יום שלישי, 22 בפברואר 2011

מרק כרוב חגיגי בסימן יצא מתוק מעז

היום הייתי אמורה לעשות משמרת בוקר במחלקה. כשהתעוררתי לצדו של אלון מרוצה ורוויית שינה, שמתי לב שכבר אור בחוץ. כשאני קמה למשמרת בוקר, ב-5:35, עוד לא בוקע בחוץ אור ראשון. עברו כמה מילי-שניות עד שההבנה חלחלה לתודעתי – השעה שבע וחמישים בבוקר ואני לא התעוררתי בזמן!
אני תמיד מתעוררת בזמן בבוקר. תמיד. לא זכורה לי פעם אחת בחיי שלא התעוררתי בזמן. לא בתקופת הלימודים בבית הספר היסודי או התיכון, לא באוניברסיטה ולא כשעבדתי בעבודות שונות. כנראה שאי-שם אתמול בלילה, בין הבירה ששתינו אחרי המשמרת שלי לכאב הראש והכניסה המאוחרת למיטה, נשמטה לה הלחיצה האחרונה שמכוונת את השעון המעורר לשעה הרצויה. האיחור כבר היה גדול מכדי שאספיק להגיע למחלקה וכך זכיתי ביום חופשי מפתיע ולא מתוכנן. ואיזו זכייה!

בגלל שהקניות הקבועות של יום חמישי שעבר התפספסו, מאז יום ראשון אנחנו אוכלים בעיקר שניצלים של מאמא-עוף, פתיתים ושעועית ירוקה של סנפרוסט, אוכל שמוגדר אצלנו בבית כמזון לשעת חירום. את הבוקר שהתפנה מיד יעדתי לקניות בסופר ולאחריהן בישול. יצאתי עם רשימת קניות די ארוכה ובלי מושג מה אני רוצה לבשל. אלה הקניות שאני הכי אוהבת. כשיש לי זמן לחשוב ולהסתובב בין הירקות והפירות, לקבל השראה מהצבעים והריחות (גם אם בסך הכל מדובר בסניף מגה בול תלפיות, ירושלים). הסיבוב העצל במחלקת הירקות הוביל למסקנה הבאה: מרק כרוב.

אחרי שבחורף שעבר שלטו בקעריות המרק שלנו בעיקר מרק עוף ומרק כתום, בתחילת החורף השנה חשבתי לעצמי שהחורף אנסה לבשל מגוון מרקים. עד עכשיו הכנתי כבר מרק מינסטרונה, מרק כתום, מרק כרובית, מרק שעועית ומרק עדשים כתומות. אל מרק העדשים הירוקות שהיה בתוכנית עוד לא הגעתי.

מרק הכרוב שלי הוא לא עניין של מה בכך. במשך שנים רבות לא יכולתי לאכול כרוב, כי לא הצטיינתי בעיכולו. כשניסיתי לפני כמה שנים לאכול ולעכל כרוב וגיליתי שאני מצליחה, נזכרתי במרק הזה. מרק כרוב כמו שאמא ואבא שלי מכינים. ולמה שניהם יחד ולא רק אחד ההורים? כי תמיד אמא מתחילה בבישול ואבא ממשיך ומסיים או להיפך. אמא משאירה הוראות ואבא עושה את הכל. ועושה טוב.
המרק הזה קיבל את פניי כמה וכמה פעמים בסוף ימי לימודים חורפיים בבית הספר התיכון האזורי. גם בשנים בהן לא יכולתי לאכול כרוב, נהניתי לשתות את הנוזלים האדומים-סגולים שלו, שממלאים את הנחיריים והלב בריח של בית. הייתי מתענגת על קוביית תפוח אדמה נימוחה, נזהרת מקוביות הסלק וחוטאת מדי פעם בביס של כרוב. אחרי שנים של הסתייגות והתעלמות מקיומו של הסלק, המרק הזה גם לימד אותי לאכול סלק ורק לכבודו אני מוחלת על כבודי ומתעלמת מהעקרונות שלי ומסכימה ללעוס סלק וגם לבלוע. וזה אפילו טעים לי.
וכך, כשהגיע החורף החלטתי לפצח את סוד מרק הכרוב הפולני הזה, כי אצל ההורים שלי בבית אף פעם לא כותבים מתכונים ובכל פעם יוצא אחר. הצליח לי על הפעם הראשונה. בדיוק כמו שזכרתי. ומאז הוא שוחזר רבות (וטובות).

לארוחת ערב היה לי רעיון פשוט אך זדוני – סנדוויץ' פועלים. קניתי כיכר לחם שחור לא פרוס ויחד חתכנו סלט ירקות בסיסי ותיבלנו פשוט, בשמן זית, מלח וקצת מיץ לימון. כיכר הלחם נחתכה לרוחבה לשני חצאים, רוקנה מהבפנוכו הרך שלה וחיכתה לקבל את הדין. אלון יצר שכבות לסירוגין עם סלט וקוטג' טרי. אני אותו דבר, אבל טחינה ביתית במקום קוטג'. אכלנו בזהירות מעל צלחות גדולות. היה טעים, בסיסי, פשוט ומושחת.

סנדוויץ' פועלים. אמנם לא ישב עליו סתת, אבל הוא היה מלא כל-טוב

מרק כרוב עם סלק, גזר ותפוחי אדמה
זה מרק פולני על גבול רוסיה ומי שלא אוהב את השילוב בין חמצמץ למתוק אולי לא יסתדר איתו. אבל הוא מרק נפלא, מחמם ומספק וכיף לחזור לקערית חמה ומהבילה שלו אחרי יום ארוך בחוץ הקפוא. אני מכינה את המרק מבוסס על ציר עוף, אבל אפשר באותה המידה לזרוק שתי עצמות בקר או גרונות הודו ולוותר על השלב המקדים של הציר או אפילו להשאיר אותו צמחוני (אבל אז יהיה צורך בתיקון תיבול).
 החומרים:
3 תפו"א אדומי קליפה קלופים וחתוכים לקוביות בגודל שנעים לאכול (אצלי זה 1 ס"מ שווה-פאות)
2 סלקים בינוניים מטופלים כנ"ל
בצל אחד די גדול חתוך בלי הקפדה יתרה (אם מוותרים על ציר כדאי שניים)
3-4 שיני שום פרוסות
2 גזרים קלופים וחתוכים לטבעות
חצי ראש כרוב לבן חתוך לקוביות בסגנון חופשי
ליטר ציר עוף/ מים
100 גרם רסק עגבניות
שתי כפות גריסי פנינה
מלח ופלפל
*אם מחליטים לוותר על הציר כדאי ואף רצוי להוסיף לשלב הטיגון חופן פטרוזיליה קצוצה וגם לבשל עם המרק שני גבעולי סלרי יפים ושמנמנים

הצבעוניות היא שירה
בסיר גדול מטגנים-מאדים את הבצל עד שהוא נהיה שקוף וקצת שחום. מוסיפים לסיר את תפוחי האדמה, הסלק, הגזר והשום יחדיו. נהנים מריח הקרמל המתפשט במטבח. זה הסוכר שבסלק מתפלא על הפגישה בסיר החם. מערבים מספר פעמים ומאדים את כל הירקות כ-5 דקות (או פחות אם אין סבלנות). מוסיפים את הכרוב ומערבבים מעט. מוסיפים את הנוזלים לסיר ומוסיפים עוד מים עד הגובה הרצוי (אני תמיד ממלאה עד הברגים של הידיות). מוסיפים רסק עגבניות וגריסים ומתבלים במלח-פלפל. מביאים לרתיחה, מכסים חלקית ומבשלים כ-45 או עד שהכרוב שקוף ורך.

זהב טהור צף על המים. לזה מתכוונים כשאומרים מים קדושים?

מומלץ להצטייד בקרוטונים מבעוד מועד. והכלל התקף לכל המרקים באשר הם - זה מרק, לא צריך לדקדק בקטנות. תכינו כמו שאתם אוהבים ועם מגע היד הטוב הוא יצא מוצלח. ואם מרגיש קצת תפל, תוסיפו עוד קצת מלח בזהירות, תבדקו שוב אחרי עשר דקות וחוזר חלילה, עד שמסתדר.

ועכשיו נותרה רק שאלה אחת – מה עושים עם הבפנוכו של הלחם? חשבתי על פודינג לחם, אבל שנינו לא ממש מתים על זה וזאת פצצת קלוריות מתה חסרת כל ערך תזונתי. רעיונות?

3 תגובות:

  1. בליץ בפודפרוססור ואז תיבול וקלייה - פירורי לחם זהובים לשניצלים.

    השבמחק
  2. זה בדיוק מה שחברה שלי הציעה לי הבוקר. יבוצע!
    :)

    השבמחק
  3. סבתא מוסיפה מלח לימון. לא רק לצ'ורבה:"בגלל שברומניה לא היה לימון וגם כה אני רגילה משם".

    השבמחק