צ'ילי עוף בסיר לבישול איטי

עדו שוב חולה. או משהו. אולי זה רק שיניים, אבל אתמול בשתיים עשרה וחצי בצהריים התקשרו מהגן לבשר שיש לו חום ואנחנו צריכים לבוא לקחת אותו. הוא משתעל כבר יומיים, אז חשבנו שאולי הנה מצטרף גם החום. על בסיס הניסיון הקודם שלנו עם מחלת דרכי-נשימה עליונות קבעתי ישר תור לרופאה, שיסתכלו באוזניים.

הרבה תכניות היו לי ליומיים החופשיים בבית.

אתמול בבוקר נתתי לאלון לישון עד קצת יותר מאוחר, כי הלילה שלפני היה זוועתי. בכל ההיסטוריה שלנו עם עדו אני לא זוכרת לילה כזה, עד כדי כך. משתעל, מתעורר, נעלב ובוכה, לא נרגע באף תנוחה. הוא התעורר בדיוק כשנכנסתי למיטה אחרי משמרת עסוקה במיוחד. כשהוא התחיל לבכות עצמתי עיניים, מבינה שהרגע מתחת לפוך היה קצר וחולף. לרגע התמסרתי לתחושה המלטפת של המצעים הקרירים, לכובד הקל של השמיכה. הגוף שלי רק רצה לשכב ולהרפות, העפעפיים רצו רק להיעצם. אבל לא. שלוש פעמים הרדמתי אותו על כיסא הנדנדה וניסיתי להעביר למיטה שלו. מאחת ועשרים עד שתיים וארבעים היינו במחול הזה, אז הוא הסכים לשתף פעולה עם התכנית שלי. הייתי לוקחת אותו למיטה איתנו, אלמלא הרושם מהלילות הקודמים שבמקום לעזור זה רק מפריע לו.

לקח לי קצת זמן להירגע ולהירדם ואז בחמש וחצי בבוקר הוא שוב התעורר. הפעם אלון קם אליו והביא אותו אלינו למיטה. בשמונה התעוררנו סופית. מפה לשם, עם הבעיטות והנגיחות ואיבודי המוצץ, אני מנחשת שישנתי אולי ארבע שעות. זה כאב.

ארגנתי את עדו צ'יקצ'ק, לקחתי אותו לגן וחזרתי להעיר את אלון. בדרך הראש שלי כבר דהר במיליון תכניות על המצרכים שאקנה והדברים שאבשל ואיך אלך לחנות הזאת וההיא ו... ככה זה עם הסטרואידים. אני צריכה להזכיר למוח שלי לעצור רגע ולנשום בין מחשבה שרודפת את קודמתה ומתחלפת במהירות בבאה אחריה. והרי כרגע אני יושבת באוטו, אז מה עוזר לי הפסקול החפוז הזה?

הגעתי הביתה, התארגנו ויצאנו שוב, אלון לעבודה ואני לסידורים. אלא שבתחנה הראשונה שלי - מחסני צבא הישע - התקבלה שיחת הטלפון מהגן וכל תכניותיי נקטעו באחת.

רציתי לנסוע לצבא הישע, לטארגט, לקרוגר ולקוסטקו. רציתי גם לנסוע לקבל מסאז' ולעשות מניקור-פדיקור. ורציתי לקבוע תור לתספורת להיום. הרבה תכניות ליומיים, אבל כשלוקחים 40 מ"ג של סטרואידים ביום, פתאום נדמה שיש יותר שעות ביממה.

במחסני צבא הישע עוד הספקתי לקנות Waffle Baker שבכלל לא התכוונתי לקנות אבל עלה רק חמישה דולר וכבר הכנתי בו וופלים ללא ביצים לעדו, ארבע סלסלות קש ובגדים שווים-שווים בכמעט-חינם לעדו.

סלסלות הקש יועדו למאפינס בננה טבעוניים שרציתי לאפות לארין, בחורה מהעבודה שגרה בעיר וילדה לא מזמן. החלטתי שאני מחזרת אחריה ומציעה לה חברות. היא האחות היחידה מהמיון בו אני עובדת שגרה באן ארבור. מקום העבודה שלי מרוחק 30 מיילים מהעיר. אני מחבבת אותה ונדמה שזה הדדי. ואין לי מספיק חברים בעיר ובכלל, בארה"ב. והיא ילדה לפני עשרה ימים בערך ואני ילדתי לפני כמעט שנה ואני זוכרת כמה מבודדת וקשה יכולה להיות ההתחלה (אפילו בלי שינגלז ומסטיטיס וקרוהן, אפילו עם תינוק ובעל מהמעולים שבמעולים).

לפני כמה ימים סימסתי לארין וכשהיא אמרה שהיא עוד לא מוכנה למבקרים, החלטתי שאכין לה סלסלה קטנה, כי מאפינס זה הכי-הכי כשמניקות וכדי שתרגיש שמישהו חוגג איתה את ההישג האדיר שלה - היא הייתה בהיריון וילדה ועכשיו היא מגדלת את היצור הקטן הזה. It didn't go unnoticed.

אספתי את השלל שהצטבר בסל הקניות שלי ופניתי לשלם. אחר-כך הזדרזתי וקפצתי ל-Produce Station כי נגמרו לי לגמרי תפוחי-האדמה בבית ולקרוגר אני כבר לא אגיע בשעות הקרובות וזה כרגע הדבר הכמעט יחיד שאני אוכלת, למעט פורמולה. את כל היתר כבר נקנה מאוחר יותר.

ברבע לשש בערב ארזתי את עדו בחזרה לחליפת הסערה שלו ויצאנו אל השלג המתעבה בחוץ. אחרי תור נטול אירועים מיוחדים אצל רופאת הילדים (אוזניים נקיות, ריאות נקיות, גרון נקי. אז ויראלי) המשכנו למאייר ושם ניסינו להציל חלקים מרשימת הקניות שלנו. כאן המקום לכתוב ואולי כך אזכור - מאייר של הווסט סייד של אן ארבור הוא חנות נוראית ובזבוז זמן. אבל בכל-זאת הצלחתי למצוא מספיק דברים כדי להכין צ'ילי עוף ולהשאיר אותו להתבשל במהלך הלילה.

צ'ילי קון קרנה זה שם רחב לנזיד בשרי עם פלפלים חריפים. לרוב הוא מבוסס רוטב עגבניות ונפוץ למצוא בו איזה מן של שעועית.

כבר כמה זמן שאני חושבת על צ'ילי, יותר מאז שאלון ואני חמקנו ל-Biercamp לדייט צהריים חורפי כשההורים שלי עוד היו פה ואני הפסקתי לרגע להרגיש כאילו אני הולכת למות. אני אכלתי נקניקייה איטלקית בלחמנייה ואלון אכל sixteen hour slow roasted brisket שגרם לי לקנא בו. חלקנו כוס של צ'ילי וגזוז בטעם תפוז והיה לנו נעים בבטן ובלב. תוך כדי התענגות על הנזיד-מרק דיברנו על איך שבעצם אני יכולה להכין כזה ואני אמרתי שבאמת שהתכוונתי כבר כמה זמן.

הגרסה הכי מוכרת לי של צ'ילי היא עם בקר ובאיזורים בהם אני מסתובבת מקובל שהבקר הוא טחון, אבל רק אתמול אלון לקח איתו לצהריים את המנה האחרונה של הכמו-לונז שהכנתי לפני כמה ימים ואני לא אוהבת להכין שני דברים דומים ברצף. במאייר קניתי שלושה מגשים של ירכי עוף ללא עור ועצמות, הנתח החביב עליי מאז שעברנו הנה, כי כל-כך קל לעבוד איתו והוא חוסך את השומן של העור. התחלתי להעמיד את הסיר בחצות, כשקלטתי שלאלון אין ארוחת צהריים ליום המחרת. כמובן שהוא היה יכול לקנות משהו בחוץ, אבל כפי שכבר הסברתי - סטרואידים.

יש מתכוני בישול איטי שדורשים הכנות מקדימות - השחמה של בשר, אידוי/צריבה/טיגון מקדימים של ירקות. מבחינתי הכנות מקדימות מפספסות את המטרה. אם הייתי רוצה להתקשקש הייתי מכינה צ'ולנט בסיר רגיל. לפיכך, אני זורקת את כל המרכיבים לסיר ללא שום הכנה מקדימה. אחרי מספיק שעות הכל נהיה בסדר, הבצל לא זוכר שלא השחימו אותו בשמן טרם פגש את הפלפל והעוף לא יודע מה לעשות עם כל האושר הזה, אז הוא מרפה.

הערב בעודי מקפססת את החגיגה שלחתי לליאור תמונה וכתבתי, "הכנתי משהו שאני חושבת שהיית נהנה לאכול", בצירוף תיאור של המרכיבים. ליאור מיד דרש מתכון ואני הבטחתי שאעלה אותו לבלוג.

מוכנים לשמוע את הבדיחה?

קילו וחצי עוף (או יותר, או פחות, או בקר, או מה שאתם רוצים. זה מתכון מאוד חופשי)

שני פלפלים אדומים ואחד ירוק, חתוכים לרצועות באורך שיהיה נעים לכם בעין ובפה

בצל אחד גדול קצוץ בסגנון חופשי

שש שיני שום כתושות

שתי קופסאות עגבניות קלופות חתוכות

כוס ציר עוף (לא חובה, השתמשתי כי היה לי)

קופסה אחת או יותר של שעועית שחורה (אפשר גם סוגים אחרים ויש אנשים שבכלל עושים את הצ'ילי שלהם בלי שועיות. וכמובן שאתם מוזמנים להשתמש בשעועית יבשה שהשריתם מראש, אבל אני חיה את הכאן ועכשיו ולא תכננתי לקראת זה)

מקל נדיב של סלרי קצוץ

שתי כפות פטרוזיליה מיובשת קצוצה (מוסיפים לקראת הסוף. לאחרונה אני משתמשת בעשבי תיבול מיובשים של Litehouse והם נהדרים)

התיבול - לפי העין והיד, ככה וככה: מלח, פלפל, allspice, כמון בלי בושה, שבבי צ'ילי אדום, פפריקה מתוקה וחריפה. האוהבים את החריף יכולים להוסיף פלפל צ'ילי ירוק טרי או להיות יותר ליברליים עם החריפים הטחונים/יבשים.

מניחים את העוף בתחתית הסיר ואת כל הירקות הקצוצים מעליו. מתבלים. שופכים מעל את העגבניות והציר. סוגרים ומפעילים את הסיר על חום גבוה לחמש-שש שעות או נמוך לשמונה-תשע.

ז-הו.

בבוקר התעוררתי והוספתי את השועית אחרי סינון ושטיפה תחת מים קרים. בשלב הזה הצ'ילי היה כמו מרק ורציתי שהוא יהיה יותר נזיד, אז הוספתי ככוס של אורז מלא. הוספתי גם שבבי בייקון בשביל טעם מעושן. אפשר להשיג את אותו אפקט, אם מעוניינים, על ידי הוספה של ג'רקי או נקניקיות מעושנות כלשהן, או אם יש לכם בבית פפריקה מעושנת, אבל זהירות, זה תבלין מאוד דומיננטי וכמות קטנה goes a long way.

בישלתי את העניין עוד שעתיים וכיביתי. אפשר לאכול ככה ואפשר להגיש מעל אורז. מאחר ואני לא אוכלת כרגע, הכנתי לאלון סיר של אורז מלא. חושבת שגם קינואה תעבוד כאן.

לדעתי אפשר בקלות ובהצלחה להמיר את המתכון לסיר בתנור אם אין לכם סיר לבישול איטי. לדעתי גם כאן אין צורך בהכנות מקדימות ממשפחת הטיגון/אידוי/השחמה.

הכי מוזר בכל זה שבישלתי כזאת מנה מזינה וטובה ולא טעמתי ממנה ולו כזית. בינתיים אני נשארת עם תפוחי האדמה המבושלים שלי והבטן שלי שמחה. וכשהבטן שלי שמחה, אני שמחה.