יום חמישי, 11 בספטמבר 2014

פיזור

בתשע וחצי יוצאים מהבית. או לפחות מתכוונים. לפעמים קצת יותר לכיוון תשע וארבעים או אפילו רבע לעשר. השיעור שאלון מתרגל מתחיל בעשר ועשרה. אם עדו נרדם בדרך (זה קרה ביום שלישי), מפזרת את אלון קודם ומנסה להרוויח עוד זמן שינה באוטו, כי אם  עדו מתעורר אפילו רק אחרי חמש דקות של נמנום, הוא ישאר ער שעתיים או יותר עד הנמנום הבא. כואב הלב. אם עדו ער, הוא זוכה לפיזור ראשון ואז ממשיכה ולוקחת את אלון לקמפוס.

השבוע השני ללימודים. עדו עכשיו הולך למעון שלוש פעמים בשבוע, בשלושת הימים בהם אלון נמצא באוניברסיטה, עובד. אני עובדת שלושה ימים ומאחר ועובדת סופ"ש אחת לשבועיים, יוצא שעובדת רק יומיים באמצע השבוע וכך יום אחד עדו במעון ואני לעצמי, בדרך כלל לקניות, בישולים, נקיונות וסידורים אחרים.

בימים שאני עובדת אלון אוסף ויחד, עם עדו במנשא, הם תופסים אוטובוס בחזרה הביתה. וזה מה שקורה לעיתים קרובות...
 


הילד כל-כך עסוק במעון שאין לו רגע דל. ישן שתי שינות חטופות של 30 דקות (בבית דופק שנצים של שעתיים ויותר), לפעמים ברגע שאלון מתחיל ללכת לכיוון תחנות האוטובוס, עדו נרדם.

עכשיו שיש יום אחד בו אני לא עובדת, אני זוכה לאסוף יום אחד בשבוע. זה יקר מפז.

אתמול פיזרתי כרגיל. עדו כבר התחיל לנקר באוטו אז זכה להתפזר ראשון, לפני שירדם ממש ואז אצטרך לנסוע ל-א-ט מהקמפוס עד הגן כדי למשוך את השינה. אחרי הפרידה ממנו הורדתי את אלון באוניברסיטה ונסעתי לקניון להתפנק במסאז' (לראשונה מאז הלידה ומאז שחזרתי לעבודה!) ומשם נסעתי לקוסטקו לחיתולים ודגני בוקר באריזות גדולות.

בעודי בקניון, התקשרתי לספרית שלי ובדקתי אם במקרה יש לה זמן לקבל אותי מעכשיו לעכשיו, בהתראה קצרה. "I want to maybe make some adjustments to my last haircut", אמרתי, מתכוונת לתספורת החדשה יחסית, רק מה-21 באוגוסט.


בימים הראשונים אחרי שהסתפרתי דווקא שמחתי והרגשתי חדשה ומחודשה. לאט-לאט הזדחל הספק. במקביל המשיכה הנשירה הבלתי אפשרית של  אחרי הלידה. רציתי שינוי, רציתי משהו חדש באמת. מרענן, קל, צעיר, פחות עייף. אמרתי לספרית שלי שאני מרגישה שהתספורת הקודמת, שהיא בעצם חזרה כמעט בדיוק לסגנון שלפני ההריון, היא כבר לא עדכנית. הספרית הסכימה איתי וקראה לה "stale". "אני רוצה קצר", אמרתי, "אבל בעלי אומר תמיד שקצר מדי יעשה לי פנים עגולים ואני מפחדת שזה יגדיל לי את הסנטר". בעלת המקצוע הרגיעה אותי שאין סיבה לדאגה. "את באמת רוצה את זה?", היא שאלה, והזהירה, "אני חותכת!". לקחה מספריים ויצאה לדרך. אחרי לא יותר מעשר דקות, זה מה שיצא, ועם זה נשארנו.



אתמול בעבודה קיבלתי תילי-תילים של מחמאות. אפילו דניס המכשפה אמרה, "גזרת את כל השיער שלך! זה טוב לשנות דברים מדי פעם...", בדבר הכי קרוב למחמאה שהיא מצליחה לייצר.

עדו בן חצי שנה וקצת. לא יצא לי לכתוב פוסט חצי שנה רשמי (ב-27 באוגוסט), אבל זה לא גורע כהוא זה מכמה שהילד הזה מגניב. הוא מצחיק והוא כיפי והוא אושר צרוף.


עובד במרץ על זחילה


אוכל כבר פירה תפו"א, פירה בטטה, אבטיח, שזיפים, תפוחים, גזר מבושל, מלפפון, בננה ואבוקדו ודייסת אורז ביתית. הכי אוהב כרגע - אבטיח ושזיף. כבר עושה תנועות לעיסה להתפאר ולפעמים אפילו בולע! ובעיקר מתנסה בטעמים ותחושות, כמו גם מביע את עצמו בצבעי ידיים ופנים בעזרת אוכל :)




אני מנסה לחזור לעבודה במשרה מלאה. רק צריכה שהמערכת תשתף איתי פעולה. ומלבד געגועים מזדמנים הביתה, באמת שהכל טוב, טפו-טפו-טפו.

ומה אצלכם?

6 תגובות:

  1. התספורת הקצרה מעולה! לא מגדילה שום דבר, את נראית איתה מתוקה ומגניבה. את זאת שלפניה לא אהבתי, היא באמת לא מוצלחת. אגב, נכון שנשירה שלאחר לידה היא זמנית וצריך להתאזר בסבלנות, אבל שמעתי שדיקור סיני מאוד עוזר וגם שייקים ירוקים. אף פעם לא מזיק לנסות.

    השבמחק
  2. תספורת מגניבה לאללה! :-) כשאני פעם ניסיתי משהו דומה כולם, עם יוצאת מהכלל אחת, אמרו לי שזה לא יפה לי... מאז אין לי אומץ לשנות (יש לנו שיער די דומה לפי מה שאני רואה, אבל צורת פנים אחרת).

    ד"א, ממש שמחתי לראות פוסט ממך, כבר חשבתי שקרה משהו... שמחה לראות איזו שגרה כיפית ומתוקה יש לכם!

    שירי

    השבמחק
  3. איזה כיף שחזרת!

    השבמחק
  4. תספורת מצוינת והילד מקסים :)

    השבמחק