לפני הלידה בישלתי ודחפתי למקפיא שקיות זיפלוק בגודל גאלון - שלוש שקיות בולונז, שתי שקיות צלי בקר, שתי שקיות עוף בעגבניות. עדו בן שבעה שבועות ואתמול הפשרנו את שקית הבולונז האחרונה. גם זאת דרך למדוד זמן. מאז הלידה בישלתי מרק עוף פעמיים, אבל לא יותר. עכשיו נצטרך לחזור לבשל.
בעוד שבועיים וחצי אנחנו נוסעים לישראל לסיבוב הופעות בן חודש. אני ממש לא יכולה לחכות. בינתיים כאן מתחיל להתחמם, אבל כשהזמנו כרטיסים עוד ירד שלג ובחיי שחשבתי שהפעם הראשונה שאזכה לראות שמש תהיה בישראל, במאי. זה היה חורף ארוך ואפור ומושלג וקר ועקוב מדם. אני כל-כך שמחה שהוא נגמר. באמת שלרגע, באמצע כל זה, חשבתי שהחורף לא יגמר לעולם.
עדו כבר נרדם וכנראה שעכשיו הוא עושה את ה"לילה" שלו. הוא ממש לא רע, כשזה מגיע לשינה. ואני מתעקשת בטענתי שיש לו איזשהם יום ולילה. הוא ישן פחות כשיש אור בחוץ ולעומת זאת, כשחושך הוא פתאום פותח רווחים של ארבע שעות בין ארוחה לארוחה ולפעמים אף יותר. עם מפעל ההזנה המורכב שלנו, אני זוכה לנצל רק חלק מהזמן לשינה, מפני שעד שאני מסיימת לשאוב וכל מה שמסביב, שליש מהזמן מנוכה. אבל גם שעתיים וחצי של שינה רצופה הן גן עדן למי שעד לא מזמן ישנה לא יותר מ-45 דקות ברצף.
להגיד לכם שאני יודעת מה עוד רציתי לכתוב?
אה.
לפני כמה ימים הכיור היה מלא כלים ואלון התבאס נורא מכך שהוא צריך לנסות לרוקן אותו (ורצוי על ידי שטיפתם, אהמ). במקביל, אני הסתכלתי על ערימת הכביסה המתגבהת וגולשת אל מחוץ לסל הכביסה המלוכלכת שלנו ורוחי נפלה. ואז קלטתי משהו שכנראה הייתי צריכה שבע שנים כדי לקלוט; אני ממש לא אוהבת לעשות כביסה. לאלון לא אכפת. אלון ממש לא אוהב לשטוף כלים. לי ממש לא אכפת. אז העליתי הצעה - אני אהיה השוטפת ואלון יהיה הכובס(ת). תקענו כף וחתמנו ברית ומאז אני שוטפת כלים כמעט כל לילה. אלון עוזר לפעמים עם שטיפת בקבוקים (עשרה ביום) כי את החלק הזה אני פחות מחבבת. ובא לציון גואל.
באותו עניין, העובדה שאני מצליחה לשטוף כלים היא נהדרת. ז"א, לא שאני עד כדי כך נהנית מזה, אבל היא מסמנת קצת יותר. בעיקר את זה שבין הנקה לשאיבה לחיתול והרדמה יש לי מתישהו ביום איזה חור של זמן פנוי שאני יכולה לנצל לדברים נוספים, מעבר לבסיסי - לאכול, להתקלח, לישון. לפני יומיים אפילו מצאתי זמן לגאול ארבע בננות עייפות מיסוריהן. אחת נהייתה עוגיות בננה, שיבולת שועל ושוקולד צ'יפס, שלוש אחרת נהיו עוגת בננות בדגש על התבלינים, שיצאה בצבע וניחוח כמו של עוגת דבש ומשמחת אותי מאוד בארבע בבוקר, כשאני קמה להניק ולשאוב. זאת הייתה הפעם הראשונה שאפיתי מאז שעברנו לדירה הזאת. אני לא מבטיחה מה יהיה בהמשך.
התחלתי גם יותר לצאת מהבית. לפני שבוע הלכנו לעיר עם עדו בעגלה, הליכה של חצי שעה לכל כיוון. היה יום חם ויפה יחסית והלכנו ברגל עד זינגרמנז, אכלנו סנדוויץ' וחזרנו הביתה. דייט ראשון מאז הלידה, היה מעולה. לפני שלושה ימים עשיתי משהו דומה עם מייקו והפעם הלכנו למסעדה של ממש. השעה הייתה ארבע אחה"צ והמקום היה די ריק, אז עדו לא סבל מדי מהרעש והיה נראה שהוא דווקא נהנה מהמוזיקה.
זהו. נגמרו לי דברי הליהוג, אני עייפה ויש לי הזדמנות לישון לפני שהדרדק מתעורר שוב. מעל הכל רציתי לתת אות חיים, שתדעו שגם לי וגם לבלוג יש עדיין דופק.
מקווה שגם אצלכם הכל זורם על מי מנוחות.
חג אביב שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה