יש אולי XS והתפלאתי מאוד כשמדדתי אותם ולא רק שהצלחתי להעלות אותם מעל לקו הירכיים שלי, הם גם ישבו לי בול על המותניים (והבטן, זאת שעברה שלושה וחצי ניתוחים ולא בדיוק דבוקה לגב? אז היא...). איזו מחמאה! אני, אקסטרה-סמול, מי היה מאמין! וכאילו זה לא מספיק, כשניגשתי למוכרת כדי לשאול אם הם עושים תיקונים, מפני שהמכנסיים קצת ארוכים לי, היא אמרה שהיא יכולה להזמין לי מידה מיוחדת, XS-Petit, בה אורך הרגל קצר ב-2 אינץ'. השם ישמור ויעזור, מת העולם, בעל הבית השתגע, אני, שלבשתי בישראל מכנסי אחות במידה מדיום, הולכת ללבוש פטיט. האירוע החריג הזה הולך להשאיר אותי במצברוח מרומם שבוע לפחות!

ובנימה רזה באופן-יוצא-דופן זו, אני הולכת לנשנש עוד קצת קלופס. כל הכלים בכיור גורמים לי לחלום על בית עם מדיח כלים. אתם מוזמנים לצרף גם את הפריט הזה לרשימת החלומות הבורגניים שלי.


שבוע טוב!

7 תגובות:

  1. מצוין הקטע של מיתוג המדים!

    השבמחק
  2. חבל שאין אופציה לכפתור לייק בבלוגים :) מבדר ביותר:) מקווה שאת מרגישה יותר טוב!

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מרגישה הרבה יותר טוב, תודה :)
      מקווה שגם אצלכם הכל טוב. ד"ש.

      מחק
  3. מסתבר שבישול קלופס באמצעות סירים יכול להיות דבר קל

    השבמחק
    תשובות
    1. הכנת בעצמך, או שאתה אומר רק על סמך קריאה?
      אני חייבת להסכים עם הקביעה שלך.

      מחק
  4. קלופס טעים שבושל בתוך סירים

    השבמחק