יום ראשון, 25 במרץ 2012

איך יודעים שבא אביב?

מביטים סביב-סביב.

ואם רואים

 


בהתחלה חשבנו שהעצים העומדים בפריחה לבנה הם עצי דובדבן. היום אלי הסביר לנו שאלו עצי אגס מתורבתים שאינם נושאים פרי. לפני שבוע העצים הללו היו סתם עצים. במהלך השבוע החולף הניצנים נפתחו ופרחו ועכשיו רחובות שלמים בעיר מוצפים בזרי ענק לבנים. הם עץ שדרה די פופולארי כאן, אז רואים אותם הרבה.


אלה שני שיחים שתוחמים את הדשא הקדמי שלנו ומפרידים בין החצר שלנו לשביל הגישה של השכנים. הם פרחו ביום ההולדת שלי, לכבודי, כמובן.


שרוע בעל פרחים סגולים, בחצר האחורית שלנו. גם הוא נפוץ מאוד בשימוש בגינות העיר.


סיגליות. בתחילת השבוע הורידו אותי מעסיקיי באחר-צהריים שטוף שמש בתחנת האוטובוס. אל אפי הגיע ריח פריחה מוכר, מתוק ומשכר. הסתכלתי למעלה, מחפשת את העץ הפורח שמפיץ את הריח. הסתכלתי לצדדים ולא ראיתי דבר. ואז, מעבר לצומת ראיתי מרבד סגול ענק, כמעט עשרה מטרים רבועים והריח המוכר הידהד בזיכרון - אלה סיגליות. הן צומחות כאן על המדשאות, מן עשב בר שצומח דרך אגב. נפלאות.


ומרבד של פטריות קטנטנות ליד חלוני (ליד העץ בלי הצמרת שגר בו סנאי ובקיץ מטפסת עליו גפנית), שיצאו אחרי הגשם שירד שלשום. הן פיציות-פיציות וגדלות בלהקות ענק.



אז יודעים שבא אביב!
:)


אלי אמר שלפרחים הלבנים של העצים יש ריח די מסריח. לי אין מושג בנושא, כי לפני כמה לילות ישנתי עם שמיכה דקה מדי כי היה חם והתעוררתי בבוקר עם כאב גרון שבוקר למחרת התפתח לצינון של ממש. אפילו זרקתי פנימה צוואר תפוס כדי ממש ליצור רושם. זהו צינון האביב המסורתי שלי, הידוע לשמצה, שמופיע כל שנה קצת לפני פסח, כשאני ממהרת לשלוף את השמיכה הדקה מהארון או סתם יוצאת מהבית בלי מעיל. יש דברים שלא משתנים. אתמול הלכתי ל-CVS וסופסוף קניתי מכשיר אדים קרים ועוד מגוון תכשירים ומכשירים למצוננים. אני מצוננת מאף ועד גרון, מנחיר ועד סינוס. נקווה שהטיפול האגרסיבי ילמד את הצינון לקח ויבריח אותו בקרוב.

הבוקר קמנו בעשר והצטרפנו אל אלי שהזמין אותנו לפגוש חברה שלו שהגיעה לעיר לרגל כנס אנתרופולוגיה. אלי הציע ללכת ל-Zingerman's Deli, מוסד אן ארבורי ותיק ששוכן ברובע ההיסטורי של העיר, ממש במבנה בו הייתה חנות המצרכים המקורית של הרובע, אי-אז בשנת 1902.
במעדניה ניתן לקנות גבינות, נקניקים, לחם-אמן, שמנים איכותיים וכמובן - דגים מעושנים. ואפשר גם לבוא ולאכול במקום, להזמין כריך ושתייה ולשבת בחוץ או בפנים, בבית המאפה הסמוך. אלון אכל את כריך מס' 2, Zingerman’s Reuben: Zingerman’s corned beef, Switzerland Swiss cheese, sauerkraut & Russian dressing on grilled, hand-sliced Jewish rye bread.

picture from http://www.zingermansdeli.com/photos
ואילו אני הזמנתי בדיוק אותו כריך כמו שאלי ואינה אכלו, מס' 28 - Randy’s Routine: Zingerman’s smoked whitefish salad, scallion cream cheese & tomato on pumpernickel bread.


#28 Randy’s Routine: Zingerman’s smoked whitefish salad, scallion cream cheese & tomato on pumpernickel bread.
 picture from http://www.zingermansdeli.com/photos
על המעדניה שמענו מזמן, עוד לפני שהגענו לעיר, כשהיינו מטיילים ברחובותיה דרך גוגל מפות. אבל המקום לא מאוד קרוב אלינו הביתה והאוכל די יקר שם (ביחס ישיר לאיכותו) ולכן מעולם לא הזדמן לנו להגיע לשם. ההזמנה של אלי הייתה הזדמנות מצוינת. כיאה למוסד אמיתי, התור לכריכים משתרך בראשון בבוקר אל מחוץ למעדניה ועד לפינת הרחוב, אבל במזג האוויר הנוכחי ההמתנה הייתה נעימה. מה גם שתוך כדי ההמתנה עבר בחור חביב עם סינר ומטפחת טבחים והציע לנו טעימות של גבינה בסגנון קממבר שגרמה לשנינו להיאנח ולגרגר מעונג. כשהגענו לשלב ההזמנה הבחור שרשם את מה שביקשנו שאל כל אחד אם הוא רוצה מלפפון חמוץ ובתגובה לתשובה החיובית שאל - חדש או ישן? שאלתי מה ההבדל. חמוץ חדש לא הספיק להתיישן, הוא פריך ו"מלפפוני" בטעמו. לחמוץ ישן יש טעם יותר קלאסי, של שום. אלון לקח ישן ואני חדש. נהניתי משניהם, אבל החדש קנה אותי. אלון אהב את הישן בגלל השום. 

מדובר במקום שווה בהחלט ועוד נשוב לבקר שם עם חברים ומבקרים, כדי להרשים אותם במוסדות האוכל השווים המצויים בעירנו הקטנה. צילמתי גם אני את האוכל שלנו, אבל רק לאחר מעשה, כשהכל נזלל, גיליתי שהעדשה של מצלמת הפלאפון של אלון השתתפה בחגיגת האוכל וזללה קצת מהכריך השמנוני שלו. ולכן - התמונות מעורפלות. ובכל זאת - הן תופסות את האווירה.





 

עוד בשלב ההזמנה חשבתי לי שאולי אחרי שנסיים ניקח לנו איזה קרואסון שקדים או מאפין מהמאפייה השוכנת בצמוד למעדניה. סיימתי את האוכל מלאה כל-כך שלא נותר בי עוד שמץ מההרהור המקורי. אכלנו את הכריכים בערך ב-12 בצהריים. מאז עברו ארבע שעות ואני עדיין מלאה ושבעה. אפילו יותר מאחרי צ'ולנט!
לפיכך, אחרי הליכה עצלה הביתה - אלון הוליך את האופניים שלו ואני ישבתי על שלי והידרדרתי לאיטי בירידה - נכנסנו ישר למיטה לשלאף שטונדה של שבת.

ועכשיו - צריך ללמוד (פרקים בפדיאטריה, תודה). לעבודה ולמלאכה!


6 תגובות:

  1. אצלכם היה חורף דימיקולו אז כבר יש אדמה. אצלנו חמים אך עדיין לבן.
    אגב, חיפשתי את המתכון שלך לפאי רועים, זכרתי שהיה משהו כזה. לא מצאתי. אחר כך נזכרתי שלא היה ממש מתכון וזה בכלל היה בתגובות אבל בכל מקרה, נראה לי שמתאים שתעשי איזה אינדקס מתכונים...
    (בינתיים בתנור, פאי רועים).

    נעמה

    השבמחק
    תשובות
    1. לא יודעת אם אינדקס מתכונים, אבל הוספתי היום תיבת חיפוש. בעתיד אם את מחפשת משהו ספציפי זה יכול להקל על מציאתו.

      אכן, חורף דמיקולו. ההתחממות הגלובלית ממשיכה להכות ללא רחם.

      אז הכנת מהראש, או שבסוף מצאת את המתכון שבתגובות?

      מחק
    2. גיגלתי קצת ובסוף עשיתי מה שבא לי.
      כשאני חיפשתי עוד לא היה שם חלון חיפוש... :-)

      (יצא מעולה. מזל שהכנתי שתי תבניות. נשאר קצת למחר)

      נעמה

      (אגב, יש מצב את מורידה את הקפצ'ה? נסי, אולי לא תותקפי על ידי רובוטים)

      מחק
  2. הממ... נראה לי שמצאתי איך. קפצ'ה - שלום ולא להתראות. הידד!

    השבמחק
  3. לפתע כריך החומוס וחמוצים שלי לא נראה מושך כל כך :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. הדשא של השכן וכו' - יש ימים שהייתי נותנת הכל עבור חומוס ישראלי (אפילו הסוג התעשייתי) וחמוצים אמיתיים.

      מחק